פוטרה עקב כניסתה להיריון- המעסיק יפצה

האם הגב' לביאה שינפלד, פוטרה מעבודתה בהיותה בהריון בניגוד לחוק? שאלה זו מונחת בבסיס הסכסוך שבו אנו נדרשים להכריע.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1.      הגב' שינפלד החלה עבודתה אצל הנתבעת 1 ביום 01.11.2008 ועבדה בה עד ליום 02.04.09, אז פוטרה לראשונה בעילה של צמצומים (להלן - " מעשה הפיטורים הראשון").

2.      בעקבות כך, שלח בא כוחה ביום 21.04.09 מכתב התראה אל הנתבעת ואל מר טהלר, בו הודיע להם כי הגב' שינפלד בהריון ועל כן פיטוריה אינם חוקיים, ותבע להשיבה באופן מיידי לעבודה.

3.      ואכן ביום 11.05.2009 הוחזרה הגב' שינפלד לעבודה, אך פוטרה בשנית שמונה ימים בלבד לאחר מכן ביום 19.05.2009, בעילה של אי שביעות רצון מתפקודה המקצועי (להלן - " מעשה הפיטורים השני").

4.      בשתי הפעמים בהם פוטרה התובעת, לא נעשתה פנייה לממונה על חוק עבודת נשים בהתאם לנוהל הקבוע בסעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן - " חוק עבודת נשים").

הדיון המשפטי ודרך הילוכו

5.      השאלה המרכזית בה עלינו להכריע הינה האם בתקופה שבין מעשה הפיטורים הראשון לבין המועד בו הושבה התובעת לעבודתה אצל הנתבעת, נותקו יחסי העבודה בין הצדדים.

6.      הכרעה בשאלה זו תשליך ישירות על חוקיותו של מעשה הפיטורים השני, שכן, אם יוכרע, שבמשך ששת השבועות שבהם נאלצה התובעת לשבות ממלאכה עד אשר הושבה לעבודתה, המשיכו לחול יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, הרי שיימצא כי במועד פיטוריה השניים חלפו למעלה מששה חודשים, דבר שהצריך את הנתבעת לפנות את הממונה על חוק עבודת נשים ולקבל את אישורה טרם פיטרה את התובעת בשנית.

7.      ואולם, בטרם נפנה לדון ולהכריע בחוקיותם של שני מעשי הפיטורים, מן הראוי להקדים ולדון בשאלה האם נסיבות המקרה, כפי שהוכחו בפנינו, מצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לבין מר טהלר, שהנו מנהלה ובעל מניות בה, כדרישת התובעת.

לשאלת הרמת המסך

8.      ככל שהפכנו בכתבי הטענות מטעם הגב' שינפלד, לא מצאנו בסיס משפטי של ממש, שיהיה בו כדי להלום את התביעה האישית כנגד מר טהלר.

9.      ב"כ התובעת שב בסיכומיו והדגיש, כי התנהלותו של הנתבע 2 כלפי התובעת הינה התנהלות שהוכחה כלא פחות מאשר "משפילה ומזעזעת", וכי הנ"ל פיטר אותה פעמיים ללא הודעה מוקדמת ומבלי ששילם לה את משכורתה (עמ' 24 לפרוטוקול הדיון מול השורות 9-20).

10. ואולם, אין חולק, כי הגב' שינפלד עבדה אצל ועבור החברה, ומשלא הונחה כל תשתית ראייתית כנדרש, בהתאם למבחנים שהוכרו בפסיקת בתי הדין לעבודה ככאלה המצדיקים את הרמת מסך ההתאגדות בין השניים, הרי שדין התביעה כנגדו להידחות [ראו: עע (ארצי) 304-09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל אביב נ' ישראל שיינפלד (פורסם ביום 16.02.12) מפי כב' השופטת רונית רוזנפלד והפסיקה המובאת שם (להלן - " פרשת העמותה לקידום הספורט")].

11. אשר על כן, ובהיעדר ראיה לסתור, הרי שיש לראותו כמי שפעל כאורגן של החברה, מטעמה ובשמה בכל הקשור להליך הפיטורים של הגב' שינפלד, ולפיכך, אנו דוחים את התביעה כנגד מר טהלר ועניין ההוצאות בהקשר זה, יילקח על ידינו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות הכללית בתיק, כאמור בפרק החותם את פסקנו.

12. בטרם נפנה לבחינת עדויות הצדדים וראיותיהם, מן הראוי להקדים ולהניח את התשתית המשפטית הרלוונטית, ולאורה לנתח, לאבחן ולהכריע בשאלות העובדתיות שבמחלוקת.

התשתית העיונית

13. האיסור על פיטורי נשים הרות ועל פיטורי נשים (וגברים) בחופשת לידה מעוגן בחוק עבודת נשים ובחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן - " חוק שוויון הזדמנויות").

14. התקופה שחלפה בין חקיקת שני החוקים הנ"ל, עשויה ללמד על מעבר משיקולים סוציאליים לשימת דגש על זכות האישה לשוויון [בגץ 7000/08 אנריאטה לוי נ' שר הביטחון (פורסם ביום 07.06.10) להלן - " פרשת אנריאטה לוי"].