עסקינן בתביעה כספית לתשלום פיצויים בגין נזקים אשר נגרמו למטע השייך לתובע.
התובע הוא הבעלים והמחזיק בקרקע הידועה כחלקה מספר 10 גוש 18626 מאדמות כפר מעיליא (להלן -
"החלקה"). חלקה זו נטועה בשתילים ועצים מסוגים שונים, בעיקר שתילי זית.
עפ"י הנטען בכתב התביעה, במהלך החודשים 12/08 - 1/09 חדר עדר פרות השייך לנתבע לחלקה, ופגע בשתילים של התובעים והסב להם נזק, כמפורט בחוות-דעת השמאי אשר צורפה לכתב התביעה.
התובע טוען, כי הנתבע הוא בעל עדר הפרות היחיד בכפר אשר לא מחזיק את העדר שלו במקום מוסדר, אלא נותן לו לשוטט באדמות הכפר ללא מפריע ומבלי להשגיח אחר תנועותיו.
בכתב ההגנה, הכחיש הנתבע את הטענות המיוחסות לו וטען כי מדובר בעלילת שווא, וכי המטע לא נפגע מהעדר שבבעלותו.
בדיון אשר התקיים בפניי העידו התובע ושני עדים מטעמו, וכן הנתבע בעצמו.
עדי התביעה אישרו אומנם, כי לא ראו את עדר הפרות של הנתבע בשטח החלקה, ואולם אישרו כי לנתבע עדר פרות, וכי הוא היחיד בכפר שאינו מחזיק את העדר שלו ברפת.
התובע חזר בעדותו על הגרסה המפורטת בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית, ועדותו אמינה ומקובלת עליי.
לעומת זאת, גרסת הנתבע נסתרה במספר נקודות ונתגלתה כבעייתית ולא אמינה.
אפרט - בפתח עדותו בבית המשפט מסר הנתבע, כי הוא היחיד המחזיק בפרות בכפר מעיליא, וכי הפרות שלו מוחזקות במקום סגור ליד הישוב מנות. לעומת זאת בסוף דבריו סתר את עצמו ומסר, כי יש עוד אנשים בכפר המחזיקים בעדרי פרות. זה המקום לציין, כי כתב ההגנה ותצהיר העדות הראשית של הנתבע אינם מגלים דבר בנוגע לתנאי האחזקה של עדר הפרות שלו. כך למשל, הנתבע אינו מפרט אם העדר שלו מוחזק ברפת או במקום סגור כלשהו, היכן הוא מוחזק, והכיצד הוא מטפל בו.
רק בחקירתו הנגדית מסר הנתבע, לראשונה, פרטים בנוגע לשאלות הנ"ל. יוצא אפוא, כי כל גרסת הנתבע אשר נמסרה בבית המשפט, היא בבחינת עדות כבושה.
בנסיבות המתוארות, כאשר גם עדי התביעה סתרו את דברי הנתבע אודות האופן בו הוא מחזיק בעדר, אני דוחה את גרסתו ומקבלת את התביעה.
לעניין הנזק - התובע צירף הערכת שמאי מטעמו אשר מתארת את היקף הנזק שנגרם לו ומתאר את הממצאים בשטח החלקה, כגון: גללים ועקבות של גפי בהמות בקרבת העצים - כולם ממצאים אשר תומכים בגרסת התובע לגבי מקור הנזק. השמאי העריך את העלויות הכרוכות בנטיעה מחדש של החלקה בסך של 9,985 ש"ח.
הנתבע לא הגיש כל ראיה סותרת, ולכן יש מקום לקבל את האמור בהערכת השמאי מטעם התובע.
ואולם, בכל הנוגע לרכיב הנזק אשר נכלל בכתב התביעה, והמתייחס להפסד רווחים בסך של כ-
5,000 ש"ח, התובע לא אישר בעדותו הפסד בגין רווחים עתידיים, ולכן אין מקום לפסוק לו רכיב זה בגדר הפיצוי.
לפני סיום אבקש להעיר שתי הערות. ההערה הראשונה מתייחסת לאחריות התובע להקטין את נזקיו ותרומתו לנזק אשר נגרם לאור כך שלא גידר את חלקתו. מדובר בטענה ראשונה אשר עלתה לראשונה רק בדיון, מבלי שהוזכרה קודם לכן בכתב ההגנה, ולכן דינה להידחות.
הערה שניה מתייחסת לטענת הנתבע אודות השלכות החלטת כינוס הנכסים שניתנה לגבי החלקה. מעיון במסמכים אשר צורפו על ידי ב"כ התובע, אני מוצאת, כי לא היתה כל מניעה מהגשת התביעה, וכי גם היום אין מניעה ממתן פסק הדין. זאת משום שההחלטה הנ"ל אוסרת על העברת זכויות בדרך כלשהי בחלקה הנ"ל, הא ותו לא. אין בהחלטה כל התייחסות לגבי זכות התובע לתבוע פיצוי הקשור למעשה נזק אשר אירע בחלקה.
אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 9,985 ש"ח בצירוף סך של 1,040 ש"ח בגין שכר טרחת שמאי, וביחד סך של 11,000 ש"ח (במעוגל). לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.