טיבי נ' קיבוץ יגור אגודה שיתופית ואח'

פסק דין

התובע יליד 20.02.1980, נפגע בתאונה מיום 25.10.05, בזמן בילוי בדיסקוטק בקיבוץ יגור המצוי בבעלותה ובשליטתה המלאה של הנתבעת 1 (להלן: "הדיסקוטק").

במועדים הרלבנטיים לתביעה, הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הייתה מבוטחת אצל הנתבעת 2, על פי פוליסה לביטוח חבות כלפי צד ג'.

לטענת התובע, וכעולה ממוצג ת/1 (תצהיר עדותו הראשית של התובע), ביום התאונה הגיע יחד עם ארבעה מחבריו לדיסקוטק ובילו במקום במסיבת חג שני של סוכות. המקום היה הומה אדם ונכחו בו כשלושת אלפים איש אשר רקדו בצפיפות רבה. במקום שלושה אולמות; אולם עליון ועוד שני אולמות בקומת הקרקע כשמדרגה הפרידה בין שני אולמות אלה. בסמוך לשעה 03:30 התובע יצא מהאולם הפנימי בקומת הקרקע, לכיוון השירותים הממוקמים בחלק החיצוני בסמוך לרחבת הריקודים החיצונית. התובע פסע בחשיכה ולפתע, בעודו צועד מעד על מדרגה נמוכה בודדת שהייתה במקום ושהפרידה בין שני האולמות כאמור לעיל (להלן: "התאונה"). התובע ניסה להתרומם אך לא הצליח. המאבטחים העובדים במקום הגיעו אליו, התובע הסביר להם מה קרה, ואלה העבירו אותו לחדר העזרה הראשונה שבמקום, ומשם פונה באמבולנס לבית חולים.

נסיבות התאונה הנ"ל לא נסתרו כלל וכלל על ידי הנתבעת. התובע נחקר ארוכות על תצהירו בחקירה נגדית, אך עדותו לא נסתרה מכל וכל.

אכן, מדובר בעדות יחידה של בעל דין, ברם מדובר בעדות אמינה ומהימנה מאוד. זאת ועוד, מדובר בעדות שנתמכה על ידי עד ההגנה מר מרדוד אלטמן (להלן: "אלטמן"), שאישר כי ניגש לתובע לאחר נפילתו במקום (ראו: עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 6-7), והעלה על הכתב את נסיבות התאונה ב"טופס הודעה על אירוע" (ראו: עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 25-26). בטופס ההודעה על האירוע (ראו: נספח א' למוצג נ/7 – תצהיר עדותו הראשית של אלטמן) תוארו נסיבות התאונה כדלקמן: " הבחור לדבריו נחבל בקרסול ימין כתוצאה ממעידה על מדרגה בשטח המועדון. לדברי הנ"ל נתקל בבחור שחלף על פניו ובעקבות כך נפל. יש לציין כי הנ"ל מדיף ריח עז של אלכוהול".

במהלך חקירתו הנגדית אודות מה שזכור לו מנסיבות התאונה, אלטמן העיד כי: " אני יודע שאם זה רשום זה מה שהיה" (ראו: עמ' 30 לפרוטוקול, שורה 20). ואם נעיין במה שרשום בנספח א' למוצג נ/7 (שהוגש אף כמוצג ת/4), אזי נפילתו של התובע במדרגה, כן רשומה.

הנתבעות ניסו לטעון כי נסיבות התאונה לא הוכחו על ידי התובע, ולא היא. עצם העובדה כי במוצג ת/4 מופיעים שני תיאורים לנסיבות נפילת התובע אין בה ולא כלום. מי שרשם את תיאור נסיבות התאונה היה אלטמן, עד הנתבעות, ועליהן הנטל להוכיח שמה שרשום בטופס ההודעה על האירוע בכל הנוגע למעידת התובע במדרגה אינו נכון. נטל כזה לא הורם על ידי הנתבעות.

עד ההגנה, אלטמן, אישר כי התמונה שבעמוד 4 לחוות דעתו של ד"ר בן עזרא (ראו: מוצג ת/2), המהנדס מטעם התובע, משקפת את מצב המדרגה כפי שהיה במשך מספר שנים לרבות, בשנת 2005 (ראו: עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 1-4). עד ההגנה הנוסף, מר ארנון חגי (להלן: "חגי") לא שלל את האפשרות כי התמונה הנ"ל משקפת את מצב המדרגות נכון למועד התאונה (ראו: עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 8-10).

ובכן, התמונה בעמ' 4 מוצג ת/2 משקפת את מצב המדרגה נכון ליום התאונה, ועדותו של התובע בהקשר זה אף היא לא נסתרה על ידי הנתבעות. נהפוך הוא, עדי ההגנה תמכו בעדותו של התובע אף בעניין זה.

ומה רואים בתמונה שבעמוד 4 למוצג ת/2? מבלי להיכנס לשאלת קיומם או אי קיומם של הפרשי גובה כלשהם, מה שרואים בתמונה הנ"ל, הינו מפגע לכל דבר ועניין. כמשתקף מהתמונה, המקום בו מעד התובע מורכב מרמפה למעבר עגלות נכים בצד שמאל של התמונה. רמפה זו מתחילה מכיוון המפלס התחתון ועולה כלפי המפלס העליון. בסיום הרמפה בחלק העליון בצד ימין לתמונה ממשיך שטח ישר עם מדרגה המובילה לכיוון האולם התחתון. מתחת למדרגה זו נבנתה מדרגה נוספת שהסתיימה בערך באמצע השטח שמימין לרמפה. למעשה, מדובר בשטח שבצידו השמאלי (בתמונה) נמצאת מדרגה אחת, ואילו בצידו הימני נמצאות שתי מדרגות.

התובע ירד במדרגה שמימין לרמפה, אך בירידתו רגלו הימנית הונחה על קצה המדרגה התחתונה המסתיימת לפני סיום הקטע שבין המשטח התחתון עד הרמפה, וכתוצאה מכך הרגל התעקמה והתובע מעד (ראו: עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 3-5, התמונה בעמ' 4 לחוות דעתו של המהנדס בן עזרא, וכן התמונה שהוגשה וסומנה כמוצג ת/2).

למותר לציין, כי מצב זה תוקן לאחר האירוע, וכיום בוטלה המדרגה התחתונה (ראו: חקירתו הנגדית של חגי, בעמ' 26 לפרוטוקול, שורות 28-31).

הצדדים הרחיבו בטיעוניהם באשר למצב המדרגה, אי תקינותה, ולהפרת חובות חקוקות שונות בהקשר זה. דיון זה היה מיותר לחלוטין, שכן אף אם אצא מתוך הנחה כי המדרגה נבנתה בהתאם להוראות חוקי ותקנות התכנון והבנייה הרלבנטיים (ולא היא) עדיין אין בכך כדי למנוע את המסקנה כי הנתבעת התרשלה בנסיבות דנן. מדובר במועדון גדול המזמין אליו קהל רחב ומאפשר כניסתם של אלפי אנשים לתחומיו. הצפיפות שנוצרה כתוצאה מכמויות האנשים המבקרים במועדון (הנתבעות לא הביאו ולו ראיה אחת שתסתור את טענת התובע באשר למספר האנשים שנכחו במקום ביום התאונה, דבר האומר דרשני), החשיכה ששררה במועדון (אמנם, אין המדובר בחשיכה מוחלטת, אך מדובר בתאורה חלשה המתאימה למועדון ועדי ההגנה לא חלקו על עובדה זו), העובדה כי המדרגה שממנה ירד התובע לא הייתה מסומנת בצבע אחר המבדיל בין קו המדרגה למשטח העליון והאמור להבליט את המדרגה (ראו: התמונה שבעמ' 4 לחוות הדעת מטעם התובע), העובדה כי המדרגה לא הייתה מוארת בפס תאורה שהיה מלמד על הימצאותה במקום, העובדה שאדם המבקש לרדת מהמשטח העליון למשטח התחתון עלול להיתקל במדרגה אחת מתחת לרגלו השמאלית ובמדרגה אחרת נמוכה יותר מתחת לרגל הימנית (ראו: עמ' 35 לפרוטוקול הדיון, שורת 17-23, עדותו של המהנדס מטעם הנתבעות, מר דוד אופיר, המאשר קיומו של הפרש בין המדרגות והמאשר את המצב המתואר לעיל), כל אלה מלמדים על התרשלותה של הנתבעת בהצבת המדרגות במצבן הנתון, בשטח הנתון. זאת ועוד, אין להתעלם מהעובדה שלא היה מעקה שימנע ירידה משטח הרמפה לשטח שמשמאל למדרגה התחתונה (היינו, לחלק הנמוך מהמדרגה). ייתכן ואין הוראת דין המחייבת התקנת מעקה בהתחשב בגובה המדרגות, אך אין בכך כדי ללמד על אי קיומה של התרשלות מצד הנתבעת שהתעלמה מצפיפות האנשים הצפויה במועדון. אם היה מותקן מעקה לאורך הרמפה ועד תחילת שלח המדרגות, נפילתו של התובע הייתה נמנעת.

הנתבעות העלו השערות שונות לנסיבות נפילתו של התובע (שתיית אלכוהול ו/או היתקלות באחרים) והן נותרו בגדר השערות בלבד. יתרה מזאת, הנתבעת התעלמה מהעובדה שמבקרי המועדון שותים משקאות חריפים, ובכל זאת הותירה בפניהם מכשול בדמות המדרגות במצבן המתואר לעיל.

כתוצאה מהתרשלותה של הנתבעת, התובע מעד וסבל נזק גוף.

באשר להשתת אשם תורם על התובע, הגעתי לכלל מסקנה לפיה, דין הטענה להידחות שכן בנסיבות, לא שוכנעתי כי דבק בתובע אשם כלשהו. התובע צעד בין האנשים שהיו במקום, ושם את מעיניו קדימה על מנת שלא להיתקל באנשים שהצטופפו במקום לרבות, בשטח המדרגות (ראו: עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 2-7, ושורות 16-19), ואין להסיק מעצם נפילתו במדרגות כי הייתה רשלנות כלשהי מצידו שהביאה לנפילתו במיוחד, בהינתן כל הנסיבות המתוארות לעיל.

מהמקובץ לעיל, אני קובעת כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע, ומשנגרמו לתובע נזקים עקב התרשלותה, הרי בכך התרשלה כלפיו, ועליה לפצותו, ביחד ולחוד עם מבטחתה, הנתבעת 2, בגין נזקיו שיפורטו להלן.

בעקבות התאונה התובע אובחן כסובל משברים בקרסול ימין, ולצורכי הטיפול בפגיעתו התובע אושפז בבית החולים רמב"ם למשך אחד עשר ימים במהלכם בוצע שחזור פתוח וקיבוע פנימי של השברים בצד הפנימי, קיבוע על ידי חוטי מתכת ושמיניה, ובצד החיצוני פלטת שליש טובולרית. לאחר שנה הוצאו המתכות מהקרסול, ואז התובע טופל בפיזיותרפיה לשיפור טווח התנועות (ראו: חוות דעתו של ד"ר דורון נורמן, שמונה מטעם בית המשפט).

מטעם בית המשפט מונה מומחה רפואי, ד"ר דורון נורמן, אשר בדק את התובע ביום 30.12.09 וקבע כי לתובע נותרה, עקב התאונה, נכות צמיתה בשיעור של 10% וזאת לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956.