1. הנאשם הורשע על סמך הודאתו בעבירה של היזק מיוחד לפי סעיף 453(ב)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
על פי כתב האישום, הנאשם עבד במחלקת פיקוח איכות הסביבה בעיריית רחובות ומספר חודשים עובר ליום 11.1.2009 הועבר מתפקידו. הנאשם חש פגוע ממנהלו במחלקה בצלאל שרעבי.
ביום 1.11.2009, בשעת לילה, שפך הנאשם צבע ירוק על אנדרטה באתר הנצחה לזכרו של החייל עינן שרעבי ז"ל, אחיו של בצלאל שרעבי (להלן:"
המתלונן"), אשר הוקמה על ידי משפחתו לאחר שנהרג במבצע חומת מגן בשנת 2002.
2. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה ויורשע בעובדות כתב האישום. לעניין העונש סוכם, כי לאחר קבלת תסקיר מבחן שיגבש עבור הנאשם תוכנית שירות לתועלת הציבור, יוטל עליו עונש של מאסר על תנאי להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע וכל עבירות אלימות כלפי רכוש לרבות ניסיון לעבור אותן, 300 שעות שירות לתועלת הציבור, ופיצוי כספי שישולם למתלונן בסכום שייקבע על ידי בית המשפט ובתשלומים שייקבעו על ידו.
3. עובר לטיעונים לעונש, התקבל תסקיר מבחן בעניינו של הנאשם, אשר בו המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות כמוסכם. בתסקיר צוין כי הנאשם נעדר עבר פלילי, בן 33, נשוי ואב לארבעה ילדים קטנים, אשר עובד מזה שבע שנים בעיריית רחובות. צוין בתסקיר כי שירות המבחן התרשם מתפקודו התעסוקתי היציב של הנאשם לאורך השנים, כי לדברי הנאשם הקשרים ותפקוד המשפחה תקינים וכי הנאשם שלל בעייתיות או אירועים חריגים שהשפיעו עליו.
להערכת שירות המבחן, בהתנהגותו של הנאשם בביצוע העבירה באו לידי ביטוי דפוסים אימפולסיביים, תוקפנות וקושי לויסות דחפים. עם זאת, שירות המבחן ציין כי הנאשם לקח אחריות לביצוע העבירה, הביע צער וחרטה בגין הפגיעה במתלונן, חש בושה ונרתע ממעשיו ואף התנצל בפני המתלונן ומשפחתו. כן צוין כי החרטה וההליך המשפטי היוו גורם הרתעה משמעותי לנאשם להימנע מהתנהגות דומה בעתיד. לפיכך, כאמור, ממליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם צו שירות לתועלת הציבור, שיהיה בו ענישה קונקרטית שיש בה להמחיש את חומרת העבירה ולמנוע טשטוש אחריות.
4. המאשימה עותרת לכך שבית המשפט יכבד את הסדר הטיעון ויטיל על הנאשם פיצוי כספי משמעותי למתלונן, אשר ישקף את חומרת העבירה בה הורשע. המאשימה הדגישה את התחושות הקשות המלוות את משפחת המתלונן, אשר פוקדת את האנדרטה מידי יום ועדה למעשי הנאשם המחפירים, לאחר שחוותה את אובדן בן משפחתם. ב"כ המאשימה הגישה תמונות המתעדות את האנדרטה לאחר שחוללה על ידי הנאשם.
5. ב"כ הנאשם עותרת לכך שבית המשפט יכבד את הסדר הטיעון ויטיל על הנאשם פיצוי כספי סמלי. לטענתה, לא נגרם נזק בלתי הפיך לאנדרטה והיא נוקתה עוד באותו היום. כן הדגישה כי חלפו מעל שלוש שנים מיום ביצוע העבירה וממועד האירוע הנאשם יצר קשר עם המשפחה והביע צער וחרטה עמוקים לפניהם. כן ציינה כי בעקבות האירוע הנאשם הורחק לשנתיים ממקום עבודתו, אליה שב לפני פחות משנה, ומלבד ההרתעה המשפטית ותחושות החרטה והבושה, הנאשם מצוי בחובות כלכליים עמוקים. עוד ציינה, כי הנאשם אב לארבעה ילדים, אשתו עובדת כסייעת גננת במשרה חלקית וכי משכורתו היא 4,000 ש"ח בלבד. ב"כ הנאשם הדגישה כי ההליך הפלילי, שלא כמו ההליך האזרחי, לא נועד להוות פיצוי וכי יש להתחשב בכך שהנאשם נעדר עבר פלילי, כי מדובר במעידה חד פעמית וכי הנאשם הפנים את חומרת העבירה ומתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם הביע חרטה כנה.
6. הנאשם הביע חרטה וציין כי נפגש עם משפחת המתלונן והתנצל בפניהם. עוד ציין כי לא עבד במשך שנתיים, המצב בביתו קשה וכי הוא אב לארבעה ילדים ומבקש את התחשבות בית המשפט בו.
דיון והכרעה
7. העבירה אותה ביצע הנאשם היא עבירה חמורה וקשה. מהתמונות שהוצגו בפניי עולה כי האנדרטה כוסתה בחלק ניכר ממנה בצבע ירוק וחוללה.
קשה לתאר במילים את עוגמת הנפש והפגיעה שנגרמה למשפחת המתלונן, אשר הקימה אנדרטה ליקירה שנהרג במלחמה, וכואבת את מותו יום ביומו, ומצאה את האנדרטה מחוללת ומכוסה בצבע.
מדובר במעשה מחפיר אשר נועד להכאיב במתכוון למתלונן ולמשפחתו, ולפגוע בהם במקום הרגיש והכואב ביותר שניתן.
יתרה מזאת, מעשה זה של חילול אנדרטה לזכרו של חלל צה"ל, הינו מעשה הפוגע לא רק במתלונן ובבני משפחתו אלא בכל תושב מדינת ישראל אשר כואב את מותו ושומר על זכרו של כל חלל מחללי צה"ל.
לעניין זה יפים הדברים שנכתבו בבג"צ 6069/00
העמותה להנצחת חללי אסון המסוקים בשאר ישוב נ' שר הביטחון, פ"ד נה(4) 75: "
אכן, מותו של חייל הוא תמיד אסון - לעצמו, למשפחתו, לחבריו, לצבא ולמדינה".
כן ראו את שנאמר בבג"צ 556/83
שרית בסט נ' שר הביטחון, פ"ד לח (1) 177, בהקשר אחר, אולם הדברים ממחישים את החשיבות של זכרו של אהוב על גבי מצבה:
"המחלוקת בדבר המלים, שייחקקו על מצבתה של הבת, נוגעת בתמציתו של הכאב האנושי, והיא ביטוי לאהבה עזה ממוות. על
-פי אילו אמות מידה אנושיות אפשר להכריע בה, וכיצד נדע, אם ההכרעה 'נכונה' או 'צודקת'?"
כן ראו את שצוטט בע"א 9486/00,
וירג ליביה נ' המועצה הדתית כרמיאל:
"כבוד האדם אינו עניין לימי חייו של האדם בלבד, אלא גם לאחר שהלך לעולמו.. כבוד האדם.. זהו גם כבודו של אדם לאחר מותו וזהו כבודם של יקיריו, השומרים את זכרו בליבם".