גיל נ' לבן על לבן בע"מ

תביעה בגין הפרת זכות יוצרים ופגיעה בפרטיות.

1. התובעת ערכה מסיבת בר מצווה לבנה באולם האירועים המכונה white אותו מפעילה הנתבעת.  אין מחלוקת בין הצדדים כי "מדובר היה באירוע סגור, פרטי ולא היה פתוח לתקשורת" (5/10).  בין אורחיה של התובעת נכח אף עו"ד שמעון מזרחי.

2. לאחר האירוע פורסמה במוסף "סופשבוע" של עיתון מעריב תמונה של התובעת ושל עו"ד שמעון מזרחי. התמונה פורסמה בשני מקומות, הראשון, בעיגול קטן בפינה העליונה של עמוד השער עם הכיתוב "שימון (כך במקור - י.ט) וענבר בהופעת בכורה" וכן במדור המכונה "ליאורה" באחד מדפי המוסף. במדור זה פורסמה אותה תמונה אך בהגדלה בשילוב הכיתוב "קבלו אותם: מזרחי ובארי". כמו כן נרשם בצידה של התמונה:

"שמעון מזרחי הגיע בסוף השבוע לאירוע בת מצווה בגן האירועים white   בפרדס חנה עם בת זוגו הטרייה ענבר בארי. הנה סוף סוף ראיתם אותם"

(להלן - התמונה ו/או הפרסום) .

3. יובהר כבר עתה כי בתמונה מופיעה התובעת (הגב' אתי גיל) עם עו"ד שמעון מזרחי אולם במלל נכתב כי מדובר בבת הזוג של עו"ד שמעון מזרחי - ענבר בארי (אשר אינה התובעת). הנתבעת אינה חולקת שמדובר בטעות וכי התובעת אינה בת זוגו של עו"ד מזרחי.

4. כך או כך, התובעת אינה עותרת לפיצוי בעוולת לשון הרע, שכן אין מחלוקת כי למלל אחראי העיתון ולא הנתבעת, אשר אחריותה תוסבר בהמשך הדברים.

5. התובעת טוענת כי  התמונה צולמה על ידי צלמת שהוזמנה על ידיה לאירוע והועברה על ידי הנתבעת לעיתון לצורך פרסום, שכן עו"ד שמעון מזרחי הנו דמות מוכרת ועל כן היה לעיתון עניין בפרסום התמונה. לתמיכה בכך מפנה התובעת לכיתוב שנילווה לתמונה בו פורסם שם אולם האירועים שמפעילה הנתבעת וכתובתו.

6. התובעת טוענת עוד כי התמונה שייכת לה ולא הייתה לאיש זכות להעבירה לעיתון. הנתבעת לא חלקה על כך שהתמונות שצילמה הצלמת אינן שייכות לה. עוד לא חלקה היא כי האירוע היה סגור ופרטי וכי לא הוזמנה תקשורת. הנתבעת הודתה בעת הדיון כי "התמונה לא הייתה צריכה להגיע ללא הסכמתה של התובעת לעיתון". (5/11)

דיון

7. נראה שאין ספק כי ידה של הנתבעת היתה בהעברת התמונה לעיתון. הנתבעת הודתה כי שכרה משרד יחסי ציבור וכי הוא שהעביר את התמונה לעיתון. די בכך כדי לייחס לנתבעת אחריות להעברת התמונה, שכן משרד יחסי הציבור עבד עבורה ועל פי הנחיותיה. הנתבעת לא הביאה איש ממשרד יחסי הציבור להעיד כי הדברים נעשו ללא ידיעתה ובניגוד להנחיותיה ואף את הצלמת לא העידה  הנתבעת. מכאן שאני קובע כי הנתבעת היא אשר העבירה, בין בעצמה ובין באמצעות אחר, את התמונה לעיתון.

8. עוד אוסיף כי הנתבעת זכתה לפרסום ברור במלל שנלווה לתמונה בעיתון. מדובר בעיתון בתפוצה ארצית ובמוסף המתפרסם ביום שישי וברור כי הנתבעת זכתה בגין כך לפרסום  עת הוזכר שם אולם האירועים ומיקומו בעיתון. פרט זה מקים מעין חזקה כי הנתבעת אחראית להעברת התמונה לעיתון בתמורה לפרסום כאמור. חזקה זו לא נסתרה והנתבעת לא עשתה דבר על מנת לסותרה. עוד אציין כי התובעת טענה גם שאחד מבעלי הנתבעת הודה בפניה כי העביר את התמונה לעיתון ואף עדות זו לא הוזמה.

9. סיכומו של דבר שאני רואה בנתבעת כאחראית להעברת התמונה לעיתון.

10. התמונה הנה יצירה אומנותית אשר קיימת לגביה זכות יוצרים. התובעת לא צילמה את התמונה, אלא היא צולמה על ידי צלמת מקצועית אשר הוזמנה לצלם את האירוע. במקרה זה חל  סעיף 35(ב) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח - 2007 (להלן - חוק זכות יוצרים) לפיו: "ביצירה שהיא דיוקן או צילום של אירוע משפחתי או של אירוע פרטי אחר, שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא המזמין, אלא אם הוסכם אחרת". לא הוצג בפני הסכם לפיו נקבע בין הצלמת לתובעת אחרת, ומכאן, שהתובעת , כמזמין הצילום,  היא בעלת זכויות היוצרים.

11. העברת התמונה לעיתון  מהווה הפרה ברורה של זכות היוצרים לפי סעיפים 47 בשילוב עם סעיף 11 לחוק זכות יוצרים ומכאן שהתובעת זכאית לפיצויים בשל הפרה זו.

12. עוד ראוי להדגיש כי העברת התמונה לעיתון מהווה אף פגיעה בפרטיות בהתאם לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981 (להלן - חוק הגנת הפרטיות). מתקיימים  לדעתי תנאי סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות לפיו פגיעה בפרטיות היא "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו לשם ריווח". בנדון, עשתה הנתבעת שימוש בתמונתה של התובעת (אף שסברה שמדובר בגב' בארי) לשם ריווח בדמות פרסומת בעיתון. אמנם, לא התובעת הייתה "הפרט המעניין" מבחינה תקשורתית, אלא הסברה המוטעית שהיא בת זוגו של אדם מפורסם, אולם אין בכך לשנות את המסקנה כי הנתבעת העבירה את התמונה לפרסום בעיתון לשם ריווח.

הפיצוי הראוי

13. חוק זכות יוצרים קובע בסעיף 56 פיצוי בלא הוכחת נזק עד סך של 100,000 ש"ח. על פי הסעיף, רשאי בית המשפט לשקול לצורך קביעת הפיצוי בין יתר השיקולים אף את אלו :

(1)   היקף ההפרה;