העליון: המחוזי לא היה צריך להתערב בשיקול דעת וועדת הבחינות של לשכת עוה"ד

השופטת מ' נאור:

           ביום 18.4.2011, לאחר שמיעת טענות הצדדים הודענו על קבלת הערעור, ועל כך שנימוקנו יינתנו בנפרד. ואלה נימוקינו:

1.        לפנינו ערעור של לשכת עורכי הדין וועדת הבחינות של הלשכה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 1.2.12 (השופטת נ' בן אור) שקיבל (באופן חלקי) עתירה מינהלית שהוגשה לגבי בחינה בכתב של לשכת עורכי הדין, וקבע כי גם חלופה ג' לשאלה 85 לבחינת הלשכה "תוכר כחלופה נכונה". זאת בנוסף לשאלה א' שנקבעה נכונה על ידי המשיבה 2. כתוצאה מפסק הדין, עבר המשיב 4 את הבחינה (ויחד עימו 3 נבחנים נוספים, שאינם צד להליך זה). באשר ליתר המשיבים, שניים מהם משכו את העתירה המנהלית שהגישו, ולגבי השניים האחרים אין בפסק הדין כדי להשפיע על עניינם.

2.        הלשכה מערערת לפנינו על פסק הדין. לטענתה בית המשפט התערב בשיקול דעתה של הוועדה הבוחנת שלא לפי הקריטריונים שנקבע בהלכה הפסוקה. התערבות זו, לטענתה, שמורה למקרים חריגים, ובענייננו לא היה מקום לכך שבית המשפט ירד לפרטי התשובות לשאלה 85. עוד נטען כי גם לגוף העניין, ואילו היה בית המשפט יושב כערכאת ערעור על החלטות המשיבה 2 - לא היה מקום לפסול את החלטתה ולקבוע כי גם תשובה ג' תיחשב כתשובה נכונה.

           המשיב 4, אשר כאמור הוא היחיד מבין המשיבים שפסק הדין משפיע על עניינו, טוען כי המקרה שלפנינו הוא בגדר אותם מקרים חריגים בהם תיתכן התערבות של בית המשפט, ועוד טוען כי לגוף העניין אין פגם בהחלטה כי תשובה ג' תוכר אף היא כחלופה נכונה.

           כאמור, פסקנו במעמד הדיון כי יש לקבל את הערעור.

3.        שאלה 85 לבחינה שנערכה ביום 3.11.2011 נוסחה כדלקמן:

"... 'עורך דין החליט לבער את כל התיקים בהם טיפל ואשר ההליכים המשפטיים בהם הסתיימו. עורך הדין הודיע במכתב ללקוחותיו או ליורשיהם (אם נפטרו), על כוונתו לעשות כן, והציע להם לקבל את החומר, להעתיקו או לצלמו.

איש מהם לא נעתר להצעה של עורך הדין.

מה הדין?

א.    ניתן לבער את התיקים אם חלפו 5 שנים לפחות מיום סיום ההליכים המשפטיים, ובלבד שלא יבער צוואות או מסמכים אחרים שנמסרו לו למשמרת, על פי ההסכם, בשביל הלקוח או בשביל אחר.

ב.    ניתן לבער את התיקים אם חלפו 7 שנים לפחות מיום סיום הטיפול בתיק או מיום סיום ההליכים המשפטיים, ובלבד שלא יבער צוואות או מסמכים אחרים שנמסרו לו למשמרת, על פי ההסכם, בשביל הלקוח או בשביל אחר.

ג.     ניתן לבער את התיקים אם חלפו 5 שנים לפחות מיום סיום הטיפול בתיק או מיום סיום ההליכים המשפטיים, ובלבד שלא יבער צוואות או מסמכים אחרים שנמסרו לו למשמרת, על פי ההסכם, בשביל הלקוח או בשביל אחר, ללא אישור הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין.

ד.    ניתן לבער את התיקים אם חלפו 7 שנים לפחות מיום סיום הטיפול בתיק או מיום סיום ההליכים המשפטיים, ובלבד שלא יבער צוואות או מסמכים אחרים שנמסרו לו למשמרת, על פי ההסכם, בשביל הלקוח או בשביל אחר, ללא אישור הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין."

           אין חולק, כי תשובה א' היא תשובה נכונה, וזו התשובה שנקבעה כנכונה על ידי המערערות. 52% השיבו נכונה על שאלה זו, 35% בחרו בתשובה ב', 6% בחרו בתשובה ג' ו-6% בחרו בתשובה ד'.

           המשיבים טענו בבית המשפט המחוזי כי תשובה ג', בה בחרו הם, אף היא תשובה נכונה, שהרי שתי החלופות קובעות אותו הדבר, היינו, שניתן לבער את התיקים. חלופה ג' מוסיפה כי אין צורך בקבלת אישור הוועד המחוזי. משכך, ביקשו כי בית המשפט יורה על ביטול השאלה, או על הוספת חלופה ג' כחלופה נכונה נוספת.

4.        אין מחלוקת על נכונות שאלה א', אך בית המשפט קבע, כאמור, כי יש להכיר גם בשאלה ג'. מייד בפתח פסק דינו, פנה בית המשפט המחוזי לבחון אם תשובה ג' נכונה היא, ולא עמד, תחילה, על היקף ההתערבות השיפוטית בכגון דא. ההלכה הפסוקה לא נעלמה מעיני מותב בית המשפט כפי שעולה מפסק דין קודם - עת"מ 18235-12-10 אשריאן ואח' נ' לשכת עורכי הדין בישראל ואח' (טרם פורסם, 27.1.2011). לדעתנו צודקת הלשכה בטענתה כי בנסיבות העניין, לא היה מקום לכך שבית המשפט ישים עצמו בנעליה של ועדת הבחינות, וידון לגופה בשאלה אם גם תשובה ג' נכונה היא.

5.        ההלכה הפסוקה בעניין היקף ההתערבות השיפוטית בשיקול דעתן של ועדות בחינות מקצועיות נקבעה בהלכת קורינאלדי:

"...בית ^-משפט זה אינו יושב כוועדת ערעורים על הגוף שהוסמך על ^-פי חוק לדון בבחינות מקצועיות, ואינו מוכן להחליט, במקומו של הגוף המוסמך, מה התשובות הנכונות ואם הנבחן הצליח בבחינה. כך בתחום הרפואה ובתחום מקצועות אחרים שבהם אין בידי בית ^-המשפט ידע מקצועי. הכלל הוא שבית ^-המשפט אינו נוטה להתערב בשיקול ^-הדעת של מי שהוסמך לבחון את הכשירות המקצועית, אלא אם הוכח לו כי שיקול ^-הדעת לוקה בפגם של שיקולים זרים או בפגם אחר מן הפגמים שיש בהם כדי לפסול שיקול ^-דעת מינהלי... זה הכלל גם בתחום המשפטים, ואין בכך כדי לשנות שבתחום זה מצוי בידי בית ^-המשפט ידע מקצועי, כך במיוחד כאשר הסמכות לבחור את השאלות בבחינה, לקבוע מה התשובות הנכונות לשאלות אלה, ולהחליט מי עמד בבחינה, הופקדה על ^-ידי החוק בידי גוף בעל כשירות מקצועית גבוהה, כמו הוועדה הבוחנת." (בג"ץ 7505/98 קורינאלדי נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד נג(1) 153, פסקה 14 (1999)).