כ.א.ל שלחה מסרון בניגוד לרצון הלקוח, ותפצה

בפני תביעה לתשלום פיצוי בסך 8,100 ש"ח בשל משלוח הודעות פרסומיות באמצעות מסרונים למכשיר טלפון נייד של התובע. זאת, ללא הסכמתו ובניגוד להוראות תיקון מספר 40 לחוק התקשורת (בזק ושירותים) התשמ"ב - 1982. 

טענות הצדדים בתמצית

אין מחלוקת כי התובע הוא לקוח של הנתבעת ומחזיק בכרטיס אשראי שהונפק על ידה, אשר שייך למועדון הצרכנים YOU. אין מחלוקת כי כי כרטיסו של התובע נחסם והוחלף בכרטיס אחר ביום  24/5/11  בשל העתקת פרטי הכרטיס על ידי גורמים זרים.

התובע טועןכי בעקבות החלפת כרטיסים שהתבצעה על ידי הנתבעת, אשר במהלכה מסר לנציג שרות הלקוחות של הנתבעת את מספר הטלפון הנייד שלו, החל לקבל מהנתבעת מסרוני פרסומת למכשיר הטלפון הנייד. לטענתו, הודיע על סירובו להמשיך ולקבל מסרונים אלו כבר בסמוך לאחר משלוח המסרון הראשון ביום 24/5/11 ואולם המסרונים לא פסקו. על כן, שוחח עם נציג הנתבעת ביום 17/7/11. זה הודיע לו כי יטפל בנושא ולמרות זאת המשיך התובע וקיבל מסרונים בודדים אף לאחר שיחה זו. בגין כך עותר התובע לפיצוי כספי בסכום המירבי הנקוב בחוק.

הנתבעת מכחישה את טענות התובע וטוענת כי מעולם לא שלחה הודעות למכשיר הטלפון שלו. הנתבעת עותרת למחיקת התביעה כנגדה על הסף שכן הגורם האחראי למשלוח המסרונים הוא מועדון לקוחות YOU. בנוסף, מפנה הנתבעת למסמכי הצטרפות התובע אשר על יסודם הונפק כרטיס האשראי מטעמה וטוענת כי חתם על הסכמה לקבלת חומר שיווקי בכל ערוצי התקשורת        ( נספח א' לכתב ההגנה). הסכמה זו חלה מכוח עקרון ההמשכיות גם על הכרטיס החליפי שהונפק.

הנתבעת טוענת כי רק ביום 17/7/11 התקבלה לראשונה פניית התובע במוקד שירות הלקוחות לביטול השירות בכל הנוגע למסרונים (התיעוד צורף נספח ב' לכתב ההגנה) וכי בעקבות כך פעלה להפסקת משלוח המסרונים.

במסגרת הדיון שהתקיים ביום 1/2/12 חזר התובע על עיקרי האמור בכתב התביעה וכן הציג פלט מסרונים שהתקבלו למכשיר הטלפון הנייד בשימושו, הימנו עולה כי נשלח אליו מסרון מיום 26/7/11 מאת מספר טלפון 1-800-570870 (סומן ת/1) אשר לטענת התובע מהווה חומר שיווקי מאת הנתבעת.

התובע הוסיף והסביר כי עלויות הנפקת פלט המסרונים עבור כל התקופה הרלבנטית הינו נכבד ועל כן הציג תדפיס אחד לדוגמא.

דיון והכרעה

רקע חקיקתי

סעיף החוק הרלבנטי לענייננו הוא סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982 (להלן - " החוק").

הסעיף קובע כי חל איסור על המפרסם לשלוח דבר פרסומת לנמען, בין היתר באמצעות הודעת מסר קצר או הודעה אלקטרונית, ללא קבלת הסכמה מפורשת מראש ובכתב של הנמען [סעיף 30א(ב)].

עוד קובע הסעיף כי הפרת הוראותיו תיחשב הן לעבירה פלילית והן לעוולה אזרחית [סעיף 30א(ט)] אשר בגינה ניתן לחייב את המפרסם במתן "פיצוי לדוגמא" עד לסך של 1,000 ש"ח בשל כל דבר פרסומת שקיבל הנמען בניגוד להסכמתו וללא צורך בהוכחת נזק [סעיף 30א(י)(1)].

בנוסף קובע הסעיף כי חזקה על המפרסם ששלח את המסר ביודעין אלא אם הוכיח אחרת [סעיף 30א(י)(5)] וכי למפרסם לא תהיה הגנה במקרה שדבר הפרסומת שוגר לאחר שניתנה למפרסם הודעת סירוב מהנמען [סעיף 30א(י)(5)(1)].

יש לשים לב כי המחוקק קבע פיצויים לדוגמא וזאת על מנת להתמודד עם "תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות באמצעות רשתות תקשורת" (ה"ח ממשלה - 182, י"ג בסיוון התשס"ה, 20.6.05, עמ' 886) , אך יחד עם זאת קבע שיקולים בהם יש להתחשב בעת קביעת הפיצוי: "(א) אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; (ב) עידוד הנמען למימוש זכויותיו; (ג) היקף ההפרה" [סעיף 30א(י)(3)].

המקרה שבפניי

ההכרעה בעניין זה מחייבת בחינה של מספר נקודות הטעונות בירור כדלקמן:

1. האם הנתבעת הינה האישיות המשפטית הרלבנטית לצורך התביעה?

2. האם התובע קיבל מסרוני פרסומת מאת הנתבעת ובאיזה מועדים?