התובע הגיע לארץ עם אשתו וביתו. התובע ביקש לשכור מראש דירה לתקופת היותו בארץ ולצורך כך פנה לנתבעים על מנת שישיגו עבורו דירה לשכירות קצרת מועד. התובע נתן מקדמה של 3,000$ בגין השכירות אך כשהגיע לארץ מצא, לדבריו, את הדירה שאינה ראויה למגורים לפיכך הוא נאלץ לישון במלון והוציא בגין כך סכום נוסף של 3,628 ש"ח. התובע תובע איפוא השבה של המקדמה בסך 3,000 $ ששילם, את הסכום ששילם עבור הלינה במלון עד שמצא דירה חלופית וכן סך נוסף של 10,000 ש"ח בגין עגמת נפש בכך שהגיע עם אשתו בהריון ובת אוטיסטית וכל המזוודות ונאלץ לעבור למלון ולאחר מכן לדירה נוספת.
הנתבעים הם האנשים שמולם התנהל המו"מ בקשר לשכירת הדירה ושאליהם הועבר סכום המקדמה של 3,000 $.
לנתבע 2 לא הומצאו כתבי הטענות והתביעה נגדו נמחקה.
הנתבעת 1 טענה כי היא תפקידה בסיפור נשוא התביעה היה שולי ביותר היא לא קיבלה כל תשלום מהתובע ולמרות זאת פיצתה אותו בהשתתפות בתשלום לבית המלון אליו עבר בלילה הראשון כשהגיע לארץ, וטען שהדירה לא מתאימה לו. לדבריה, התובע פנה אליה, כמי שמתמחה במציאת דירות פאר בירושלים לשם השכרתן לתקופות קצרות על מנת שתמצא לו דירה בירושלים לשכירות קצרה. באותה תקופה לא היתה לה דירה פנויה לכן היא פנתה לנתבע 2 שעוסק אף הוא בהשכרת דירות כאלה והיתה ברשותו דירה שהוא ניהל ברח' אחד העם.
לטענתה היא לא היתה אחראית לדירה ולא קבעה את תנאי השכירות שנקבעו בין בעל הדירה לבין התובע. לדבריה, היא העבירה תמונות של הדירה לתובע ולאחר שזה ראה אותם החליט לשכור את הדירה. לדבריה, היא השיגה לתובע הנחה במחיר הדירה לאור העובדה שהוא רצה לשכור אותה לתקופה ארוכה יחסית. כמו"כ היא דאגה לשיפוץ הדירה והתאמתה לצורכי התובע. לדבריה, סכום הפיקדון של 3,000 $ לא הועבר דרכה אלא דרך הנתבע 2. הנתבעת טוענת עוד כי הדירה היתה מתאימה לצרכיו של התובע שהתקבל בארץ ביום הגעתו על ידי הנתבע 2. לדבריה, ככל הנראה כיוון שהנגר שעבד בהתאמת הדירה, היה צריך לבצע עוד עבודות גימור אחרונות, התובע התרגז ועזב את הדירה. לדבריה, כדי לשמור על שמה היא הסכימה להשתתף בשכירת סוויטה במלון לתובע ללילה אחד על מנת ששיפוץ הדירה וניקיונה יסתיים אך למרות זאת התובע סרב להיכנס לדירה למרות מצבה המצוין. הנתבעת שלחה הודעה לצד ג' לבעל הדירה. בהודעה לצד ג' טענה שאם מישהו צריך לפצות את התובע זה בעל הדירה שקיבל את המקדמה ששילם התובע ואשר סיכם את פרטי השכירות ישירות עם התובע.
צד ג' טען בכתב ההגנה כי לא היה לו כל קשר עם התובע. הוא לא בעל הדירה אלא זה שמתעסק בה עבור קרובת משפחה שלו. הוא התבקש ותודרך על ידי הנתבעת מה יש לבצע בדירה כדי לשפר את מצבה והיא גם זו שהמליצה על בעלי המלאכה שיבצעו את השיפוץ. כל תפקידו היה לתת מימון ביניים לשיפוץ שאותו קיבל אח"כ בחזרה מבעלת הדירה. לדבריו, עלות השיפוץ היתה גבוהה מזו שהנתבעת אמרה שתהיה. מתוך הסכום של 3,000 $ ששולמו כמקדמה הוא קיבל רק 2,000 $, היתרה חולקה בין הנתבעים כשכר טרחתם.
העידו בפני התובע ועדה נוספת מטעמו שהעידו על מצב הדירה בעת הגעת התובע אליה. לדבריהם הדירה היתה במצב שאינו מאפשר מגורים. היו ריחות לא נעימים, כסאות שבורים, בעיה בכלים הסניטריים. עד נוסף מטעם התובע העיד על הקשר שיצר בין התובע בין הנתבעת שאותה הכיר כמי שמטפלת בהשכרת דירות יוקרה לתקופות קצרות. מעדות התובע עלה כי התובע שוכן בלילה הראשון, לאחר שהביע חוסר שביעות רצון מהדירה, במלון המלכים על חשבון הנתבעים ומיד כשנעשה הדבר הוא הודיע שהוא ישהה במלון לילה נוסף על חשבונו (עמוד 9 שורות 7 - 6 ) . לפי עדותו התביעה שבה תבע גם את עלות השהייה במלון בלילה השני היא טעות (עמוד 9 שורות 9 - 8).
מטעם הנתבעת העידה הנתבעת עצמה וכן הנגר שביצע את עבודות הנגרות בדירה. לפי עדות הנגר הוא ביצע את שיפוץ הארונות בדירה. ביום הגעת התובע היה עליו להשלים 2 דלתות. לדבריו, בזמן שהגיע להשלים את העבודה היה מנקה בדירה שביצע ניקוי אחרון. לדבריו, מדובר בדירה שהיתה ראויה למגורים.
מעדות הנתבעת עולה כי על אף טענתה שתפקידה היה רק תיווך בין התובע לבין צד ג', בפועל מדובר בהסכם שנשלח על ידה לתובע והיא היתה צד לו. לדבריה, היא היתה בדירה לילה לפני שהתובע היה אמור להגיע ודאגה לתלות וילונות וכן סיכמה עם הנתבע 2 שבבוקר יבוצעו פעולות ניקוי אחרונות. ביום הגעת התובע הוא התקבל על ידי הנתבע 2 אשר מסר לה כי אשת התובע מרוצה מהדירה. היא דאגה להגעת הנגר לביצוע השלמות. לדבריה, ההחלטה לשלוח את התובע למלון התקבלה על דעתה, על דעת הנתבע 2 ועל דעת צד ג' והיא עשתה זאת על אף שלדעתה הדירה היתה ראויה למגורים כי פחדה מהתובע שאיים עליה וקילל אותה.
צד ג' העיד כי הוא מטפל בדירה ששייכת לחמותו וחמיו. הוא היה נוהג להשכיר אותה תמורת סכום 1,500 $ לחודש. הנתבעים המליצו לא לשפץ אותה כך שיוכל לקבל 1000 $ בשבוע. השיפוץ עלה יותר ממה שנאמר לו שיעלה. הוא לא הכיר את התובע, לא חתם איתו על הסכם שכירות ולא התבקש להסכים ולא הסכים בפועל לשלם עבור העברתו של התובע למלון. לדבריו, הדירה היתה מושכרת- לפני הגעת התובע- לאחרים, לשכירויות ארוכות יותר ולא הגיעו אליו תלונות בקשר למצבה או למצב הריהוט בה.
בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם ולאחר עיון בהם ובעדויות באתי למסקנות כדלקמן:
כאשר התובע הגיע לדירה היו דרושים עוד עבודות הן נגרות והן ניקיון, כדי להעמיד את הדירה במצב טוב.
מדובר בשכירות שעבורה אמור היה התובע לשלם 950 $ לשבוע לפיכך הדירה שהיה אמור לקבל היתה צריכה להיות דירה
מושלמת
באיכות גבוהה וללא תקלות.
הרוח הפעילה וכל הקשור לשכירות מבחינת התובע היתה הנתבעת. כל הקשר של התובע בענין השכירות ומצב הדירה היה עם הנתבעת. הנתבעת היא זו ששלחה לתובע את תמונות הדירה, היא ששלחה את ההסכם עבור הדירה. גם העובדה שהנתבעת הסכימה להשתתף בפיצוי התובע בתשלום למלון מלמדת שמדובר בנתבעת שחשה אף היא כאחראית בכל הקשור לשכירות.
מצב הדירה כשהתובע הגיע איפשרה מגורים בדירה ואולם לאור דמי השכירות שהיה התובע אמור לשלם אין די בדירה שמתאימה למגורים, הדירה היתה צריכה להיות "מושלמת" וכזו היא לא היתה, דרושים היו עבודות נגרות נוספות, דלתות היו חסרות וכן היה בדירה ריח לא נעים.
אין מקום לפיצוי לתובע בגין הלינה בלילה השני במלון שכן התובע הסביר והבהיר כי הוא הסכים מראש ללון בלילה השני במלון על חשבונו.
התביעה באשר לעגמת הנפש מוגזמת בסכומה וחסרת כל פרופורציה לתביעה הממשית. בפועל התובע מצא דירה אחרת סמוך מאוד לאחר שעזב את הדירה נשוא התיק.
התובע שילם מקדמה בסך 3,000 $ ולאור מצב הדירה הוא זכאי לקבל סכום זה בחזרה.
צד ג' לא היה מעורב כלל בהסכם עם התובע אך הוא קיבל מתוך הסכום של 3,000 $ ששולמו כמקדמה סך של 2,000 $ . מאידך, כתוצאה מכך שהתובע לא שכר את דירתו היא נשארה ללא שוכר תקופת מסויימת, התקופה לא הובהרה על ידי צד ג' ומכל מקום, לפי עדותו של צד ג' לפני כן הוא נהג להשכיר את הדירה בסכום של 1,500 - 1,800 $ לחודש לפיכך את הפסדיו בגין כך יש לחשב לפי תעריף זה.