ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות בחדרה
|
19084-12-11
03/05/2012
|
בפני השופט:
יוסי טורס
|
| - נגד - |
התובע:
יואב גלזנר
|
הנתבע:
סלקום ישראל בע"מ
|
| פסק-דין |
העובדות והצגת השאלה
- התובע הגיש תביעה ובה טען כי הנתבעת הפרה את סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים) התשמ"ב - 1982 בכך ששלחה למכשיר הטלפון הסלולרי אותו הוא מחזיק, שלושה מסרונים הנושאים תוכן פרסומי והכל לאחר שהודיע על סירובו לקבל מסרים פרסומיים.
- מעיון בכתבי הטענות ושמיעת הצדדים בדיון שנערך בפני, עולה כי הצדדים אינם חלוקים למעשה על העובדות, אלא המחלוקת היא משפטית בלבד.
- אין מחלוקת שהנתבעת שלחה לתובע שלושה מסרוני פרסום, לאחר שביקש לחדול מכך. המחלוקת היא האם היה התובע רשאי לבקש להפסיק את משלוח ההודעות ובתרגום משפטי, מיהו "הנמען" הנזכר בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים) התשמ"ב - 1982 (להלן - החוק) אשר רשאי לבקש זאת. האם הוא בעל הקו, כטענת הנתבעת, או שמא המחזיק - המשתמש, כטענת התובע.
- ברקע המחלוקת מצויה העובדה שהתובע אינו בעל הקו, אלא הוא עובד של העיתון ידיעות אחרונות, אשר מסר לידיו את המכשיר לצרכי עבודתו. הנתבעת מודה כי התובע ביקש לחסום האפשרות לקבל הודעות בעלות מסר פרסומי, אולם טוענת כי לא מילאה את בקשתו בשל העובדה שבעל הקו - המעביד - לא אישר בקשה זו. לעניין זה טוענת הנתבעת כי בהתאם להסכם עם ידיעות אחרונות, רק איש קשר מטעמה יכול לבצע שינויים בקו.
- למען שלמות התמונה אציין כי המסר הפרסומי שנשלח אל התובע היה של הנתבעת עצמה, היינו הנתבעת פעלה כמפרסם לכל דבר ועניין ולא כמפעילת רשת סלולרית. עוד יצויין כי שמה של הנתבעת הופיע במסר הפרסומי ועל כן היא בבחינת "מפרסם" כאמור בסעיף 30א לחוק.
דיון
- לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים, דעתי היא כי הדין עם התובע ויש לפרש את המונח "נמען" בסעיף 30א לחוק התקשורת כאדם אשר מחזיק במכשיר ולאו דווקא במי שהנו בעל הקו.
- סעיף 30א' לחוק קובע כך (ההדגשה שלי - י.ט):
(ב) לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה.
- פעמים רבות חוזר המונח "נמען" בסעיף זה על תתי סעיפיו. החוק אינו מגדיר "נמען" מיהו ועל כן יש לתור אחר המשמעות הנכונה שיש להעניק למונח זה.
- סעיף 30א הנ"ל נחקק על רקע התגברות התופעה של שליחת מסר פרסומי לציבור מבלי הסכמתו, תוך שימוש בטכנולוגיה מתקדמת, כגון אינטרנט, הודעות SMS ועוד. מחקרים גילו כי נפח התעבורה העולמי של פרסום מסוג זה (המכונה SPAM) מגיע לכדי 50% מנפח התעבורה הכללי. על רקע נתונים אלו התעורר הצורך להגן על הציבור מפני הפיכתם לקהל שבוי של מפרסמים, אשר לא קיבל את הסכמתו של האדם אליו ממוענים מסרים אלו.
- לעניין זה ראה דברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח 182 (תיקון מס' 33), התשמ"ה- 2005):
"תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות באמצעות רשתות תקשורת (לרבות באמצעות דואר אלקטרוני, הודעות SMS ופקסימיליה), המכונה "spam", הפכה בשנים האחרונות למטרד ציבורי כלל-עולמי, והיקפה מצוי במגמת עליה חדה. יודגש כי התופעה והיקפה מצויים במגמת עליה חדה (לפי נתונים שפרסמה נציבות האיחוד האירופי, בשנת 2003 עלה נפח הודעות ה- spam המופצות באמצעות דואר אלקטרוני על 50% מכלל התעבורה העולמית של הודעות דואר אלקטרוני).
תופעת ה spam מעוררת בעיות במישורים שונים, ובהן- בעיות של אבטחת מידע, חדירה למחשבים ללא היתר והפצת וירוסים, פגיעה בפרטיותו של המשתמש ברשת והטרדתו, פגיעה בהתפתחותו של המסחר האלקטרוני, פגיעה בעסקים בשל אובדן זמן והשקעת משאבים. תופעה זו מעמיסה עלויות מיותרות על הציבור, ובכלל כך על מפעילי תקשורת (בעלי התשתיות, ספקי האינטרנט וכו'), עסקים, משתמשי אינטרנט פרטיים ורשויות העוסקות באכיפה".
- לדעתי הן פרשנות מילולית והן פרשנות תכליתית של המונח "נמען" מוליכות למסקנה שמדובר במי אשר מחזיק במכשיר הלכה למעשה ולאו דווקא הנו הבעלים של קו, מהבחינה הקניינית.
- משמעותו המילולית של המונח "נמען" הנה: "האיש שאליו שלוח מכתב" (אברהם אבן שושן , המילון החדש, הוצאת קרית ספר בע"מ). לשימוש בהגדרה המילונית לצורך פרשנות דבר חוק ראה למשל ע"פ 7754/04 בורנשטיין נ' מ"י, פ"ד נט(5) 218 וכן רע"פ 10462/03 הלינור האהר נ' מ"י, פ"ד ס(2) , 70 . לגישה מהעת האחרונה לפיה יש ליתן למילים את משמעותן הטבעית המקובלת בשפה, ראה:
"נקודת המוצא הפרשנית לקביעת משמעותה של הוראה בחיקוק היא לשון ההוראה. בחירת המשמעות המשפטית של הוראת החוק מוגבלת, כשאין הדבר מוליך לאבסורד פרשני, למשמעות המקובלת והרגילה של הלשון. חזקה היא, כי תכלית החוק תוגשם אם תינתן ללשון החוק המשמעות הטבעית, הפשוטה והמפורשת; שכן, רק כך יוכל המעיין בהוראת החוק ללמוד מלשונו על ההסדר הנורמטיבי העולה מתוכו. כבר נאמר, כי החוק נועד לציבור, ועליו להיות מובע בדרך המובנת לציבור (אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שני - פרשנות החקיקה 85-81, 585-584 (1993), להלן: פרשנות החקיקה)."
בע"מ 164/11 פלונית נ' פלוני (חוות דעתו של כב' השופט זילברטל, פסה"ד מיום 29.4.12)