1. בקשה לאכיפת פסק חוץ מכוח חוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח-1958 (להלן: "
חוק אכיפת פסקי חוץ" או "
החוק").
פסק הדין שאכיפתו מתבקשת ניתן על ידי בית המשפט המוסמך במוסקבה שברוסיה, ביום 13.2.2009 (להלן: "
פסק החוץ"). על פי פסק החוץ, בו תוקנה טעות סופר בהחלטה מיום 3.3.2009, חוייבה המשיבה לשלם למבקשת סכום כולל של 4,986,239 יורו בצירוף 14,400.80 יורו ריבית כדין ו-100,000 רובל הוצאות אגרת בית משפט. (עותק של פסק החוץ, כמו גם ההחלטה המתקנת, מאומתים ומאושרים, צורפו כנספח א' לתובענה).
רקע עובדתי
2. המבקשת, חברה המאוגדת לפי חוקי הפדרציה הרוסית, הינה חברת בת של תאגיד העל הבינלאומי גזפרום הרשום ברוסיה. המשיבה הינה חברה המאוגדת ורשומה בישראל והעוסקת במסחר בגז ו/או בדלקים.
בבסיס פסק החוץ, תביעה של המבקשת לתשלום סכומים מסוימים, שהמשיבה התחייבה לשלם לה עבור גז מעובה, בהיקפים של מאות מיליוני יורו ולמשך מספר שנים, שהמבקשת התחייבה לספק לה. ההליך המשפטי שבסופו ניתן פסק החוץ החל בשנת 2008 והמשיבה הייתה מיוצגת במהלכו. על פסק החוץ הגישה המשיבה ערעור עובדתי לבית המשפט ברוסיה, המשמש כערכאת ערעור מסחרית, כמו גם ערעור "קאסאציה"- משפטי. שני הערעורים נדחו.
גדר המחלוקת
3. בבקשה טוענת המבקשת, כי פסק החוץ ממלא אחר כל התנאים לאכיפה הקבועים בסעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ. כך, בהתאם לדרישת סעיף 3(1) לחוק, ניתן פסק החוץ על ידי בית משפט שהיה מוסמך לתיתו לפי דיניה של רוסיה; פסק החוץ ממלא גם אחר דרישת סעיף 3(2) לחוק, שכן הוא חלוט ואינו ניתן עוד לערעור; בהתאם לדרישת סעיף 3(3) לחוק, פסק החוץ ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל מאחר שהחיוב בפסק החוץ הינו חיוב לתשלום סכום כספי ותוכנו של פסק החוץ אינו סותר את תקנת הציבור אלא תואם אותה. אשר לסעיף 3(4) לחוק נטען, כי פסק החוץ הוא בר-ביצוע ואכיף ברוסיה, המדינה בה ניתן. המבקשת טוענת עוד, כי פסק החוץ ניתן במדינה שלפי דיניה אין מניעה לאכוף פסקי חוץ חלוטים של בתי משפט בישראל ולפיכך קיימת הדדיות באכיפה (סעיף 4(א) לחוק).
לתמיכה בעובדות ובטענות שפורטו בבקשה צירפה המבקשת חוו"ד מאת עו"ד אלה בילמוס, כחוות דעת מומחה של הדין הזר (צורפה כנספח טו' לבקשה) ואת תצהירו של מר סרגיי אלכסייביץ פרוונוב, ראש המחלקה המשפטית של המבקשת ברוסיה (התצהיר החליף את תצהירו של מנכ"ל המבקשת, מר אנטולי אלכסייביץ, שצורף בתחילה כתצהיר תמיכה לתובענה).
4. המשיבה מתנגדת לקבלת הבקשה. לטענתה, המבקשת לא עמדה בנטלים הרובצים עליה לשם אכיפת פסק החוץ. הוכח, כי קיים חוסר הדדיות באכיפה ולפיכך לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 4(א) לחוק וכן הוכחו הגנות לאכיפה: פסק הדין הושג במרמה, "בהליך מכור" (ס' 6(א)(1) לחוק); למשיבה לא ניתנה אפשרות סבירה לטעון טענות ולהביא ראיות לפני בית המשפט שנתן את פסק החוץ (סעיף 6(א)(2 לחוק) ופסק החוץ עומד בסתירה לפסק דין אחר הקובע, כי המבקשת הפרה את החוזה והסבה נזקים העולים עשרות מונים על הסכום שנפסק לחובת המשיבה בפסק החוץ (סעיף 6(א)(4) לחוק).
לתמיכה בעובדות ובטענות שפורטו בתשובה צירפה המשיבה חוות דעת של פרופ' סרגיי בחין, כחוות דעת מומחה לדין הזר; תצהיר מאת מנכ"ל המשיבה, מר זנון זאב קלוגר ותצהיר מאת עו"ד ליובוב אריגו, שייצגה את המשיבה בהליך ברוסיה שבמסגרתו התקבל פסק החוץ נשוא דיוננו.
5. המומחים והמצהירים העידו כולם במסגרת ישיבות ההוכחות שהתקיימו בימים 8.9.11 ו-23.11.11. בישיבת ההוכחות האחרונה זנחה המשיבה חלק מטענותיה, כך שבמסגרת פסק דין זה ידונו הטענות שלא נזנחו בלבד, וככל שנצרכו למתן פסק הדין.
דיון
המסגרת הנורמטיבית
6. הליך אכיפת פסק חוץ מטרתו להעמיד לרשות נושה שעניינו כבר נדון והוכרע במדינה זרה את כלי האכיפה של המדינה שבה מצוי החייב או שבה מצויים נכסיו (סיליה וסרשטין פסברג,
פסקים זרים במשפט הישראלי - הדין והגיונו,המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הארי ומיכאל סאקר, 1996, בעמ' 20; להלן :
"פסברג"). בכך מושגות התכליות שביסוד הליך האכיפה, ובהן שימת קץ להתדיינות בין בעלי דין, כיבוד זכויותיהם, כמו גם עידוד שיתוף הפעולה וההרמוניה בין מערכות המשפט השונות (עמוס שפירא, "
הכרה ואכיפה של פסק חוץ" עיוני משפט ד' (תשל"ה-1974) 509, והמשך המאמר בעיוני משפט ה' (תשל"ו-1976) 38; להלן: "
שפירא"). הגשמת מטרות אלו מחייבת לפעול על פי העיקרון לפיו הדיון בבקשה לאכיפת פסק חוץ
"...איננו מקביל לדיון מחדש, והוא אינו מאפשר פרימה של יריעת המחלוקת מיסודה" (ה"פ (מחוזי- י-ם) 3137/04
AHAVA (USA) INC
נ' ג'. דבלין. ג'י. בע"מ (
J.W.G. LTS
)
, פס"מ סג(2) 337). בית המשפט הדן בבקשה לאכיפת פסק חוץ אינו משמש כערכאת ערעור על בית המשפט הזר, ונטייתו היא
"לכבד את הפסק כמות שהוא ולא להרהר אחר מידותיו" (ע"א 221/78
עובדיה נ' כהן
, פ"ד לג(1) 293, 296). בית המשפט אינו נזקק לבדיקה מחודשת של ההליך המשפטי שהתנהל בבית המשפט הזר, הוא אינו בודק את הנכונות העובדתית או המשפטית של פסק החוץ ואינו נדרש אף לנימוקי הפסק. הבחינה שמקיים בית המשפט הדן בבקשת אכיפה היא של "
'קליפת הפסק' ולא של תוכנו" (ה"פ (מחוזי-י-ם) 246/96
שובל נ' פרטוק
(לא פורסם, 24.4.01)). משכך, אף אם תימצא טעות בפסק החוץ, ואפילו תהא זו טעות הגלויה על פני הפסק, לא יהא בכך כדי למנוע את אכיפתו של פסק החוץ בשל כך בלבד (
שפירא, שם, עיוני משפט ה', בעמ' 56).
7. הליך הכרזתו של פסק חוץ כאכיף מעוגן בחוק אכיפת פסקי חוץ. סעיף 2 לחוק קובע, כי "
לא ייאכף בישראל פסק חוץ אלא לפי חוק זה". "
פסק-חוץ" מוגדר בסעיף 1 לחוק כ-"
פסק דין שניתן על ידי בית משפט במדינה זרה בענין אזרחי, לרבות פסק דין לתשלום פיצויים או נזקים לצד שנפגע, אף כשלא ניתן בענין אזרחי". בחוק נקבעו מספר תנאים להכרזה על פסק חוץ כאכיף.
על פי הוראת סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי-חוץ, שכותרתו "תנאים לאכיפה", רשאי בית המשפט להכריז על פסק-חוץ כאכיף בהתקיים ארבעה תנאים מצטברים:
"(1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתתו;
(2) הפסק אינו ניתן עוד לערעור;
(3) החיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל, ותכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור;