יפרח נ' מלון מג'יק פאלאס

פסק דין

תביעה לתשלום פיצוי ע"ס 31,000 ₪ על רקע אירוע של גניבת 3 טבעות ושעון מחדרה במלון על ידי קצינת הביטחון של המלון.

לטענת התובעת, אחריותה של הנתבעת קמה מכוח חוק השומרים, רשלנותה ואחריותה מכוח פקודת הנזיקין. נטען כי הנתבעת התרשלה באופן הטיפול בתלונה והיה עליה לפעול באופן תקין וסביר למציאת הגניבה ולפצותה בהתאם.

הנתבעת הכחישה אחריותה לגניבה ולנזק. לטענתה האירוע כולו נגרם כתוצאה מרשלנותה של התובעת, וכל הנטען על ידה, אירע באחריותה הבלעדית וכתוצאה ממחדליה. מכל מקום נטען, כי על התובעת היה לתבוע את קצינת הביטחון שהורשעה בהליך פלילי בגין מעורבותה בגניבה.

בקשה לצירוף חברת הביטוח לתובענה נדחתה שכן הבקשה הוגשה במהלך הדיון וללא הגשת כל בקשה או כתבי טענות מטעמה.

בדיון שנקבע בפניי, העלו הצדדים טענותיהם- התובעת ונציג הנתבעת, והתיק נקבע למתן פסק דין.

לאחר הדיון הגישה הנתבעת בקשה לתיקון פרוטוקול. הבקשה נקבעה לדיון ובית המשפט שמע את הצדדים. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובפרוטוקול, התרשמתי, כי המדובר בטענות שהועלו בכתבי הטענות, הן הטענות העובדתיות והן הטענות המשפטיות, ואין בפרוטוקול כפי שנרשם בכדי לפגוע או לגרוע במידה זו או אחרת בטענות אחד מהצדדים.

באשר לאחריותה של הנתבעת, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את הצדדים, ועל בסיס התרשמותי מהצדדים וכלל הראיות שהוצגו בפני, הוכח בפניי אחריותה של הנתבעת וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן:

סעיף 12 לחוק השומרים תשכ"ז-1967 , מסדיר באופן ספציפי את מידת האחריות של בית מלון והגדרתו :

"דין בעל מלון

(ב) לעניין נכסים של אורח הנמצאים במלון, דין בעל המלון כדין שומר שכר.

(ג) היו הנכסים כספים, ניירות ערך או חפצי ערך אחרים, לא יחול סעיף קטן (ב) אלא אם הודיע עליהם האורח לבעל המלון ומסרם, לפי דרישתו, להחזקתו.

(ד) בעל מלון פטור מאחריותו לפי סעיף זה, אם לא ניתנה לו הודעה על אובדן הנכס או על נזקו תוך זמן סביר לאחר שנודע על כך לאורח או שהיה עליו לדעת על כך."

אחריותו של שומר שכר הוגדרה בסעיף 2(ב) לחוק השומרים:

"שומר שכר אחראי לאובדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול למנוע תוצאותיהן. אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אובדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו".

המדובר בהסדר ספציפי ומיוחד, ביחס להחלת אחריות מוגברת על בתי מלון, שמקורו נעוץ במספר גורמים משולבים:

תשלום שמשלם האורח למלון אשר מגלם את הוצאות הכרוכות בשמירה ופיקוח.

תדירות הגניבות מבתי מלון וזמינות הרכוש.

אופיו המיוחד של בית מלון. המדובר במקום בו נמצאים אנשים רבים, ועובדים מתחומים שונים, אשר להם נגישות לחדרי האורחים ולחפציהם.

אינטרס הציפייה והחשיבות שבהבטחת רכושם של ציבור הנופשים באמצעות הפעלת מידה סבירה של שמירה ופיקוח כדי למנוע גניבת רכוש על ידי הציבור בכלל ועל ידי העובדים בפרט.