פס"ד בעתירה של מחוסרי הדיור בגן סאקר

1.         ביום 19.1.2012 הוגשה לבית-משפט זה בקשה לסעד זמני למניעת פינוי של מאהל מחוסרי דיור בגן סאקר בירושלים. הבקשה התייחסה לעותרים שהם, לפי הנטען בבקשה האמורה, דיירים במאהל. בהחלטתי מיום 23.1.2012, לאחר דיון במעמד הצדדים שהתקיים בבקשה לצו ביניים, ניתן צו המונע את הפינוי עד להחלטה אחרת. העותרים הגישו עתירה מפורטת בתמיכה לטענותיהם ביום 15.2.2012. דיון בעתירה התקיים לפניי ביום 27.2.2012.

העתירה

2.         בעתירה שהוגשה, התבקש צו המורה למשיבים "למצוא ולאתר עבור העותרים, המתגוררים בלית ברירה במאהל גן סאקר, קורת גג - פתרון מגורים חליפי". עוד התבקש, כי עד למציאת פתרון חליפי כאמור, יעוכב פינוי העותרים. הטענה המרכזית בעתירה הייתה, כי העותרים כולם הם יחידים ומשפחות המתגוררים למעלה משבעה חודשים במאהל בגן סאקר. זאת, מאחר ואין להם אמצעים לשכור דירה בשוק החופשי. עוד נטען בעתירה, שאין לעותרים פתרון דיור חליפי ושהם נמצאים במקום זה במשך כל התקופה - בתנאים קשים ובלית ברירה. כרקע הקשור לכל אחד מן העותרים נטען, שמסיבות אלו ואחרות מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם מציאת דיור, וזאת הגם שרוב-רובם עובדים ומשתכרים למחייתם. נרשם בעתירה, שתנאי המאהל "קשים ובלתי אנושיים", במיוחד בחורף הירושלמי, וכשאין במאהל משום קורת גג בכבוד. במקום אין חשמל. מקלחת ציבורית אחת ללא מים חמים, מצויה במרחק של 400 מטר מהמאהל. צוין בעתירה, שמשיבות 1 ו- 2 - עיריית ירושלים ו"פרזות" - הציעו אמנם סיוע בשכר דירה לתקופה של שישה חודשים. אולם, לטענת העותרים, הגם שהעותרים הזכאים לסיוע שהוצע (לפי עמדת העירייה - כולם למעט עותר מס' 11) מעוניינים בקבלתו - הרי שאין הם מצליחים למצוא דירה להשכרה לתקופה כה קצרה ואין די בסיוע מוצע זה. הודגש בעתירה, שהעותרים אינם רוצים להתגורר במתחם שהתנאים בו בלתי אפשריים. הם יתפנו מהמאהל מרצונם, ככל שיהיה להם פתרון חליפי. כאמור, בעתירה פורטו נסיבותיהם האישיות והכלכליות של כל אחד מן העותרים, תוך טענה שנוכח מצבם הכלכלי והאישי האמור, אין בידם לשכור דירה או למצוא פתרון מגורים אחר. האחריות בעניין זה, לפי הנטען בעתירה, מוטלת על המשיבים כולם. העותרים גם פירטו את המאמצים שנעשו על-ידם בתקופה שחלפה למן הגשת הבקשה לצו הביניים ועד למועד הדיון בעתירה, כאשר הם הוסיפו וטענו שחרף מאמצים אלה, עניינם של רוב העותרים לא הצליח לבוא על פתרונו ואין להם כל חלופת מגורים אחרת.

לקראת הדיון ובמהלכו

3.         לקראת הדיון שנערך לפניי במעמד הצדדים, הוגשו כתבי תשובה. בכתב התשובה שהגיש משרד הבינוי והשיכון ביום הדיון (27.2.2012), נטען, כי בכל הקשור לחלק מן העותרים - התקיימו דיונים בקרב הגורמים המקצועיים במשרד הבינוי והשיכון לאחר הדיון בצו הביניים. בדיונים אלה של הגורמים המקצועיים התקבלו החלטות שמשמען סיוע נוסף - ואף משמעותי - לאותם העותרים.

4.         באופן ספציפי, הוועדה הציבורית שדנה בעניינם של העותרים 2-1 (משפחת בן-דוד) החליטה לאשר להם, לפנים משורת הדין, סיוע בשכר דירה בסך 950 ש"ח לחודש לתקופה של שנה. אשר לעותרים 3 ו-4 (משפחת דהן), הרי שוועדת האכלוס העליונה החליטה, לפנים משורת הדין, לאשר להם סיוע בשכר דירה בסך 1,500 ש"ח לחודש לתקופה של שנה. גם לעותרת 8 (גב' נעים) אושר סיוע, וזאת בהחלטת הוועדה הציבורית שאישרה לה סיוע לשכר דירה בסך של 920 ש"ח לחודש למשך שנה.

5.         סכומי סיוע אלה מצטרפים לסיוע שהוצע לעותרים (למעט עותר 11, מר אליהו), כאמור, על-ידי העירייה ו"פרזות" עוד קודם להגשת הבקשה לצו הביניים והדיון בעתירה. הסיוע שהוצע היה: סיוע בשכר דירה בסך של 1,800 ש"ח לחודש לבודד; 2,200 ש"ח לחודש למשפחה עם עד שלושה ילדים; וסך של 2,500 ש"ח לחודש למשפחה עם למעלה משלושה ילדים. מדובר בסיוע חודשי בסכומים האמורים - לתקופה של שישה חודשים. בדיון שהתקיים לפניי בעתירה, הודיע בא-כוח העירייה, שהצעה זו עודנה בתוקף וכי ככל שהעותרים יעזבו את המאהל - העירייה תעמוד בהצעתה זו ובהתחייבותה.

6.         יצוין עוד, כי במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, הודע לבית המשפט על-ידי בא-כוח העותרים שעניינם של העותרים 5, 6, 7, 9 ו-10 - בא על פתרונו. עותרים אלה מצאו דירה ועזבו את המאהל. בהמשך לכך, עותרים אלה נמחקו בהסכמה מן העתירה. ההכרעה בעתירה זו, מתייחסת אפוא לעותרים 2-1 (משפחת בן-דוד); לעותרים 4-3 (משפחת דהן); לעותרת 8 (גב' שירן נעים) ולעותר 11 (מר אייל אליהו). עוד יצוין, כי בכל הקשור במשפחת דהן, צוין עוד בעתירה שעותרים אלה מצאו דירה בשכירות ובעל הדירה מסכים להשכיר להם אותה. אולם, צוין עוד שהחתימה על הסכם השכירות מתעכבת בשל ליקויים מסוימים בדירה. דווח לבית המשפט, כי קיימת הסכמה בעל-פה למסירת הדירה ושהעניין צפוי להסתיים בתוך שבוע ממועד הדיון (עמ' 2 שורות 17-16 לפרוטוקול).

צמצום העתירה והמחלוקת

7.         במהלך הדיון שהתקיים לפניי ובהמשך לאמור לעיל, הודיע בא-כוח העותרים, עו"ד שלמה שפירא, כי העתירה מצטמצמת רק לנקודה אחת - היא שאלת מועד הפינוי (עמ' 8 שורות 20-19; עמ' 9 שורות 28-27; עמ' 5 שורות 30-27). הוא ציין על כן ש"איננו עומדים עוד בעתירה זו על הטענות בעניין הפרת החובה של המשיבים למציאת פתרונות דיור" (עמ' 6 שורות 3-2). בא-כוח העותרים טען, כי מכלול הסיוע אשר הוצע לעותרים - יש בו כדי לעזור לעותרים ומדובר בשינוי נסיבות לעומת מצב הדברים שהיה בדיון בבקשה לצו הביניים. הוא הוסיף וטען עם זאת, שלא יהיה בסיוע זה כדי לפתור לטווח ארוך את בעייתם של העותרים, וכי לא יהא בו כדי להביא לשיקומם. לדבריו, הבעיה צפויה לשוב ולהתעורר בחלוף מחצית השנה של הסיוע. מכל מקום, כאמור לעיל, צומצמה העתירה שלפניי בעניינם של העותרים לשאלת מועד הפינוי, בשים לב לסיוע שניתן - הן על-ידי משיבות 1 ו-2 והן על-ידי משיב 3. בנוסף, העמיד בא-כוח העותרים להכרעה נוספת וספציפית עניין הנוגע לעותר מס' 11 - מר אייל אליהו. מדובר בשאלה, אם זכאי עותר זה לסיוע שעליו הודיעו משיבות 1 ו-2 (למשך מחצית השנה), וזאת חרף עמדתה של עיריית ירושלים, ולפיה מר אליהו לא זכאי לסיוע האמור, היות ולא היה במאהל ב"יום הקובע" (13.12.2011). בהמשך להודעתו זו של בא-כוח העותרים וצמצום העתירה, נשמעו טענות הצדדים - הן בעניין מועד הפינוי והן בעניין שאלת זכאותו של מר אליהו, לסיוע הספציפי שהוצע על-ידי המשיבות 2-1. בסופו של הדיון, משלא הגיעו הצדדים להסכמה במחלוקות מצומצמות אלו, נתבקש ליתן פסק-דין.

דיון והכרעה

8.         אציין, כי מלכתחילה עוררה העתירה שאלות לא פשוטות מן הבחינה המשפטית - שאלות החורגות מעבר למצוקה האישית והאנושית של העותרים, שלא הייתה שנויה לפניי במחלוקת. אכן, לוז טענתו של בא-כוח העותרים היה זכותם של העותרים, בפרט, ושל חסרי דיור, בכלל, לקורת גג. הטיעון שביקש בא-כוח העותרים לבסס היה כי קיימת חובה הן של הרשות המקומית, ככזו, והן של השלטון המרכזי, ככזה - למתן פתרונות דיור כדי מציאת קורת גג לכל מי שידו אינה משגת לכך. מדובר בשאלות שאינן פשוטות כל עיקר. קיימת הכרה אפשרית בזכות לקורת גג כנגזרת של הזכות למינימום של קיום אנושי בכבוד (ראו בג"ץ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, 28.2.2012), בפסקאות 35, 37 ו-46 לחוות דעתה של כב' הנשיאה השופטת ד' ביניש; פסקה 4 לחוות דעתה של כב' השופטת ע' ארבל; סעיף 6 לחוות דעתו של כב' השופט ס' ג'ובראן). אלא שגם אם מוכרת זכות לקורת גג, הרי שהשאלה מהו היקפה של זכות זו ומהי החובה העומדת כנגדה - ועל מי היא מוטלת - היא שאלה מורכבת (ראו עוד והשוו, עת"מ (ת"א) 44629-11-11 אמסלם נ' ראש עיריית תל אביב יפו (29.12.2011); עת"מ (ת"א) 2838-10-11 זיו נ' ראש עיריית תל אביב יפו (3.10.2011); בג"ץ חסן, לעיל, בפסקה 31 לחוות דעתה של כב' הנשיאה; פסקה 5 לחוות דעתה של כב' השופטת ע' ארבל; פסקה ז' לפסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין). אציין, בהקשר זה, כי גם בשיטות משפט אחרות, ואף בדין הבינלאומי, קיימים לבטים באשר לתשובות לשאלות אלו (ראו בהרחבה, עת"מ (י-ם) 1093-09-10 ביטון נ' מדינת ישראל (8.5.2011 והאסמכתאות שם)).

9.         אלא שבמקרה שלפניי, שאלות אלה אינן דורשות הכרעה וניתן להותירן בצריך עיון לעת מצוא. כך הדבר, משעה שבא-כוח העותרים צמצם את עתירתו כאמור, תוך אי עמידתו במסגרת צמצום זה על הטענות לפיהן המשיבים הפרו את החובה למצוא פתרון מגורים חליפי לעותרים שנותרו במאהל גן סאקר ושהם צדדים לעתירה זו. יובהר, שקיימת התחייבות לא מבוטלת של המשיבים 3-1 למתן סיוע לעותרים - אם בסיוע למחצית השנה מטעם עיריית ירושלים ו"פרזות" (למעט בעניינו של עותר 11, מר אליהו, שיידון להלן) ואם בסיוע הנוסף שאושר לעותרים (למעט מר אליהו) מטעם משרד הבינוי והשיכון. בשים לב לסיוע כספי זה, המצטרף לסיוע בדרכים נוספות הניתן על-ידי העירייה ומפורט בתשובתה, הרי שהנטל שהיה על בא-כוח העותרים להרים בעניין טענתו להפרת החובה הנגזרת מן הזכות הנטענת לדיור - היה נטל לא מבוטל. ספק בעיניי, לו עניין זה נדרש היה להכרעה - אם בסיוע האמור והכולל שניתן לעותרים בנסיבות העניין, על היקפו ומיידיותו, לא היה כדי להדוף את הטענה להפרת החובה לספק דיור חליפי - ככל שחובה זו על היקפה הנטען על-ידי העותרים - קיימת.

הסיוע לעותר 11 - מר אליהו

10.       בכל הקשור לעותר 11, מר אייל אליהו, הרי שהעירייה החליטה, כאמור, שלא להעניק לו את הסיוע שהוצע ליתר העותרים לתקופה של מחצית השנה. טעמה של העירייה לכך הוא, שהסיוע האמור ניתן לפי כללים שקבעה לעצמה העירייה ומר אליהו לא עמד בכך. לדברי העירייה, מר אליהו לא שהה במאהל ב"מועד הקובע", שהוא יום 13.12.2011. המחלוקת בין הצדדים לפניי לעניין זכאותו של מר אליהו לסיוע מטעם העירייה ו"פרזות", הייתה אפוא מחלוקת עובדתית בלבד. בבקשה לצו ביניים נטען, שלמר אליהו חובות. עוד נטען, כי הוא ורעייתו פרודים ודירה שהייתה ברשותו נמכרה בשל אי-עמידה בתשלומי המשכנתה. מר אליהו הוסיף וטען, שאין לו או לרעייתו רכוש ועל-כן הוא מתגורר באוהל במאהל. בעתירה שהוגשה, חזר בא-כוח העותרים על הטענות בהתייחס למר אליהו. בא כוח העותרים הוסיף וציין, שמר אליהו שוהה במאהל והוא חולק אוהל עם העותרים 1 ו-2 וישן עם משפחתם בגלל הקור. צוין עוד, כי מר אליהו מוכר לנציגי העמותה המייצגת את העותרים (עמותת "סינגור קהילתי"). עוד נטען, שהסיוע שלא ניתן למר אליהו בשל אי-הימצאו כביכול במאהל ביום 13.12.2011 - סיוע זה ניתן גם ניתן לאחרים שלא היו במאהל "בכל תקופת המאבק". מדובר, לפיכך, בטעות והפלייה של העירייה כלפי מר אליהו.

11.       בא-כוח העירייה ביקש לדחות טענות אלה. מעבר לטענות בעניין הדירה שיש למר אליהו בשכונת פסגת זאב, נטען שעובדי רווחה של העירייה ראו אותו במאהל רק פעם אחת בחודש אוגוסט 2011, כאשר הוא לא נכח במאהל בביקורים רבים של נציגי העירייה, שנערכו בשעות שונות של היום. נטען, שרק לאחר שנמסרה הודעה בקשר לסיוע החירום המיוחד, הופיע מר אליהו, וטען שהוא שוהה באוהל של משפחת בן-דוד (העותרים 2-1).

12.       במחלוקת זו שבין עותר 11, מר אליהו, לבין העירייה, לא מצאתי עילה להתערב בעמדתה של העירייה. טענתו של מר אליהו נתמכה אמנם בתצהיר מטעמו. אולם, מצידו השני של המתרס נתמכה בתצהיר גם טענתה של העירייה לפיה מר אליהו לא היה נוכח במאהל ב"יום הקובע". מדובר בתצהירה של גב' ליליאנה סירקיס שהיא רכזת דיור עירוני במחלקת רווחה בעיריית ירושלים. תצהיר זה ניתן על-ידה, כאמור בו, "בתוקף תפקידי הנ"ל וכמי שליוותה באופן אישי את מחוסרי הדיור במאהל בגן סאקר". בא-כוחו של מר אליהו, לא ביקש כי נותנת התצהיר תיחקר על תצהירה (ככל שמלכתחילה היה לכך מקום, בשים לב לסדרי הדין הנוהגים בבית-משפט זה, בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים). לרשות המינהלית עומדת חזקת התקינות המינהלית ועמדתה לא נסתרה. לא נעלמה מעיניי, בהקשר זה, העובדה שגם תצהיריהם של העותרים 1 ו-2 (אושרית ושרון בן-דוד) תומכים כביכול בטענת מר אליהו, לפיה הוא שהה במאהל - באוהלם של עותרים 1 ו-2. אלא שלא צוין בעתירה וגם לא בסעיפים המתייחסים ספציפית למר אליהו (ובתצהיר מטעמו או מטעם העותרים האחרים), מהו המועד בו הוא עבר לשהות במאהל גן סאקר (סעיף 42 לעתירה; סעיפים 74-71 לעתירה; סעיף 100 לעתירה). רוצה לומר: גם בתצהירים אלו אין כדי לסתור את עמדת העירייה. משלא חלק בא-כוח העותרים על הקריטריון שקבעה לעצמה העירייה והוא הימצאות במאהל ב"יום הקובע"; ומשהעותר 11, מר אליהו, לא הוכיח ששהה במקום ביום זה, הרי שלא מצאתי עילה להתערב בהחלטת העירייה, לפיה מר אליהו אינו זכאי לסיוע זה. לא נעלמו מעיניי גם טענות בא-כוח העותרים בעניין הפליית מר אליהו לעומת דיירים אחרים במתחם, שלפי הטענה ניתן להם סיוע, הגם שלא שהו בו ב"מועד הקובע". אלא שגם טענה זו לא הוכחה כל צרכה. עיינתי במכתב אליו הפנה בא-כוח העותרים לעניין זה (מש/1), שעניינו בתיעוד פעולות העירייה לטובת קידום מענה לתושבי המאהל מחוסרי הדיור. ממכתב זה והטבלה שצורפה לו, לא ניתן ללמוד שניתן סיוע למי שלא היה במאהל במועד הקובע. ההיפך הוא הנכון: עולה בבירור מן המקרא שצורף לטבלה, כי מקבוצת דיירים שלא היו במאהל ב"מועד הקובע" נשלל הסיוע מסיבה זו.

מועד הפינוי

13.       כאמור, השאלה היחידה שנותרה להכרעה בעתירה זו, נוכח צמצום המחלוקת על-ידי בא-כוח העותרים, היא שאלת מועד הפינוי - שהיא למעשה השאלה עד מתי יוותר על כנו צו הביניים שניתם בהליך זה והמונע את הפינוי. בעניין זה אשוב ואציין, כי מדובר למעשה בעניינם של עותרים ספציפיים שנותרו במקום: עותרים 1 ו-2 (משפחת בן-דוד); עותרים 3 ו-4 (משפחת דהן); עותרת 8 (גב' נעים); וכן עותר 11 (מר אליהו), שעניינו נדון לעיל. עניינם של יתר העותרים בא על פתרונו בין הגשת הבקשה לצו הביניים ועד ליום הזה. בא-כוח העותרים טען לעניין מועד הפינוי, כי לעותר 3, מר עופר דהן, קבוע ניתוח ליום 5.3.2012 וכי מועד כניסתם של משפחת דהן לדירה צפוי ימים ספורים לאחר מכן. אשר למשפחת בן-דוד, נטען שאין להם פתרון באופק וכך גם לגבי מר אליהו. בא-כוח העותרים לא נקב במועד ספציפי המוצע לפינוי, אלא טען כטענה כללית שיש להימנע מן הפינוי, כל עוד לא נמצא לקבוצת העותרים שלעיל - פתרון.