השופט צ' זילברטל:
האם הביטוי "בן-זוג" שבסעיף 1(2)(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) כולל גם "בן-זוג לשעבר". זו, בתמצית, השאלה נשוא בקשת רשות ערעור זו.
1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגנית הנשיאה א' קובו, סגנית הנשיאה מ' רובינשטיין והשופטת ע' צ'רניאק) מיום 14.12.2010 ברע"א 1216/08, אשר דחה את בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ח' ריש-רוטשילד) מיום 29.1.2008 בבש"א 4272/07, בה נקבע, כי בית המשפט לענייני משפחה (להלן: בית המשפט למשפחה) מוסמך לדון בתביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת. בקשת רשות הערעור הובאה לפני כב' השופט ע' פוגלמן, אשר בהחלטתו מיום 20.3.2011 הורה על העברתה לדיון בפני מותב תלתא. דיון כאמור התקיים בפנינו ביום 5.3.2012.
השאלה העומדת לדיון היא האם קנויה לבית המשפט למשפחה הסמכות העניינית לדון בתובענה שהגיש המשיב כנגד המבקשת - אחותה של רעייתו לשעבר - שעניינה הפרת חובותיה המקצועיות של המבקשת כפרקליטתו של המשיב.
תמצית העובדות וההליכים הקודמים
2. המשיב היה נשוי לאחותה של המבקשת במשך עשרים ושש שנה, משנת 1979 ועד לשנת 2006. בתביעה שהגיש המשיב לבית המשפט למשפחה בשנת 2007 (קרי - לאחר שנישואי הזוג הגיעו לסיומם), נטען, כי בתקופת נישואי המשיב רכשו בני הזוג נכסי מקרקעין שונים. לטענת המשיב, מקרקעין אלו נרכשו באמצעות נכסים אשר ירש מהוריו ופירות השימוש בהם.
בתביעה שהגיש המשיב לבית המשפט למשפחה הוא טען, כי המבקשת, עורכת דין בהכשרתה ובמקצועה, שימשה במשך שנות נישואי בני הזוג כעורכת דינו, וטיפלה בעבורו בענייניו המשפטיים (האישיים והעסקיים), ובכלל זה ברכישתם, מכירתם והשכרתם של נכסי המקרקעין השונים. לטענת המשיב, קשרים מקצועיים אלה בינו לבין המבקשת נרקמו על רקע מערכת היחסים המשפחתית.
באמצע שנות התשעים הקים המשיב שתי חברות בתחום הבניה, והמבקשת נתמנתה כיועצת המשפטית של החברות הללו, כשבמקביל היא ממשיכה לייעץ למשיב באופן אישי בכל ענייניו המשפטיים. בנסיבות אלו, לפי טענת המשיב, היו כל פרטי רכושו ועסקיו חשופים בפני המבקשת, לרבות מידע באשר למצבו הכלכלי והעסקי, מידע בנוגע לחברות שבבעלותו, מידע באשר לרכוש אותו קיבל בירושה, ומידע על רכוש אותו צבר במסגרת עסקיו במהלך השנים.
על פי הנטען על ידי המשיב, המבקשת ייעצה לו, בין היתר, לרשום את רוב הנכסים שרכש על שמה של רעייתו בלבד, ולרשום את הרעייה כשותפה בחשבונות בנק אשר מאז ומתמיד התנהלו על שמו של המשיב. הנימוק לעצה זו של המבקשת היה הרצון למזער את הסיכון הקיים ברישום הנכסים וחשבונות הבנק על שמו של המשיב בלבד, אשר בהיותו איש עסקים, היה חשוף לתביעות.
3. במהלך שנת 2002 נקלע המשיב לקשיים כספיים. לטענתו, מרגע זה ואילך, נרקמה קנוניה בין המבקשת לבין אחותה, אשת המשיב, תוך שהמבקשת מייעצת לה כיצד לחמוק מסיכונים כלכליים, בשני מישורים עיקריים: האחד - השתלטות על נכסי המשיב אשר נותרו על שמו, והשני - נקיטת הליכי גירושין. המשיב אף טוען, כי משלב זה, עצה לו המבקשת עצות אחיתופל, שעמדו, כפי שגילה בדיעבד, בניגוד לאינטרסים העסקיים שלו. בכך, טוען המשיב, פעלה המבקשת בניגוד למחויבויותיה המקצועיות כלפיו, ותוך הפרה של האמון שנתן בה כעורכת דינו.
בכתב התביעה שהגיש המשיב לבית המשפט למשפחה, ביקש המשיב מבית המשפט לקבוע, כי בעקבות מעשיה ומחדליה של המבקשת, אשר תוארו בקצרה לעיל, נגרמו לו נזקים כבדים, שבגינם יש לחייב את המבקשת לשפותו. המשיב הדגיש, כי במסגרת התובענה עתר לסעדים לא רק בשל פעולותיה של המבקשת כעורכת דין, אלא גם בשל מעורבותה בהליכים משפטיים אחרים, שנוהלו על ידי אשת המשיב, תוך ניצול מעמדה כעורכת דינו, ותוך מצג שווא באשר לכוונותיה האמיתיות.
4. המבקשת מצידה הכחישה את הטענות שיוחסו לה, ובנוסף הגישה לבית המשפט למשפחה בקשה למחיקה או לדחיה של התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית. טענתה של המבקשת בפני הערכאה הדיונית היתה, כי אין היא נכנסת להגדרת "בן משפחה", כאמור בסעיף 1(2) לחוק, הואיל ובני הזוג התגרשו טרם הגשת התביעה. עוד טענה המבקשת, כי מקורו של הסכסוך ביחסי עורך דין-לקוח, ואין כל קשר בין הנטען בתובענה לבין היות המבקשת אחות גרושתו של המשיב. גם מטעם זה טענה המבקשת שאין לבית המשפט למשפחה סמכות לדון בתביעה.
5. בית המשפט למשפחה דחה בהחלטה מנומקת את בקשתה של המבקשת. בית המשפט למשפחה קבע, כי מלשון סעיף 1(2) לחוק, מתבקשת לכאורה המסקנה, כי כאשר עסקינן בגיס לשעבר, כבענייננו, אין האחרון נכלל בביטוי "בן משפחה". אף על פי כן, אימץ בית המשפט למשפחה גישה פרשנית תכליתית, לפיה יפורש הפסוק שבסעיף 1(2)(ו) לחוק - "אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו" - ככולל גם אחים ואחיות של בן זוג לשעבר. על פי גישת בית המשפט למשפחה, פירוש לסעיף 1(2)(ו) כך שיחול גם על גיס לשעבר, מגשים את השאיפה העומדת ביסודו של בית המשפט למשפחה, לרכז בערכאה מקצועית אחת את מלוא המחלוקות שבין בני המשפחה. עם זאת קבע בית המשפט למשפחה, כי כשם שסמכותו לדון בתובענה כנגד בן זוג לשעבר מוגבלת, מכוח סעיף 1(2)(א) לחוק, לתובענות שנושאן נובע מהקשר שהיה בין בני הזוג בתקופה בה היו בעל ואישה, כך יש לקבוע, כי סמכותו לדון בתובענות בין בן זוג, לבין גיסו או גיסתו לשעבר, תוגבלנה אף הן למקרה בו נושא התובענה נובע מהקשר שהיה בין בעלי הדין בתקופה בה היו בני הזוג נשואים.
עוד קבעה הערכאה הדיונית, כי אין חולק שהמעשים המיוחסים למבקשת בכתב התביעה נעשו במהלך התקופה בה היה המשיב נשוי, וכי אף שעילת התביעה מבוססת על היחסים המקצועיים אשר שררו בין המבקשת לבין המשיב, הרי שיחסים אלה התקיימו על רקע מערכת היחסים המשפחתית. בכך קבע בית המשפט למשפחה, כי התנאי הנוסף לקביעת סמכותו נתמלא אף הוא.
6. בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי (שככל הנראה נדונה כערעור) נדחתה על-ידו. בית המשפט המחוזי סמך ידו על נימוקיה של הערכאה הדיונית וקבע, כי אכן נתקיימו בענייננו שני התנאים הנדרשים לסמכותו של בית המשפט למשפחה. על פסק דין זה הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפנינו.
נימוקי הבקשה והתגובה
7. המבקשת חוזרת וטוענת בפנינו, כי אין היא נכללת בהגדרת "בן משפחה" במובן סעיף 1(2) לחוק, כיוון שהיא אחות של בת זוג לשעבר. המבקשת סבורה, כי שגו בית המשפט למשפחה ובית המשפט המחוזי בפרשנות המרחיבה שנתנו לתנאים הקבועים בחוק, ואשר קיומם המצטבר נדרש כדי להקנות סמכות עניינית לבית המשפט למשפחה. על פי טענת המבקשת, לא היה מקום להעניק פרשנות מרחיבה שכזו נוכח לשונו הברורה של החוק. כמו כן, טוענת המבקשת, כי לא מתקיים בענייננו סכסוך משפחתי, משום שעילת התביעה מבוססת על היחסים המקצועיים שבין המשיב למבקשת וההפרות הנטענות של חובותיה המקצועיות של המבקשת.
עוד מציינת המבקשת, כי הבקשה מעלה שאלות משפטיות בעלות חשיבות עקרונית, החורגות מעניינם של בעלי הדין. המבקשת טוענת, כי עובדה זו מתחדדת נוכח קיומן של פסיקות סותרות של בתי משפט מחוזיים, ונוכח העובדה ששאלות אלו טרם הוכרעו במפורש בפסיקת בית משפט זה.
8. המשיב מצידו תומך יתדותיו בפסיקת בית המשפט למשפחה ובית המשפט המחוזי, לפיה נתקיימו התנאים הקבועים בחוק לשם הקניית סמכות לבית המשפט למשפחה. בנוסף סבור המשיב, כי הסוגיות שמעלה הבקשה אינן חורגות מעניינם של הצדדים, ואינן בעלות חשיבות משפטית או ציבורית, המצדיקות התערבות של בית משפט זה ב"גלגול שלישי".