ביהמ"ש: הסכם בין בני זוג שהתגרשו אינו מחייב אישור בימ"ש כתנאי לתוקפו

א.        פתח דבר:

1.         האם "זכרון דברים" שערכו וחתמו בני זוג לשעבר (גרושים) מונע מהנתבעת לחזור בה מהתחייבותה לחתום על הסכם מפורט לאיזון משאבים מטעמים של חוסר תם לב?

2.         האם התקיימו "הצעה" ו"קיבול" מצד בעלי הדין לטיוטת ההסכם מיום 20/12/11?

3.         האם העובדה שמדובר "בבני זוג לשעבר" מחייבת, כי הסכם איזון המשאבים יאושר בבית המשפט לענייני משפחה כתנאי לתוקפו המחייב?

ב.        רקע עובדתי:

4.         התובע (להלן : " האיש") והנתבעת (להלן : " האשה") נישאו זל"ז כדת משה וישראל בשנת 1976.

5.         לאחר נישואי הצדדים הם התגוררו בבית שהוקם על "חלקה א'" בנחלה מס' ** במושב *** (להלן:" הנחלה" ו/או " המשק"). הנחלה מורכבת משלוש חלקות וכוללת בתוכה את בית המגורים בו התגוררה המשפחה, סככות, בית לגידול אפרוחים ושטחים חקלאיים. זכויות השימוש בנחלה נרשמו על שם שני הצדדים בחלקים שווים אצל הגורמים המיישבים.

6.         בין בעלי הדין פרץ סכסוך מר עוד בשנת 1998 ובסופו של יום הם התגרשו זו מזה בשנת 2001. מאז הסכסוך ועד הלום מתגוררת האשה ביישוב ***, בעוד האיש וילדי בני הזוג (שהפכו בגירים בינתיים) מתגוררים בנחלה. יש לציין עוד, כי ענייניהם הרכושיים הוכרעו בפסק דין של בית הדין הרבני האיזורי בחיפה מיום 4/2/1999 בו נקבע, כי כל הנכסים הרשומים על שם שני הצדדים שייכים לשניהם בחלקים שווים וכי עליהם למכור את הנכסים ולחלק ביניהם התמורה בחלקים שווים, לאחר החזר תשלום חוב במשותף בחלקים שווים.

7.         כבר עתה יאמר, כי עיקר רכושם המשותף של הצדדים הינן זכויות השימוש בנחלה.

8.         בשל הסתבכותו הכלכלית בענף החקלאות הגיש האיש בקשה להכריז עליו כפושט רגל בבית המשפט המחוזי בנצרת, כאשר הנושה העיקרית הייתה  האשה.  ביום 28/11/02, ניתן כנגד האיש צו לכינוס נכסיו והוא אף קיבל ביום 28/3/11 הפטר מכל חובותיו.

9.         ביום 28.03.11 התקיים דיון בהליכי פשיטת הרגל בבית המשפט המחוזי בנצרת (בפני כב' השופט ע. עילבוני) ולאחר הדיון החלה להיווצר הידברות בין הצדדים ובאי כוחם במטרה למצוא הסדר פשרה מוסכם. יש לציין, כי אליבא דאשה, אחד המניעים העיקריים שהביאוה להסכים להליך הפשרה היה פריצת דרך בשיקום היחסים עם ילדיהם של הצדדים, לאחר שהיה נתק גרמו ביחסים אלה (לשיטתה בשל הסתת אביהם).

10.        הצדדים ניהלו מו"מ ממושך בעניין הסדר הפשרה וביום 29/05/11, כחודשיים לאחר קיומו של הדיון בבית המשפט המחוזי, גיבשו הצדדים מסמך כוונות מפורט ביותר המשתרע על פני 3 עמודים (להלן : " זכרון הדברים" ו/או " מסמך הכוונות") והכולל מספר התחייבויות והסכמות מרכזיות שאפרטן כעת:

10.1            הצדדים קבעו, כי שווי הנחלה על כל רכיביה ועל כל ההיטלים והמסים הכרוכים במכירתה הינו 2,600,000 ש"ח ( סעיף 1.3.1 לזכרון הדברים).

10.2.           משווי הנחלה לעיל, יופחתו מסים, היטלים, דמי הסכמה וחיובים שאמורים לחול במכירת הזכויות בה לצד ג', כפי שיוערכו בידי שמאי מוסכם והשווי הרעיוני של מחצית שווי הנחלה לאחר הקיזוזים לעיל ישולם מהאיש לאשה בתנאים ובמועדים שייקבעו בהסכם המכר אגב גירושין שייערך ביניהם (סעיף 2.2.2 לזכרון הדברים).

10.3.           חלק מהתמורה בסך 260,000 ש"ח שאמור האיש להעביר לאשה יועבר לנושה בשם "פלוני" לשם מחיקת הערת כינוס נכסים ביחס לנחלה ובשל חוב שרשום על שם האשה. חלק נוסף בסך 130,000 ש"ח מהתמורה לעיל ישולם במישרין למושב בגין חוב האשה לפי פסק משקם (סעיפים 2.2.3, 2.2.4 לזכרון הדברים).

10.4.           ממועד החתימה על זכרון הדברים תפעל האשה לעיכוב כל ההליכים שנקטה כנגד האיש בכל הערכאות השונות, לרבות בלשכת ההוצאה לפועל (סעיף 2.2.5 לזכרון הדברים).

10.5.           בנוסף לשווי הנחלה, קבעו הצדדים, כי האיש ישלם לאשה הוצאות משפט בסך 24,000 ש"ח (ששולמו בפועל במעמד החתימה), דמי שימוש כפי שייקבע השמאי וסכום נוסף של 50,000 ש"ח (סעיפים 2.2.6.1 - 2.2.6.4 לזכרון הדברים).

10.6.           מיד לאחר קבלת חוות דעת השמאי ינסחו הצדדים את העקרונות שבזכרון הדברים בהסכם שייחתם על ידי הצדדים ויוגש לאישורו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת.

10.7.           בסעיף 3 לזכרון הדברים נקבעו אופן ומועדי תשלום התמורה החוזית לאשה, כאשר בסעיף 3.5. נקבע כי הואיל וכל הכספים נשוא ההסכם עתידים להתקבל מהלוואת משכנתא שיטול האיש, הרי ככל שיחול איחור בקבלת הלוואת המשכנתא, שאינו נובע ממעשה או מחדל של האיש, יידחה מועד ביצוע התשלום בהתאם. לסעיף זה חשיבות מרכזית בענייננו.