תביעה לפס"ד הצהרתי להכיר באמהות של בת זוג חד מינית

ההליך

לפניי תובענה לאימהות עפ"י סעיף 1(4) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995. התובעים 1 - 3 (להלן - "התובעים") מבקשים לקבוע את אימהותה המשפטית של התובעת 1 על קטין - התובע 3 בדרך של סעד הצהרתי.

רקע עובדתי

1.         התובעות 2 - 1, חד מיניות, מקיימות מערכת יחסים זוגית למעלה מעשור (להלן - "בנה"ז"). התובעות עיגנו את יחסיהן ב"הסכם חיים משותפים ממון וצוואות" מיום 15.1.06 אשר אושר ע"י נוטריון (ר': נספח א' לכתב התביעה). 

2.         ביום 30.7.06 פנתה התובעת 2 (להלן - "נ" או "האם היולדת"), בשם התובעות  ליועמ"ש משרד הבריאות וביקשה אישור לפרוצדורה רפואית הכוללת שאיבת ביצית מהתובעת 1 (להלן - "ת" או "האם הגנטית"), הפריית הביצית בזרע מתורם אנונימי והשתלת הביצית המופרית ברחמה של נ' (להלן - "הבקשה") (ר': נ/1).

3.         בו ביום הבקשה נענתה בחיוב (ר': נ/2): 

" איננו רואים מניעה לביצוע התהליך הרפואי הנזכר במכתבך. התקנות מדברות בכך שנטילת הביצית, צריך שתתבצע מאישה הנמצאת בטיפול רפואי עקב ליקויי פוריות, אולם בשים לב לכך שאת ובת זוגך מקיימות תא משפחתי - נראה שדי בכך.."

עם זאת, הובהר כי: 

" ... יש לעגן את הדברים בהסכם כתוב בינך לבין בת זוגך, שישקף את הבנתכם המשותפת בדבר השלכות המהלך לכל היבטיו. יש לזכור כי בהיעדר הוראה אחרת בחוק או על פיו, הכלל הוא שהאם היולדת היא הנחשבת אם הילוד, אף אם מקורה הגנטי של הביצית הוא באישה אחרת, המעוניינת לקבל על עצמה חובות אם כלפיו. מתן מעמד לאם ה"ביולוגית" אינו אוטומטי, וכרוך בביצוע הליך של אימוץ, ועליכן לקבל יעוץ משפטי בשאלה זאת, לרבות לעניין משמעויות חזרתה של כל אחת מכן מהסכמתה המוקדמת, לעניין הליך האימוץ, שאותו פותחים ככלל עם הלידה ולא קודם לכן".

4.         ביום 2.8.06, ולבקשתה של נ', יועמ"ש משרד הבריאות שבה על עמדתה, והדגישה (ר' נ/3):             

" כל זאת כפוף כמובן להסכם שייחתם בינך לבין בת זוגך ושבו יוסדרו בין היתר כל הנושאים שהוזכרו כבר במכתבי מיום 30.7.06 אלייך".

5.         התהליך הרפואי בוצע וביום 16.9.06 הושתלו העוברים ברחמה של נ' (ר': ת/3).

6.         ביום 9.6.07 נולד הקטין ד' (להלן - "הקטין"). הקטין נרשם במרשם האוכלוסין כבנה של האם היולדת - נ'. האב, כאמור, אינו ידוע. 

7.         ביום 27.12.07 הוגשה התובענה דכאן. ביהמ"ש התבקש ליתן צו המכיר בהורותה של ת' כאימו של הקטין, ולהורות למשרד הפנים לרשום אותה ככזו במרשם האוכלוסין.

8.         ב"כ היועמ"ש לממשלה התנגד לתובענה. לטענתו, עוד בטרם אישור הליך ההפריה הובהר לתובעות שתורמת הביצית לא תיחשב לאימו של הקטין, ואם תרצה להיחשב כאמו תצטרך לנקוט בהליך של אימוץ.

9.         בתשובתם מיום 14.4.08 התובעים טענו שהקטין אינו יכול להיות מוכרז בר אימוץ כלפי ת' כיוון שהוא בנה הביולוגי, ולא מוכר הליך של אימוץ בן ביולוגי. בנוסף, נטען שעמדת ב"כ יועמ"ש לממשלה מנוגדת לעקרונות שוויון מהותיים, ויש בה כדי להפלות את ת' על רקע מינה ונטייתה המינית.

10.        בתגובה מיום 22.6.08 טען ב"כ יועמ"ש לממשלה כי במשפט הישראלי מעוגנת התפיסה של הורות ביולוגית אחת, הפנה לחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), תשנ"ו - 1996 ולסעיף 40(א) להצעת חוק תרומת ביציות, תשס"ז - 2007, הצ"ח הממשלה מס' 292, וחזר על טענתו לפיה טרם ביצוע הליך ההפריה הובהר לתובעות 1 - 2 הצורך בנקיטת הליך של אימוץ. 

11.        ביום 25.6.08 הוריתי לתובעות להתייחס, בין היתר, לנושא הידיעה מראש. התובעות טענו שבמכתב מיום 30.7.06 (נ/2) משרד הבריאות לא התנה את אישור הפרוצדורה הרפואית בחתימה על מסמך כלשהו. לטענתן משרד הבריאות היה מודע לכך ששתי התובעות מתכוונות לשמש אם לקטין, ועל בסיס הצהרה זו בלבד אישר את ביצוע התהליך. התובעות הוסיפו וטענו שהתובענה הוגשה גם ע"י הקטין, שלא ניתן לייחס לו כל ידיעה או הסכמה מוקדמת. הקטין מבקש מביהמ"ש להכיר באישה מסוימת כאימו, ומדובר בזכות נפרדת, המבוססת על עקרון טובת הילד ועל סעיף 8 לאמנה לזכויות הילד.

12.        ביום 31.12.08 התקיים דיון במעמד הצדדים, ולאחר שב"כ יועמ"ש לממשלה הודיע שאין צורך בשמיעת ראיות, הוריתי על הגשת סיכומים בכתב.