פסק-דין בתיק ע"פ 9507/11

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' כהן) בת"פ 2420-05-11 מיום 10.11.2011, בו הושתו על המערערת בע"פ 9507/11 (להלן: המערערת) שלושה חודשי מאסר לריצוי בפועל; שלושה חודשי מאסר בעבודות שירות ציבוריות; תשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא כי המערערת לא תעבור עבירה של התעללות בקטין או חסר ישע, או עבירת איומים, או עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות. כן נקבע כי המערערת תועמד בפיקוח שירות המבחן למשך שנה. בית המשפט גזר את דינה של המערערת לאחר שהרשיע אותה ביום 5.7.2011, בעבירות שביצעה כלפי קטין במסגרת מילוי תפקידה כשוטרת במשמר הגבול, זאת על-פי הודאתה בעובדות כתב האישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון.

העובדות על-פי כתב האישום המתוקן

1.        ביום 16.3.2010 עוכב מ.ק., קטין יליד 1993 (להלן: המתלונן) במחסום "רוקפלר" בירושלים (להלן: המחסום) על-ידי חיילים שאיישו את המחסום. לאחר עיכובו של המתלונן, נערך חיפוש על גופו ובכליו שבמהלכו נמצאו שלושה "נפצים" בכליו. המתלונן נאזק, כשידיו מאחורי גבו, והועבר לטיפולם של המערערת ושל השוטר ציון בנישתי (להלן: ציון) לשם הובלתו לתחנת המשטרה "שלם" בירושלים (להלן: התחנה). המערערת וציון הכניסו את המתלונן לניידת משטרתית, כשהמערערת יושבת לצד המתלונן. במהלך הנסיעה הידקה המערערת את האזיקים על ידיו של המתלונן ואף משכה אותם כלפי מטה. כשהגיעו לתחנה, הורד המתלונן מהניידת, כשהמערערת מלווה אותו. לאחר שנכנסו לתחנה, בעת שעלו המערערת, ציון והמתלונן במעלית, כיסתה המערערת את פניו של המתלונן במעיל שלבש וכן הידקה בשנית את האזיקים על ידיו. ביציאה מן המעלית בעטה המערערת בחוזקה בעכוזו של המתלונן ואיימה על חייו באומרה "עוד עשר דקות אתה מת".

2.        או אז הובילו המערערת וציון את המתלונן לחדר ריק, המצוי בקומה שהייתה אותה עת שוממה, ובו הורידו אותו על ברכיו, בעוד פניו מכוסות במעיל וידיו אזוקות מאחורי גבו. בשלב זה שלפה המערערת את אקדחה האישי, דרכה אותו והצמידה אותו לצווארו של המתלונן כשהוא ריק ממחסנית, תוך שהיא סופרת באוזניו לאחור מ-10 עד 1, וזאת בעודו צועק "לא, לא". עם סיום הספירה לחצה המערערת על ההדק תוך שהיא אומרת "מוות לערבים" ו"כל הערבים זונות". מכתב האישום עולה כי במהלך האירוע המתואר פנה אליה ציון בבקשה כי תחדל ממעשיה, אך זאת ללא הועיל.

3.        לאחר מכן הרימה המערערת את המעיל מראשו של המתלונן, נטלה את אחד הנפצים שנמצאו בחיפוש, הכניסה אותו לכיסו של המתלונן וכיסתה שוב את ראשו באמצעות המעיל. אז השמיעה באוזניו רעש בעזרת מצת שהיה ברשותה במטרה להפחידו ולגרום לו לחשוב כי בכוונתה להדליק את הנפץ שהושם בכיסו. המערערת לא הסתפקה בכך ואף הכתה בחוזקה את המתלונן באגרופים ובסטירות בכתפיו ובראשו.

           כתוצאה ממעשים אלו של המערערת נגרמו למתלונן חבלות בשורשי כפות ידיו.

4.        מכתב האישום עולה כי בשעה שביצעה המערערת את המעשים המתוארים לעיל ביקשה מציון לבדוק שאיש אינו מתקרב, וזאת על מנת שתוכל להמשיך במעשיה ללא מפריע.

5.        על-כן הואשמה המערערת בהתעללות בקטין או בחסר ישע מתוך מניע של גזענות לפי סעיף 368ג סיפא בצירוף סעיף 144ו לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). כן הואשמה המערערת באיומים לפי סעיף 192 לחוק ובמעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(5) לחוק.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

6.        ביום 5.7.2011 הורשעה המערערת על-פי הודאתה בעובדות כתב האישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון.          

תסקיר שירות המבחן

7.        כעולה מתסקיר שירות המבחן המערערת הינה רווקה בת 22. על-פי התסקיר, המערערת טוענת כי הרקע לביצוע העבירה מושא הערעור דנן הוא הסכנה היומיומית בה הייתה נתונה בעת שירותה הקרבי במשמר הגבול. עוד צוין כי יום ביצוע העבירות היה "יום הזעם". שירות המבחן התרשם כי חשיפתה של המערערת לאירועי אלימות שהופנו כלפיה וכלפי חבריה במהלך שירותה במשמר הגבול הובילה לטראומה שבאה לידי ביטוי באובדן שליטה מצדה בעת האירוע מושא כתב האישום. עוד צוין בתסקיר כי לאחר המעשה הועברה המערערת מתפקידה במשמר הגבול. לבסוף המליץ שירות המבחן לשלב ענישה שיש בה משום הרתעה וכן מתן אפשרות לשיקום, ועל כן המליץ על מאסר קצר בעבודות שירות וצו מבחן לשנה.

טיעוני הצדדים לעונש

8.        המשיבה בע"פ 9507/11, שהינה המערערת בע"פ 9590/11 (להלן: המשיבה), דרשה להטיל על המערערת עונש מאסר בפועל, בהדגישה כי יש להתייחס בחומרה לעבירות שביצעה המערערת, הנובעות ממניע גזעני. המערערת טענה מצידה כי מדובר באירוע חד-פעמי, וכי יש להתחשב בתנאי השירות הקשים שחוותה במשמר הגבול, בהיותה "ילדה בת 20", וכן בהודאתה ובחרטה שהביעה. עוד טענה המערערת כי יש לקחת בחשבון את עובדת הדחתה ממשמר הגבול בעקבות האירוע, וכן כי עצם ההרשעה מהווה עונש עבורה, משהיא תמנע את אפשרות גיוסה למשטרה בעתיד.

גזר הדין

9.        בגוזרו את הדין ציין בית המשפט המחוזי כי אנשי משמר הגבול אכן נתונים במצבים קשים, אולם אין בכך לעמדתו כדי להצדיק ניצול לרעה של תפקידם. בית המשפט הוסיף כי המערערת הודתה שביצעה את המעשים מושא כתב האישום המתוקן מתוך מניע גזעני ובכך גלומה חומרה נוספת. מאידך התחשב בית המשפט בנסיבותיה האישיות של המערערת, בגילה הצעיר ובהודאתה. לבסוף קבע בית המשפט כי אין הוא יכול לאמץ את המלצת שירות המבחן, שלקח בחשבון אך את השלכות הענישה על ההיבט האישי - נסיבות חייה של המערערת, וכי על בית המשפט להביא בחשבון גם את ההיבט הציבורי. על-כן סבר בית המשפט שענישה מאוזנת במקרה זה תהא בהטלת מאסר שבחלקו ירוצה בדרך של עבודות שירות.

ההליכים לפני בית משפט זה

נימוקי הערעור