אורן נ' אהרון מור ואח'

פסק דין

לפניי בקשה לפי סעיף 6(1) לפקודת ביזיון ביהמ"ש. המבקש (להלן: "התובע") עותר למתן צו, שיאכוף על המשיבים (להלן: "הנתבעים"), לקיים את פסק הדין שניתן כנגדם על ידי כב' המפקחת על רישום המקרקעין בתל-אביב, הגב' מירה אריאלי. לפי פסק הדין הנ"ל, שנתן תוקף להסכמת התובע והנתבעים, היה על הנתבעים, לבצע עבודות תיקון ואיטום בדירתם, כמו גם עבודות תיקונים בדירת התובע שמתחת לדירתם והכול לצורך תיקון נזקי רטיבות, שנגרמו לדירת התובע עקב בעיות איטום בדירת הנתבעים ולצורך מניעת הישנות רטיבות כאמור.

רקע עובדתי

התובע הגיש בשנת 2008 תביעה כנגד הנתבעים בפני המפקחת על רישום מקרקעין בתל-אביב. התביעה הוגשה בשל נזקי רטיבות בדירת התובע, אשר נגרמו עקב ליקויי איטום בדירת הנתבעים. הנתבעים התנגדו לתביעה, אולם יום אחד בלבד לפני חקירת המומחה שמונה על ידי המפקחת, יועץ האיטום דניאל סופר (להלן: "המומחה"), הודיעו הנתבעים כי הם מקבלים את חוות דעתו. בהתאם לכך, הצדדים הגיעו ביום 10.5.09 להסדר פשרה, שניתן לו תוקף של פסק דין. בהסדר הפשרה נקבע, בין היתר, כי: "הנתבעים אהרון וחנה מור יבצעו עבודות תיקון ואיטום בהתאם לחוות הדעת המומחה סופר דניאל מתאריך 25.1.09, לא יאוחר מתאריך 30.8.09" (ס' 1 להסכם). כמו כן, הוסכם כי "עבודות התיקון והאיטום יבוצעו בפיקוח המומחה סופר דניאל, אשר ידריך הקבלן מבצע העבודות. על הנתבעים לזמן המומחה לבדיקת כל שלב בביצוע העבודות, לפי קביעת המומחה. הנתבעים יישאו בעלות העבודות ובעלות שכ"ט המהנדס הפיקוח" (ס' 2 להסכם).

התובע טוען בתצהירו שצורף לבקשה, כי חרף פניות חוזרת ונשנות אל הנתבעים, לא בוצעו העבודות. ביום 18.1.10, כארבעה וחצי חודשים לאחר שחלף המועד לביצוע התיקונים, שלח ב"כ התובע מכתב אל באת כוח הנתבעים דאז, עו"ד אורטל מור, בו ציין כי לא בוצעו עבודות כלשהם לפי פסק הדין וכי ניתנת הזדמנות אחרונה לעשות כן, אחרת תוגש בקשה לביזיון ביהמ"ש. גם מכתב זה לא הועיל.

ביום 18.3.10, הגיש התובע את הבקשה דנא לביזיון ביהמ"ש. במסגרת הבקשה, טען התובע כי הנתבעים לא מילאו אחר פסק הדין ועל כן ביקש צו שאוכף עליהם לעשות כן באמצעות קנס או מאסר. משלא התייצבו הנתבעים לדיון הראשון, שנקבע ליום 11.7.10 בפני המותב הקודם שדן בתיק זה (כב' השופטת רחל ערקובי), נתן המותב הקודם, בו ביום, צו הבאה כנגד הנתבעים. צווי ההבאה חזרו לתיק ביהמ"ש לאחר שהנתבעים לא אותרו על ידי המשטרה בכתובת הרלוונטית. בסופו של דבר, התייצבו הנתבעים ובא כוחם, כמו גם התובע ובא כוחו, לדיון שנקבע ליום 21.10.10.

בדיון הנ"ל הצהיר ב"כ הנתבעים כי הנתבעים יבצעו "כדת וכדין את דברי ביהמ"ש" (עמ' 3 שורה 14). בהתאם לכך, קבע המותב הקודם כי ניתנת לנתבעים שהות של 45 ימים כדי לבצע את פסק הדין. גם בהחלטה זו נקבע כי על הנתבעים לבצע את העבודות, בהנחיית המומחה, כפי שאף נקבע בפסק הדין. בהתאם, התיק נקבע לדיון ליום 23.12.10.

ביום 21.12.10, ביקשו הנתבעים לדחות את הדיון ל- 30 יום נוכח שיתוף הפעולה עם המומחה אשר הגיע להסכמות עם הצדדים באופן ישיר וכמו כן עם בא כוחם, כמפורט במכתב המומחה מיום 20.12.10, אשר צורף לבקשה הנ"ל. עוד צוין כי הבקשה הינה בהסכמת התובע. לפיכך, הדיון בוטל כמבוקש.

בתחילת ינואר 2011 ולאור שינוי סדרי העבודה בביהמ"ש, התיק עבר לדיון בפני החתום מטה. ביום 25.1.11, הודיע ב"כ הנתבעים כי הושגה הסכמה עם התובע למתן אורכה לסיום העבודות עד ליום 15.3.11 וזאת בשל תאונת עבודה, שאירעה לקבלן שאמור היה לבצע את השיפוצים מטעם הנתבעים, מר ארד. בהתאם לכך, ביטלתי את מועד הדיון שהיה קבוע ליום 13.2.11 וקבעתי את התיק לתזכורת פנימית ליום 15.4.11, כאשר עד למועד זה, היה על הצדדים להודיע אם העבודות הסתיימו אם לאו.

ביום 15.3.11, הודיע ב"כ התובע כי לא נעשה דבר והעבודות טרם החלו. בהתאם לכך, הוריתי על הגשת תגובה להודעה האמורה, עם זכות תשובה לתובע. משלא הוגשה כל תגובה על ידי הנתבעים או כל הודעה נוספת על ידי התובע, קבעתי דיון בבקשה לביזיון ליום 4.5.11.

ביום 2.5.11 הגישו הצדדים בקשה בהסכמה לדחיית הדיון בשלושים יום וזאת לאור שיתוף הפעולה של הצדדים עם המומחה. בהתאם לכך, נעניתי לבקשה, אולם תוך כך שציינתי כי ההסכמות מן העבר לא הובילו לביצוע העבודות, ועל כן יש להחיש כעת את הטיפול בנושא ולתת הודעה מתאימה בדבר סיום העבודות או כל הודעה אחרת עד ליום 21.5.11.

משלא ניתנה כל הודעה עד למועד הנ"ל, נתתי ביום 24.5.11, אורכה למתן ההודעה עד ליום 26.6.11, שאם לא תנוצל, תביא למחיקת הבקשה מחוסר מעש. יומיים לאחר מתן החלטתי, ביום 26.5.11, ניתנה הודעה מטעם ב"כ הנתבעים, שלפיה "עבודות התיקונים שדרש המומחה בוצעו בשלמות. בין הצדדים נותרה מחלוקת לגבי העבודה שיש לבצע בדירת המבקש". לאחר קבלת תגובת התובע, שלפיה רק המומחה יכול לקבוע האם העבודות הושלמו כדבעי ואם לאו וכי ניתנו הוראות מדויקות על ידי המומחה לגבי העבודות בדירת המבקש, קבעתי ישיבה מקדמית לליבון נושא זה ליום 15.6.11.

בישיבה הנ"ל, הסכימו הצדדים כי המומחה יגיע לדירה ויבהיר אילו עבודות צריכות עוד להתבצע בדירת המבקש. לפי החלטתי שניתנה באותו דיון, היה על הנתבע לדאוג לביצוע העבודות שנותרו תוך 14 ימים ממועד הביקור של המומחה כנזכר לעיל. כמו כן, מטרת ביקור המומחה הייתה למעשה גם מתן אישור לכך שהעבודות שבוצעו בדירת הנתבעים נעשו כדבעי.

ביום 16.7.11 הודיע המומחה לביהמ"ש כי לאחר קבלת החלטת ביהמ"ש מיום 15.6.11, הוא פנה אל הצדדים מספר פעמים וקיבל התייחסות רק מב"כ התובע, כאשר ב"כ הנתבעים לא מצא לנכון להשיב לפניותיו. כמו כן, ציין המומחה כי נותר חוב שכר טרחה בסך של 800 ₪ בגין ביקורו בדירה ביום 6.6.11. בנוסף, צוין במכתב זה כי עבודות התיקונים בדירת הנתבעים לא הושלמו כמתבקש.

לאחר שקיבלתי את תגובת הצדדים בעניין זה (תגובת הנתבעים התעכבה עקב אשפוזו של בא כוחם ובקשת ארכה למתן תגובה שהוגשה על ידו ואושרה על ידי), קבעתי בהחלטתי מיום 25.10.11, כי הנתבעים והקבלן מטעמם יתאמו מועד קרוב להשלמת התיקונים בבית התובע וכי לאחר סיום העבודות, יבקר המומחה בדירה כדי לאשר את ביצועם כדבעי.

בשלב זה בוצעו עבודות נוספות בדירות הצדדים על ידי מר ארד, הקבלן מטעם הנתבעים. לאחר שקיבלתי את הודעת הצדדים כי בוצעו עבודות כאמור, קבעתי כי על ב"כ התובע לתאם עם המומחה ועם ב"כ הנתבעים, ביקור בדירות לצורך מתן חוות דעת משלימה.

ביום 11.12.11, התקבלה הודעה מאת המומחה ובה נטען, בין היתר, כי העבודות בדירות בוצעו ללא ידיעתו וללא פיקוחו הצמוד ועל כן אין בידיו לאמת את אופן ביצוע העבודות, אלא רק את אפיונם הסופי. בהחלטתי מיום 26.12.11, קבעתי כי אין מנוס מבדיקה נוספת של המומחה אשר יערוך אותה כפי יכולתו ויגיש חוות דעת משלימה עד ליום 5.2.12.

ביום 17.1.12, הוגשה חוות הדעת המשלימה של המומחה ולפיה עבודות האיטום בחדר האמבטיה בוצעו כדבעי, אולם עבודות האיטום במרפסת לא הושלמו ובוצעו בצורה רשלנית וחובבנית. כמו כן, נקבע כי לא בוצעו עבודות כלשהן בדירת התובע.

ביום 30.1.12, הגיש התובע בקשה נוספת למתן צו לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון ביהמ"ש ובה עתר לחייב את המומחה להמליץ על קבלן איטום שיהיה אמין עליו, ולמנות אותו להשלים את העבודות בפיקוחו, חלף השלמתן על ידי הנתבעים באמצעות הקבלן ארד או קבלן אחר מטעמם. כמו כן, עתר התובע להורות לנתבעים להפקיד מראש את שכרו של הקבלן החדש וכן את שכר הפיקוח של המומחה. כן עתר התובע למתן צו שיחייב את הנתבעים לשתף פעולה עם הקבלן ועם המומחה.

בו ביום העברתי את הבקשה לתגובת הנתבעים וקבעתי דיון בבקשה ליום 26.2.12, כולל סיכומים בעל פה. הנתבעים הגישו את תגובתם בתצהיר הנתבע וכן בתצהיר הקבלן, אשר הוגשו ביום 14.2.12. ביום 17.2.12, הגישו הנתבעים הודעה לבית המשפט, במסגרתה באו בטרוניה על התנהלות המומחה ביחס לשכר טרחתו וטענתו שלפיה השכר לא שולם על ידם למרות ששולם וכן עתרו בשל כך למינוי מומחה חיצוני אחר, שיבדוק את טיב העבודה ובכך לסיים את הפרשה.