בקשה רביעית לפטור מאגרה על תביעה של כמליארד ש"ח- שימוש לרעה בהליכי משפט

לפניי בקשת התובעות (להלן: " המבקשות"), למתן פטור מתשלום אגרה, בתביעה שהוגשה על ידן בתיק זה, במסגרתה התבקש בית המשפט לפסוק להן סעד כספי, אותו העמידו המבקשות על סך של 930,805,605 מיליון ש"ח. בנוסף התבקש סעד של " השבת 1,000 עמדות עבודה של עובדי פיקנטי, במפעלים שירדו לטמיון".

התביעה :

1.         המבקשות (להלן: " המבקשות" או " פיקנטי", בהתאם), הינן שתיים מתוך מספר חברות (להלן: " תשלובת פיקנטי"), שבבעלותו ובשליטתו של מר משה בדש (להלן: " מר בדש").

בכתב התביעה עב כרס, האוחז ב-391 עמודים ובו 1,094 סעיפים ועשרות נספחים, נטען, כי המשיבות הפסיקו, בתוך ימים ספורים, בחודש יולי 1997, לספק סחורה למבקשות וזאת - בעצה אחת ביניהן, ובהתנהלות "קרטלית", אשר הובלה, על פי הנטען, ע"י המשיבות 1 (להלן: " אסם"), 3 (להלן: " תנובה") ו- 27. כן נטען, שהמשיבות הפרו חוזים שנכרתו בינן לבין תשלובת פיקנטי וכי כתוצאה מכך קרסו המבקשות ויחד עימן קרסו החברות האחרות שהיו אז בבעלותו של מר בדש.

על פי הנטען בתביעה, העילה להתאגדות הקרטלית ולפעולות המשיבות היתה ייצורו של חטיף בוטנים בשם "מקרנה", ע"י פיקנטי, אשר התחרה בחטיף ה"במבה" של אסם, וכן תכניתן של המבקשות לייצור שרשרת מוצרים נוספים שהיו, על פי הנטען, מורידים את מחירי המזון בעשרות אחוזים.

2.         בכתב התביעה הוסבר, שהתביעה הינה גרסה מעודכנת ומתוקנת לשלוש תביעות קודמות, שהוגשו לבתי המשפט ונמחקו, לאחר שבקשות המבקשות לפטור מאגרה נדחו והאגרה לא שולמה (להלן: " התביעות הקודמות").

להלן פירוט התביעות הקודמות, אשר הוגשו באותו ענין, על פי אותה מסכת עובדתית ובאותן עילות:

א.         תביעה מיום 19.4.98, ע"ס 97 מיליון ש"ח, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בת.א. 601/98, נגד שלושה אורגנים באסם (להלן: " התביעה הראשונה").

ביום 26.4.98 ניתנה החלטה (ע"י כבוד השופטת ברוש), הדוחה את בקשת המבקשות לפטור מתשלום אגרה ומאחר שהאגרה לא שולמה, נמחקה התביעה.

ב.         תביעה מיום 20.9.01, ע"ס 500 מיליון ש"ח, שהוגשה לבית משפט זה, בת.א. 1014/01, נגד אותן נתבעות, נגדן הוגשה התביעה דנן (להלן: " התביעה השניה").

ביום 26.1.03 ניתנה החלטה (ע"י כבוד השופט גרשון, בסמכותו כרשם), הדוחה את בקשת המבקשות לפטור מתשלום אגרה ומאחר שהאגרה לא שולמה, נמחקה התביעה. ערעור המבקשות על ההחלטה נדחה ע"י כבוד השופט גינת, בפסק דין שניתן על ידו ביום 11.6.03.

ג.          תביעה מיום 21.1.04, ע"ס 1 מיליארד ש"ח, שהוגשה לבית משפט זה, בת.א. 168/04, נגד אותן נתבעות, נגדן הוגשה התביעה דנן (להלן: " התביעה השלישית").

ביום 23.9.04 ניתנה החלטה (ע"י כבוד השופט סוקול, בסמכותו כרשם), הדוחה את בקשת המבקשות לפטור מתשלום אגרה ומאחר שהאגרה לא שולמה, נמחקה התביעה (להלן: " החלטת כבוד השופט סוקול"). ערעור המבקשות על ההחלטה נדחה ע"י כבוד השופט גינת, בפסק דין שניתן על ידו ביום 29.11.05.

לאחר שהמבקשות לא שילמו את האגרה, למרות ארכות שניתנו להן לעשות כן, נמחקה התביעה, בהחלטת כבוד השופטת הורוביץ (בסמכותה כרשמת), מיום 6.11.06. ערעור המבקשות לביהמ"ש העליון נדחה בפסק דין שניתן ביום 15.6.09.

3.         לטענת התובעות, בשנתיים האחרונות, התחוללה מהפכה של ממש בתפיסות היסוד במשק הישראלי וביכולת ציבור הצרכנים לעמוד על זכויותיו. עוד נטען, שבגרסה זו של התביעה הנוכחית, פעלו המבקשות להרחיב, לעדכן ולפרט את עילות כתב טענותיהם וזאת - גם לאור הערות בית המשפט במסגרת התביעה השלישית והערעור שנשמע בפני כב' סגן הנשיא גינת (ערעור 001173/03). 

בין יתר הטענות המפורטות בכתב התביעה, מדגישות המבקשות את ערכה של התחרות החופשית ומציגות את ביסוסה המשפטי ומעלות על נס את הצורך בהגנה על חופש העיסוק. 

המבקשות טוענות שהמשיבות ניהלו נגדן "מלחמת חורמה", כלשונן, תוך הפעלת איומים והפצת שמועות כוזבות. בין היתר טוענות הן, כי המשיבות נהגו כלפיהן במרמה, ניהלו עימן מו"מ שלא בתום לב, הפרו חוזים שנכרתו עימן, עשו עושר ולא במשפט ו" תרמו ... להשחתת המידות המסחרית בענף המזון ובענפים הסמוכים לו, תוך שהם משילים מעצמם כל מחויבות משפטית, חוזית, מוסרית ואתית מינימלית, משל ניהלו את עסקיהם בפלנטה כלכלית אשר לה חוקים משלה, ואשר בה מותרים השקר הנחוש וגלגול העיניים תוך מעשי רמייה קשים" (ראו סעיף 1066 לכתב התביעה. ההדגשות במקור).

הבקשה :

4.         במסגרת הבקשה דנן, למתן פטור מתשלום אגרה, חזרו המבקשות על עיקרי הטענות שנטענו על ידן בתביעה.