שטראוס ואח' נ' משרד התעשייה המסחר והתעסוקה ואח'

פסק דין

העותרים הם הורים לפעוטה הלומדת בגן "קן השלום" שבעיר אשדוד. הגן נמצא בבעלותה של משיבה 2 (להלן: המשיבה) חברה עירונית האחראית על ניהול אותם גנים ומעונות באשדוד, השייכים ל"חברה למתנ"סים", ובכללם המעון בו מצוי הגן הנדון. את שנת הלימודים בגן החלו 18 פעוטות, אשר עליהם הופקדו 4 אנשי צוות. עניינה של העתירה בהחלטת משיב 1 (להלן: המשיב) מנובמבר 2011, לשלב בגן 3 פעוטות בסיכון, נוסף על הפעוטות שכבר לומדים בו.

המסגרת המשפטית

1. סעיף 2 לחוק הפיקוח על המעונות, תשכ"ה-1965 מפקיד את המשיב על רישוי מעונות לילדים. המשיב פועל על פי קריטריונים שקבע, והמתנים את מתן הרישיון בעמידת המעון בדרישות המפורטות בהם, ובכללן דרישות המתייחסות למבנה המעון, לתנאי הבטיחות בו, ליכולת התפוסה ולתקן כוח האדם המתחייב. מעון העומד בדרישות מקבל רישיון, ומדי שנה נחתם בינו לבין המשיב הסכם, ובו פירוט הדרישות מטעם המשיב, שהמעון מתחייב לעמוד בהן.

הקריטריונים הנוגעים לענייננו קובעים, כי כיתת מעון, המיועדת לפעוטות בני 6-15 חודשים, תכיל לכל היותר 15 פעוטות, כי על כל 6 פעוטות יופקד מבוגר, כי שטח הכיתה יהיה לפחות 50 מ"ר, וכי השטח לילד יהיה לפחות 3.3 מ"ר. עם זאת נקבע, כי במעון תקני, היינו מעון הבנוי על פי הדרישות המפורטות בפרוגרמה לציוד ותכנון מעונות יום (המפורסמת באתר המשיב), ניתן לאשר תוספת של 3 פעוטות, על פי אישור בכתב של הממונה המחוזית או המפקחת. הווה אומר, הנוהל מאפשר חריגה "רגילה" מן התקן, בתנאים המפורטים בו, כך שכיתת פעוטות בגילאים האמורים תכיל 18 ילדים.

2. חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום), תש"ס-2000 מורה, כי פעוט שוועדה קבעה לגביו כי הוא "פעוט בסיכון", זכאי לשהות במעון יום הסמוך למקום מגוריו. הוועדה היא ועדה כהגדרתה בתקנות הפיקוח על מעונות (אחזקת ילדים במעון רגיל), תשכ"ו-1965. המדובר בוועדה מקצועית, שליד המחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית, אשר בתחומה נמצא מקום מגוריו של האחראי על הקטין. תכלית החוק, כפי שנאמר בדברי ההסבר לו, להביא לידי כך שכל פעוט המצוי במצב של סיכון יהיה זכאי להשמה במעון יום, על מנת למנוע ככל האפשר את הוצאתו מביתו (ה"ח תש"ס 2882, עמ' 412).

התפישה העומדת ביסוד הקביעה כי המעון יהיה סמוך למקום מגורי הפעוט הינה, שבדרך כלל הורים לפעוט בסיכון לא יוכלו להסיע אותו למעון מרוחק, וקיים חשש שהמאמץ הכרוך בכך יביא אותם להשאיר את הפעוט בבית, המצוי לא פעם במצב של הזנחה או נתון בקשיים אחרים.

הנה כי כן, פעוט בסיכון זכאי, על פי חוק, להשמתו במעון יום, הסמוך למקום מגוריו.

3. נראה כי איש לא יחלוק, שתכליתו של חוק פעוטות בסיכון היא תכלית נעלה, המטילה על הקהילה הסמוכה למקום מגוריו של פעוט הנמצא בסיכון את הנטל להכילו בקרבה ולהבטיח את רווחתו באופן המיטבי, ועל הציבור בכללותו מטילה היא את החובה לשאת בעלותו של נטל זה.

העובדות

4. כיתת המעון בו לומדת ילדתם של העותרים היא בשטח 62 מ"ר. לחדר ה"ראשי" צמוד חדר שינה בשטח של 12 מ"ר, שירותים ומקלחת בשטח של 11.5 מ"ר וממ"ד ושירותים בשטח של 16.8 מ"ר. חלל הכיתה הינו, אפוא, בשטח כולל של 74 מ"ר. כאמור, בגן החלו ללמוד 18 פעוטות והועסקו בו 4 מטפלות. תקינת כוח האדם עמדה, אם כך, על יחס של 1:4.5, שהוא למעלה מן הנדרש על פי הנוהל (1:6).

במהלך חודש נובמבר 2011 פנו שירותי הרווחה של עיריית אשדוד למנהלת תחום הגיל הרך במשיבה, בבקשה לשבץ במעון 3 פעוטות בסיכון, המתגוררים באזור בו נמצא המעון. המנהלת פנתה למפקחת המחוזית של האגף למעונות יום במשיב. הבקשה אושרה בכתב על ידי מנהלת תחום מעונות יום ומשפחתונים במשיב, הממונה על המפקחת המחוזית. מאחר שבדיקה שנערכה העלתה כי המעון הנדון הינו המעון היחיד המצוי באזור מגוריהם של הפעוטות שבסיכון, וכי כל יתר המעונות נמצאים במרחק נסיעה מבתיהם, הוחלט לשבצם במעון זה. מתשובת המשיב עולה, כי כלל המעונות הפועלים בעיר אשדוד מצויים בתפוסה מלאה, משכך, בכל מעון בו היו מחליטים לשבץ בו את הפעוטות שבסיכון הייתה התפוסה חורגת מן התקן הרגיל.

5. מששובצו שלושה הפעוטות הנוספים במעון הנדון, החליטה המשיבה להוסיף מטפלת, המועסקת כל יום בין השעות 11:30-14:00. שעות אלה נחשבות שעות "קריטיות" מבחינת הטיפול בילדים במעון, שכן אלה השעות בהן הם אוכלים ומושכבים לישון.

6. על פי נתוני המעון, לאחר שנוספו הפעוטות, לומדים בו 21 ילדים בכיתת התינוקות בני 6-15 חודשים. השטח לילד הוא 3.53 מ"ר, ויחס מבוגר לילד עומד על 1:4.8. הווה אומר, בשני ההיבטים המרכזיים, שטח לילד והשגחה של מבוגר, עומד המעון בתקינה הנדרשת ואף למעלה ממנה, גם לאחר שנוספו אותם שלושה פעוטות. החריגה מתבטאת אך ורק במספר הילדים הקבוע בנוהל.

עיקר טענות העותרים

7. לאחר התכתבויות רבות בעניין מטעם העותרים, בהן ביקשו את הוצאת הפעוטות בסיכון מן המעון, ולאחר שנענו על ידי המשיבים בשלילה, בתשובות מנומקות ומפורטות, פנו העותרים בעתירה שלפניי. מלכתחילה ביקשו, כי בית המשפט יורה למשיב למצוא פתרונות חלופיים לשלושה הפעוטות שבסיכון, ובמילים אחרות, שיורה על הוצאת הפעוטות הללו מן המעון על מנת שתפוסת הילדים בו תהיה על פי התקינה הקבועה בקריטריונים שפורטו לעיל. אלא שהעותרים (שאינם מיוצגים) לא צרפו לעתירה את הורי הפעוטות הללו, והובהר להם כי בהינתן עובדה זו, לא ניתן יהיה להיעתר לסעד המבוקש. משכך, חזרו בהם מדרישתם העיקרית, וביקשו, כסעד חילופי, שבית המשפט יורה למשיבים להוסיף מטפלת נוספת במשרה מלאה לכיתת המעון.

8. בעתירה נטען, כי זכותם של פעוטות בסיכון אינה זכות מוחלטת, כי בטרם החליטו להכניס את בתם למעון איש לא אמר להם כי יתכן ומספר הילדים יעלה על 18, וכי כעולה מהמלצות הוועדה המייעצת לרישוי ולפיתוח סטנדרטים למסגרות חינוכיות בגיל הרך, שפורסמו באתר האינטרנט של המשיב, שהות בקבוצה מרובת ילדים "מהווה גורם דחק נפשי עם השלכות קשות לבריאותם והתפתחותם של ילדים". עוד נטען, כי המשיב חרג מסמכותו שכן חוק פעוטות בסיכון אינו מסמיך אותו לחרוג מן התקינה המירבית. כמו כן סבורים העותרים, כי עיון ב"נוהל השמת פעוטות במעון יום/משפחתון - יישום חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום), תש"ס-2000 - ושילובם של פעוטות עם צרכים מיוחדים", שפורסם בחוזר מנכ"ל של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, מעלה כי מטרת החוק הייתה לפתור בעיות שהתעוררו בעת ההרשמה למעון, ולא לאפשר למשיב להגדיל את מספר התינוקות מעבר לתקינה המירבית, לאחר שהחלה שנת הלימודים. עוד טוענים העותרים, כי ניתנה להם "הבטחה מינהלית" על ידי המשיבה, ולפיה ילמדו בגן 18 ילדים בלבד, תחת השגחתן של 4 מטפלות.

דיון

9. עתירה זו טוב היה לה שלא תוגש משהוגשה.

טענת העותרים כאילו נועד החוק לפתור אך את בעיותיהם של פעוטות, שמצב הסיכון בו הם נתונים התברר רק בעת ההרשמה למעונות, אינה מתקבלת על הדעת. מצב סיכון עלול להתברר לרשויות הרווחה בשלבים מאוחרים למועד ההרשמה, כפי שהוא גם עלול להיווצר בשלבים מאוחרים יותר. פרשנות לפיה משהסתיים מועד ההרשמה לא ניתן יהיה עוד לשבץ במעונות פעוטות בסיכון, הינה פרשנות חסרת שחר, החותרת תחת תכליתו של החוק. לא למדתי מן העותרים מה יעשו הרשויות לכשיתברר, במהלך שנת הלימודים, דבר קיומו של פעוט המצוי בסיכון. נראה כי עיקר תשובתם הייתה "לא בבית ספרנו", או שהבעיה אינה בעייתם. אכן, הזכות של פעוט להשמתו במעון הסמוך למקום מגוריו אינה זכות מוחלטת, ושיקול הדעת של הרשויות המופקדות על כך צריך להיות סביר. ודאי שעל הגורם המוסמך להביא בחשבון את מספר הילדים במעון, את שטחו, ואת גודל צוות המטפלות. ודאי שאין ליצור במעון סיטואציה העלולה להביא את הילדים הלומדים בו לידי "דחק נפשי", כמצוטט מן הדו"ח לעיל. אלא שהחלטת המשיב הינה סבירה ומאוזנת. כפי שראינו לעיל, גם לאחר הוספת הפעוטות, שטח המעון נותר גדול מן הנדרש על פי הנהלים, וכך גם יחס המטפלות לילדים. הסטייה היחידה מן הנוהל היא במספר הילדים. איני סבורה כי תוספת של 3 פעוטות, בנסיבות האמורות, היא בבחינת התנהלות בלתי סבירה, המצדיקה את התערבותו של בית המשפט בהחלטתם של אנשי מקצוע המופקדים על רווחתם של כלל הפעוטות הלומדים במעון.