מדינת ישראל נ' עודד

בפני

כב' השופטת מרים קסלסי

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם מעבירה של נסיעה במהירות של 173 קמ"ש, אולם מרשיעה אותו על סמך הודאתו בנהיגה במהירות של 110 קמ"ש במקום 90 קמ"ש, הכל כמפורט להלן:

האישום

הנאשם הואשם בכך שנהג ביום שבת בשעה 03:14, בכביש מס' 3, בק"מ ה-265 בין צומת חטיבה 7 לצומת נחשון, בטויוטה פרטית במהירות שנמדדה במכשיר דבורה בסך 178 קמ"ש ולאחר הפחתה של 5 קמ"ש הואשם כי נהג במהירות של 173 קמ"ש, במקום 90 קמ"ש המהירות המקסימאלית המותרת בכביש זה.

תשובת הנאשם

הנאשם כפר בעובדות וטען הן בפני השוטר והן בבית המשפט כי נסע במהירות 110 קמ"ש וכי הביט מדי דקה או שתיים במחוג המהירות. הנאשם כפר במיומנות הפעלת מכשיר הדבורה ובתקינותו. לאחר שקיבל את כרטיס ההפעלה, יומן המכשיר ותע"צ, בחר לחקור את מפעיל הדבורה בלבד וטען לגבי חוסר מיומנותו בביצוע הבדיקה וטעות מקצועית שנפלה בבדיקתו.

דיון בראיות המאשימה

באיזה רכב נהג הנאשם?

מפעיל הדבורה ושוטר שח"ם ששימש כמאבטח רשמו כל אחד מהם כי הנאשם נהג ברכב פרטי מסוג טויוטה, בעוד שהנאשם העיד כי רכבו הינו ג'יפ 4X4 מסוג טויוטה לנד קרוזר (ת/1 ות/2 לעומת פרוטוקול עמ' 10 ש' 25). די בחוסר ההתאמה בין רכבו של הנאשם לבין זיהויו כרכב פרטי כדי להעלות ספק לגבי זיהויו הוודאי של הרכב שביצע העבירה ולהכריז על הנאשם כזכאי מחמת הספק.

ב"כ הנאשם טען עוד כי המהירות 178 קמ"ש המיוחסת לרכב שטח כבד תמוהה ודמיונית. יש בטענה הזו מן ההיגיון, אם נוסיף לכך את תוואי הדרך – כביש מעוקל וקרבה לצומת מרומזר אני מסופקת אם אכן יכול היה הנאשם לנסוע במהירות כזו ברכב ה- 4X4 בו נהג. אך גם בהתעלם מטענה זו שלא הוכחה, נשען זיכויו של הנאשם מחמת הספק, מכוח אי ההתאמה בין הרכב הנצפה – רכב פרטי לרכבו של הנאשם ובשל אי שמירת קשר עין עם רכב הנאשם מרגע שנצפתה העבירה ועד שנעצר.

לא נשמר קשר עין עם רכב הנאשם?

מפעיל הדבורה השוטר אופיר קרמר העיד כי הניידת היתה במצב סטטי וכי בצג הופיעו הספרות 178 המלמדות על מהירות רכב הנאשם של 178 קמ"ש. בת/1 רשם כי רכב הנאשם היה בודד בכיוון נסיעתו, הוא הבחין בו מבעד לשמשה האחרית כשהוא בנתיב השמאלי מבין השניים, משהובחנה המהירות 178 קמ"ש הופעל גשר התאורה והניידת נסעה אחרי הנאשם כאשר נשמר קשר עין רצוף. בחקירתו הנגדית הודה המפעיל כי ישנו קטע דרך שבו אובד קשר העין עם נהג הרכב במקום בו הכביש מתעקל שמאלה. (פרוטוקול עמ' 6 ש' 26) ועל כן ניתן לומר כי הדו"ח אינו מדויק.

לצד הכביש קיימת דרך נוספת מקבילה שמצב התנועה בה לא נבדק

מפעיל הדבורה העיד כי מימין לניידת, קיימת דרך צידית, דרך עפר אשר אין לו מושג לאן היא מובילה, אולם ידוע לו ש"ניידות של מג"ב סורקות שם" (פרוטוקול עמ' 9 ש' 2). טוען ב"כ הנאשם כי היה על השוטר לבדוק שבכביש העפר הסמוך אליו לא נסעו מכוניות, שכן מדובר בכביש שהמרחק בינו לבין כביש מס' 3 אינו עולה על 50 מ' ועל פי פסק דין ציטרון בתת (ב"ש) 5729/08 של כב' השופט אופיר

"כדי להבטיח כי רכב אחר (ובכלל זה רכבת, משאית, אופנוע או כל כלי רכב אחר) אינו נוסע במקביל לרכב הנמדד ובכיוון נסיעתו, חייב לוודא השוטר המפעיל (ולציין זאת מפורשות בכתב) כי בטווח של 50 מטר לפחות משני צידי הכביש בשעת המדידה לא היתה תנועה של כל כלי רכב מכל סוג אשר נע בכיוון הנסיעה של הרכב הנמדד".

כשם שקודם הפעלנו את ההיגיון הבריא, גם בסוגיה זו, אני מסופקת אם נסע בדרך העפר רכב אחר במהירות 178 קמ"ש שמכשיר הדבורה ננעל עליו בהיותו קרוב אליו יותר מאשר רכב הנאשם, יחד עם זאת מדובר בפגם שנפל בדיווח מפעיל הדבורה הפוגם באמינות הדיווח כולו, אם נצרף זאת גם לענין קשר העין שלא נשמר כנטען.

לסיכום

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי הנאשם הצליח לעורר בי ספק סביר בשאלה האם רכבו הוא זה שנמדד על ידי מכשיר הדבורה כמי שנסע במהירות של 178 או לפחות 173 קמ"ש ולכן אני מזכה אותו מאשמה זו, יחד עם זאת, לאור הודאתו בנהיגה במהירות של 110 קמ"ש, שהינה מעל למותר, אני מרשיעה אותו באותו סעיף עבירה בה הואשם – תקנה 54(א) לתקנות התעבורה.