עיריית ת"א תפצה נכה צה"ל בשל מתן דו"ח חניה למרות ששם תו נכה

מבוא וטענות הצדדים

1. התובע, נכה צה"ל ופדוי שבי, עותר לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך  2,500 ש"ח בגין טירחה ועגמת נפש שנגרמה לו בשל התנהלותה.

2. לטענת התובע, ביום 19.6.11 החנה את רכבו בתל אביב במקום מותר לחנייה הדורש הצמדת כרטיס חניה (כחול לבן) לצורך הגעה לבית ארגון נכי צה"ל. כאשר חזר למכוניתו, גילה דוח חניה על שלא הצמיד לרכבו כרטיס חנייה, כאשר צויין בדוח "תו נכה מצולם".

3. לאחר מכן, סר התובע למשרדי הנתבעת ובעקבות פנייתו בוטל הדוח.

4. למותר לציין כי על פי הדין יש צורך בהצגת תו נכה מקורי.

5. הנתבעת מצידה טוענת, כי התובע הצמיד תו נכה מצולם. עוד טוענת הנתבעת כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה.

דיון והכרעה

6. התובע טוען במפגיע כי הצמיד לרכבו תו נכה מקורי ולא מצולם:

"שמתי תו נכה מקורי, לא מצולם. ראיתי את זה ומאד התרגזתי...הייתי בשעת קבלת קהל וביטלו לי את הדוח" (עמ' 1 לפר' ש' 13 - 16).

7. אומר בתחילת הדברים - אני נותן אמון מלא בעדות התובע, כי הצמיד תו נכה מקורי. התובע העיד מדם ליבו ולא ראיתי מקום לפקפק בדבריו.

8. מנגד, הנתבעת לא הביאה לעדות את הפקח ולא היתה לנציגת הנתבעת תשובה מדוע למעט הטענה שבית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה (ועל כך להלן).

9. בהתאם להלכה הפסוקה, הימנעות זו של הנתבעת מהעדת עד רלבנטי פועלת איפוא לחובתה ויש להניח כי לו היה מובא לעדות, היו דבריו מאששים את עדות התובע דווקא. 
10. לאחר שקבעתי את האמור לעיל, נותר לדון איפוא רק בטענת הנתבעת כי בית המשפט המוסמך לדון בתביעת התובע הינו בית המשפט לעניינים מקומיים ולא בית משפט זה, וזאת בהתאם להלכת ו קס (ע"א 8080/99 וקס נ' עיריית תל אביב).

11. דעתי איננה כדעת הנתבעת.

12. הרציונאל של הלכת וקס מתבסס על הוראת סעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982, הקובע:

"שילם אדם את הקנס, רואים אותו כאילו הודה באשמה בבית משפט, הורשע ושא את עונשו".

13. בהלכת וקס נקבע כך:

לאור הוראת סעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי, שנוסחו הובא לעיל, בקשת המערערים היא למעשה בקשה לביטול הרשעתם" (סעיף 5 לפסה"ד).

לכן, נקבע שם, כי יש לעשות לבקש ביטול ההרשעה בבית משפט לעניינים מקומיים ולא בבית משפט אזרחי.