גז"ד לצעיר מורשע בתקיפת אמו

1.       ביום 16.2.12 הוגש כתב אישום נגד הנאשם, יליד 1991, בו הואשם בביצוע עבירות של איומים לפי סעיף 192 ל חוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין) ותקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק זה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 15.2.12 קרא הנאשם לאמו "זונה", הכה בכתפה  באמצעות אגרופיו, תפס בצווארה וחנק אותה.  הוא אף איים עליה באומרו: "אם תזמיני משטרה, אני אמשיך להרביץ לך".

2.       ביום 1.3.12 הודיע הסנגור כי הנאשם כופר בעובדות כתב האישום, אולם ביום 19.3.12 הגיעו הצדדים להסדר טיעון על פיו יוגש כתב אישום מתוקן,  אשר בעובדותיו יודה הנאשם. עוד סוכם כי בטרם יורשע, ישלח הנאשם לקבלת תסקיר של שירות המבחן, שלא יהא בו כדי לחייב את הצדדים.  מעובדות כתב האישום המתוקן הושמטו העובדות שייחסו איומים של הנאשם על אמו וכפועל יוצא הושמט אף האישום בעבירת האיומים. לאחר שהנאשם אישר כי הוסבר לו כי בית המשפט אינו כפוף להסדר הטיעון, והצהיר כי ההסדר נעשה על דעתו ובהסכמתו, הוא הודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

3.       לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, בדיון ביום 9.5.12 ביקש בא כוח המאשימה להרשיע את הנאשם בעקבות הודאתו, ואילו הסנגור טען כי נסיבות המקרה מצדיקות הימנעות מהרשעה. מאחר ולא מצאתי כי במקרה זה התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות הימנעות מהרשעה, הרשעתי את הנאשם בביצוע העבירה של תקיפה סתם.

4.       ב תסקיר שירות המבחן מיום 30.4.12 תואר רקעו המשפחתי, הלימודי והתעסוקתי של הנאשם,  דמויותיהם של הוריו וקווי אישיותו שלו.

          הנאשם, בן להורים גרושים, סיים לימודים תיכוניים במגמת צילום וקיבל תעודת גמר. הוא שרת שירות לאומי במשך שנה וכיום הינו עובד במאפיה.

          אביו, בן 52, שהינו אב בית בבית ספר, תואר כבעל נתונים אישיותיים דלים. את הסתבכות בנו הנאשם  הוא תלה בגרושתו, וראה בהתנהגותו תגובה להתנהגותה האימפולסיבית כלפי הנאשם. אמו, עקרת בית בת 48, תוארה כמי שמתקשה בהצבת גבולות ברורים לנאשם אותו היא גידלה לבדה  וכנעדרת כלים אדפטיביים להתמודדות עם שינויים אותם היא עצמה תבעה מהנאשם. הקשר התלותי בינה לבין הנאשם הפך לקונפליקטואלי כשנוכחה האם כי הנאשם אינו מגלה סימני עצמאות, ואינו פועל  למציאת עיסוק קבוע.  

          הנאשם עצמו תואר על ידי קצינת המבחן כאישיות ילדותית וכבעל כוחות "אגו" והערכה עצמית נמוכים. התנהגותו התוקפנית כלפי אמו הוסברה כחלק מרצונו להתנגד לסמכות ולבדוק גבולות, ולא כחלק מדפוסיו ההתנהגותיים או מהיותו אישיות אנטי סוציאלית.

          מאחר וסברה כי להליך המשפטי אפקט מרתיע כלפי הנאשם, לא המליצה קצינת המבחן על מענה טיפולי. כך אף לא הביעה עמדה לגבי הרשעת הנאשם, אלא הציעה כי הנאשם יבצע שירות לתועלת  הציבור -  עבודות אחזקה במרכז קידום הנוער בקרית שמונה בהיקף של 140 שעות למשך שנה.

5.       טיעוני המאשימה לעונש

          בא כוח המאשימה הדגיש את חומרת המעשה, ועתר לעונש של מאסר בפועל אשר ירוצה בעבודת שירות ומאסר על תנאי.

6.       טיעוני הסנגור לעונש

          הסנגור ביקש לזקוף לזכות הנאשם את הודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן בהזדמנות הראשונה, את העדר עברו הפלילי ואת אי הפרת תנאי מעצר הבית בו היה נתון. דגש מיוחד שם הסנגור על הפנמה מצד הנאשם של הלקח מההליך הפלילי שהניב ביצוע העבירה על ידו. עצם קיום הליך זה היווה גורם מרתיע משמעותי, שמייתר את הצורך בענישה מחמירה בדרך של מאסר בפועל. הוא ביקש לאמץ את המלצת קצין המבחן ולהסתפק בהטלת עונש של עבודות לשירות הציבור.

7.       דברי המתלוננת

          אמו של הנאשם, קורבן מעשיו, אמרה כי סלחה לו, והביעה תקווה ש"בעתיד יהיה בסדר".

8.       דבר הנאשם

          הנאשם ביקש סליחה מאמו, הודה כי ביצע  טעות חמורה וביקש עוד הזדמנות "כי אני עוד ילד ואני רוצה להתחיל חיים חדשים בלי עבר פלילי".

9.       חומרת  עבירות אלימות בתוך המשפחה

          הנאשם הורשע בעבירה של "תקיפה סתם". המעשה שעשה - גידוף אמו, הכאתה באגרופיו, תפיסתה בצווארה וחניקתה - משתייך לקבוצת עבירות האלימות, למשפחת עבירות האלימות במשפחה ולתת הקבוצה של אלימות ילדים כלפי הוריהם.

          בע"פ 6999/09 שריתה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.5.10) עמד בית המשפט העליון על הצורך בנקיטת ענישה מרתיעה מאחורי סורג ובריח  במסגרת המאבק באלימות שפשתה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה.