התובע ניהל את חשבון הבנק שלו בסניף הבנק של הנתבע באשדוד.
לטענת התובע, במהלך שנות השמונים והתשעים הוא היה הבעלים והמנהל של פאב משגשג בעיר אשדוד. בשנת 1997 נסגר הפאב והתובע החל לעבוד כשכיר. בשנת 2001, לאחר פיטוריו מהחברה בה עבד, החליט התובע לפתוח מחדש את הפאב. התובע תכנן להפעיל את העסק במתכונת חדשה הכוללת גם מזנון ומסעדה.
לטענת התובע, הוא השתמש בכספיו לצורך רכישת ציוד והחל בעבודות להכשרת המקום לפתיחה מחודשת. התובע הכין תוכנית עסקית להפעלת העסק ופנה לקרנות קרן קורת לישראל - עמותה לפיתוח כלכלי (להלן - קרן קורת) בבקשה לקבלת סיוע בהלוואה בסך של 90,000 ש"ח. כספי ההלוואה היו צריכים לעמוד לתובע באמצעות בנק אוצר החייל.
לטענת התובע, במהלך הפגישה שנערכה בין התובע לבין מנהל סניף בנק אוצר החייל באשדוד התחוור לתובע כי עובר לפגישה נמסר לבנק אוצר החייל מאת סניף הבנק של הנתבע, שם התנהל חשבונו של התובע, מידע שלילי הנוגע לחשבונו של התובע בסניף הנתבע.
לגרסת התובע, מנהל סניף בנק אוצר החייל מסר לו כבר בתחילת הפגישה כי אין בכוונתו להעניק לו את ההלוואה, שכן עובר לפגישה, נמסר לו המידע השלילי כאמור מסניף הבנק הנתבע, ובין היתר נמסר לו כי היו החזרות של שיקים.
לגרסת התובע, כל ניסיונותיו להסביר כי לא היו בחשבונו החזרות של שיקים וכי חשבונו עמד באופן קבוע על יתרת זכות, לא הועילו, וזאת על אף העובדה כי בפני מנהל סניף בנק אוצר החייל היו פרושים דפי החשבון של התובע אצל סניף הבנק הנתבע, מהם עלה בבירור כי לא היו בחשבון החזרות של שיקים.
לפיכך, התובע טוען, כי סירובו של בנק אוצר החייל למתן ההלוואה נבע מהמידע השלילי שנמסר לו על ידי סניף הבנק הנתבע.
לטענת התובע, סניף הבנק הנתבע לא קיבל את רשותו להעברת מידע אודות חשבונו לבנק אוצר החייל.
התובע פנה בתלונה לבנק ישראל ובחלוף מספר שנים השיב לו בנק ישראל, כי לעמדתו, במקרה זה הופרה חובת הסודיות הבנקאית אותו חב הבנק הנתבע כלפי לקוחו, התובע.
על רקע זה, עמדתו של בנק ישראל, לגביו נמסרה הודעה גם לבנק הנתבע, היתה כי על הנתבע לפצות את התובע בגין כל נזק מוכח שנגרם לו כתוצאה מהפרת הסודיות הבנקאית, וכן להציע לתובע פיצוי כללי בסכום ראוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מאותה הפרה.
בתביעתו טוען התובע, כי הנתבע הפר כלפיו את חובת הנאמנות ותום הלב וכן את חובת הזהירות. בנוסף, לטענת התובע, התנהגות הבנק הנתבע עולה כדי הוצאת לשון הרע והיפר חוק הגנת הפרטיות.
לטענת התובע, נגרמו לו נזקים ניכרים, כתוצאה מכך שלא קיבל את ההלוואה המבוקשת ועל כן לא הצליח לפתוח את העסק, בהתאם לתוכניותיו. להערכת התובע, העסק יכול היה להניב רווחים משמעותיים, בסך של כ- 300,000 ש"ח לשנה. לתקופה בת כ-5 שנים נגרמו לתובע נזקים של אובדן רווחים בסך של כ- 1,460,000 ש"ח. בנוסף, התובע העמיד נזקיו בגין עוגמת נפש, על סך של 400,000 ש"ח. כמו כן, התובע דורש פיצוי בסך של 500,000 ש"ח בגין הוצאת לשון הרע ופגיעה מכוונת בשמו.
התובע מסכם את נזקיו בסך של 2,361,312 ש"ח. לצרכי אגרה, העמיד התובע את תביעתו בתיק זה על סך של 300,00 ש"ח.
הנתבע העלה מספר טענות מקדמיות ובכלל זאת טענה להתיישנות, ככל שעילת התביעה נוצרה לפני יום 12.6.01.
לטענת הנתבע, בעת הגשת הבקשה לקבלת הלוואה מקרן קורת ובנק אוצר החייל, חתם התובע על טפסים הכוללים מידע לגבי מצבו הכלכלי וכן פרטים לגבי חשבון הבנק שלו. בכלל זאת, חתם התובע על טופס ויתור סודיות, המהווה חלק מטפסי הבדיקה הראשוניים עליהם חותמים מבקשי בקשות הלוואה מקרן קורת.
לטענת הנתבע, סירובו של מנהל סניף בנק אוצר החייל למתן הלוואה, לא נבע מהמידע שנמסר על ידי סניף הבנק הנתבע, ובכל מקרה היה מסרב לאשר את ההלוואה.
הנתבע מדגיש, כי המידע שנמסר לבנק אוצר החייל היה שלם, אמיתי ונכון. למעשה, רוב המידע היה חיובי.
עוד עולה מטענות הנתבע, כי נוהלי הבנק בתקופה הרלבנטית לתובענה (אשר שונו בינתיים) אפשרו מתן מידע כללי למוסד כספי בארץ לגבי לקוח של הסניף, והמידע שנמסר במקרה זה, תאם את הנוהלים הרלבנטיים באותה תקופה.
הנתבע מדגיש, כי ביקש לסיים את הפרשה והציע לתובע פיצוי כספי, אולם התובע סרב בטענה כי הנזק שנגרם לו עומד על מיליוני שקלים.