קביעת משמורת בידי האם והסדרי ראיה נרחבים לאב תוך התעלמות מחזקת הגיל הרך

1.                   בפני בית המשפט הונחו שלוש תביעות. האחת - תביעה בה עתרה האם ליתן בידיה את המשמורת על הקטינה א' ש' ילידת 1.2.2010 (להלן: "הקטינה / הילדה"). השנייה - תביעה בה עתר האב לקבלת המשמורת על הקטינה. השלישית - תביעה בה עתרה האם לחייב את האב במזונות ומדור הקטינה.

2.                  בדיון שהתקיים ביום 9.1.12 הגיעו הצדדים להסדר, שתמציתו כדלהלן:

א.                  יינתן פסק דין על דרך הפשרה בעניין רכוש הצדדים, אשר נצבר ממועד הנישואין ועד למועד הקרע. פסק הדין יינתן לאחר הגשת טיעון מאת ב"כ הצדדים.

ב.                  דמי המזונות שנפסקו לטובת הקטינה כמזונות זמניים, יהפכו לקבועים.

ג.                    תינתן החלטה מנומקת בעניין המשמורת והסדרי הראיה על סמך החומר שבתיק בית המשפט.

3.                 הסכמות אלו קיבלו תוקף של החלטה, הצדדים הגישו טיעונם בשאלת הרכוש והמשמורת ולא נותר אלא לפסוק בעניין.

המשמורת על הילדה:

4.                 צר לבית המשפט כי שאלת משמורתה של ילדה וכן הסדרי הראיה עמה, הובילו את הצדדים לסכסוך עמוק ויצרי, תוך שהצדדים אינם חוסכים את שבט לשונם בהטחת האשמות האחד כנגד משנהו.

5.                 חזקה על הורים שרק טובת ביתם לנגד עיניהם שישכילו לפתור את כל המחלוקות בעניינה, שכן מי כמותם מכיר את הילדה, מודע לאופייה ולצרכיה האמיתיים. למרות האמור לעיל, כל הורה מציג מציאות אחרת וסבור כי טובתה של הילדה הינה במהופך מסברתו של ההורה האחר, עד אשר לא נותרה לבית המשפט כל ברירה, אלא לבחון מהי טובת הילדה ולפסוק אך ורק בהתאם לטובה זו. 

6.                 כבר בפתח הדברים מבקש אני להודיע כי אין בדעתי ליתן כל חשיבות לחזקת הגיל הרך, אותה היטיב להביא ב"כ האם בסיכומיו. עם כל הכבוד, על בית המשפט לבחון אך ורק את טובתה של הילדה, ולא יעלה על הדעת כי בית המשפט ימסור משמורת לאם רק משום חזקת הגיל הרך.

7.                 המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה עוד בקנה אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך. המצב המשפטי המשתקף מסעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, התשכ"ב -1962 (להלן: "החוק"), הדן בחזקת הגיל הרך ומעניק עדיפות לאם כמשמורנית, אינו משקף עוד את התיאוריות החברתיות והפסיכולוגיות העכשוויות הנוגעות לענייני משמורת בסכסוכי גירושין, המבטאות נאמנה את צורכיהם וטובתם של הילדים החיים במציאות פלורליסטית שונה מאוד מן המציאות, שלאורה גובשה דוקטרינה זו.

8.                 בספרו, 'פרשנות במשפט', ביטא כבוד הנשיא ברק את האופן בו יש לבחון הוראות חוק בכל עת ועת, באומרו: " כל חוק הוא 'חוק חי', וחזקה על כל חוק שיש להפעילו באופן שישתלב ויקדם את המציאות המודרנית... המטרות החברתיות שאותן יש להגשים הן המטרות החברתיות של ההווה והעתיד, לא של העבר, וזכויות אדם יוגשמו כפי היקפן ועל פי הבנתנו אותן היום ולא בעבר" (שם, כרך ב', פרשנות חקיקה 85 (1993)).

9.                 במשפט קטינים, מן המפורסמות שעקרון טובת הילד הינו העיקר ומפניו ייסוגו כל יתר העקרונות. קיים חשש מובנה כי אם וככל שבית המשפט יטה ליתן חשיבות כלשהי לחזקת הגיל הרך, עלול הדבר לפגוע בטובתו של הילד הספציפי. לא דיון עקרוני לנו או דיון שאמור להיות מושא למחקרים משפטיים ולא לנו לקבוע מסמרות בשאלת טובתם של כל הילדים, אלא דיון בשאלת משמורתו של הילד, קרי: דיון פרטני בשאלת משמורתו של הילד הספציפי שעניינו הובא לפתחו של בית המשפט.

10.              לפיכך, על בית המשפט לזנוח דעות קדומות והלכי רוח, שייתכן והיו מתאימים לשנים עברו, ולהתמקד בשאלה היחידה העומדת על הפרק - מהי טובתה של הקטינה דא עסקינן? האם, תהא זו טובתה להיות במשמורתה ובהשגחתה העיקרית של אימה או, שמא, אצל אביה או אולי טובתה היא להיות במשמורת משותפת אצל שני הוריה.

11.              עסקינן בזוג הורים צעיר, אשר נישאו זל"ז ביום 27.5.2007 ולאחר ארבע שנים מצאו עצמם חובשים את ספסלי בית המשפט. לבני הזוג נולדה ילדה אחת, היא הקטינה דנן, וניכר כי חלק ניכר מהמחלוקות ביניהם נעוץ בשאלת 'השליטה' על הילדה.

12.              בית המשפט התרשם משני ההורים כי הינם נורמטיביים, בעלי מסוגלות הורית טובה ולא התרשמתי כי טובתה של הילדה מופרת או נפגעת ממפגשים על מי מהוריה. בתסקיר מיום 6.12.11, מובאת התייחסות פרטנית לקשר שבין ההורים, לנסיבות פרידתם ולקשר שבינם לבין הקטינה ואף ממנו עולה כי מדובר בשני הורים מיטיבים לילדה.

13.              לדברי האב, לאחר הפרידה מהאם, שררה בין ההורים הסכמה בדבר משמורת משותפת ואף התקשורת ביניהם הייתה טובה. לדבריו, זמן מה לאחר מכן, חזרה בה האם מהסכמותיה וסירבה כי הילדה תהא במשמורת משותפת. האם מכחישה זאת ומוסיפה כי מאחר והיא הייתה ההורה הדומיננטי בחייה של הקטינה, הרי שאין להורות על משמורת משותפת, אלא יש להורות כי הקטינה תהא במשמורתה בלבד. עוד טוענת האם כי מאחר והתקשורת בין ההורים איננה תקינה, הרי שאין כל טעם להורות על משמורת משותפת.

14.              כפי שעולה מהתסקיר, האם מחזיקה בדעה כי הילדה זקוקה ליציבות, לשגרה ולמרכז חיים אחד ולפיכך היא מתנגדת למשמורת משותפת. עוד טוענת האם כי היא איננה מאמינה ביכולתו של האב להתמיד לאורך זמן בסדרי ראיה מורחבים והיא חוששת שבשלב כלשהו תרשמנה נסיגות ותנודות במחויבותו למפגשים.

15.              ניסיתי לרדת להגיונם של דברים והעליתי חרס. האם טוענת מחד כי המפגשים הרבים עם האב יפגעו בילדה ומנגד טוענת כי האב לא יתמיד במפגשים רחבים ובכך אף תיפגע הילדה. בית המשפט חושש פן האם נחושה למנוע מהאב ומהילדה מפגשים רחבים ויהי מה.