התובע רכש מאת הנתבעת כרטיסייה בת 9 מפגשים כמתנה עבור עבור ידידתו.
לדברי התובע, בעת הרכישה, בחודש יוני 2009, נמסר לו מאת נציגת הנתבעת, כי היה ולא יממש את הכרטיסייה, יהא זכאי לקבל החזר כספי.
בחלוף כשנה ו-3 חודשים ממועד הרכישה פנה התובע לנתבעת וביקש לקבל החזר שווי הכרטיסייה שרכש, בטענה שזו לא נוצלה על ידי ידידתו. בתגובה נאמר לתובע כי המועד לביטול העסקה ולקבלת זיכוי חלף, בהתאם לתנאי המופיע על גבי הכרטיסייה, ולפיו
"הכרטיסיה בתוקף לשנה מתאריך 03.06.09"
לטענת התובע, לא יכול היה לדעת על תנאי זה המופיע על גבי הכרטיסייה, שכן זו לא נמסרה לו כלל, לא בעת הרכישה ולא מאוחר יותר, אלא הושארה עבור ידידתו בסניף הנתבעת במושבה הגרמנית בירושלים, שהיה אמור להיות מקום קיומם של המפגשים, כפי שנבחר על ידו בעת הרכישה.
מנגד, טוענת הנתבעת כי הכרטיסייה נשלחה לתובע לכתובת מגוריו, ומעבר לזאת, אף נאמר לו בעת הרכישה כי הכרטיסייה תהא בתוקף למשך שנה ממועד רכישתה.
בטיעוניה בעל פה בבית המשפט, זנחה הנתבעת את הטענה לפיה, נאמר לתובע בעת הרכישה כי תוקף הכרטיסייה יפוג בחלוף שנה, ומכל מקום טענה זו לא הוכחה.
לפיכך, יש לדון בשאלה, האם נשלחה הכרטיסייה לבית התובע, כטענת הנתבעת, או שמא המתינה הכרטיסייה לידידתו של התובע בסניף שנקב התובע בעת הרכישה, כגרסתו.
לאחר קריאת טיעוני הצדדים ולאחר שהתרשמתי מן העדים באולם, שוכנעתי כי הכרטיסייה לא הגיעה לרשות התובע וכי אפשר שנאמר לו שהכרטיסייה תושאר בסניף הנתבעת, במושבה הגרמנית, אותו בחר התובע בעת הרכישה.
לעדותו של התובע, המקובלת עלי, כשבוע לאחר ביצוע העסקה קיבל באמצעות הדואר מעטפה מהנתבעת ובתוכה, קבלה על חיוב כרטיס האשראי, חוברת ומגנט למקרר. משמצא כי הכרטיסייה לא נשלחה, התקשר לנתבעת, אז נאמר לו כי הכרטיסייה נשלחה אל הסניף שבחר, וכשתגיע ידידתו אל המפגש הראשון בקבוצה, תימסר לה הכרטיסייה.
אין מחלוקת כי התובע נקב בסניף המושבה הגרמנית, כסניף הנבחר לקיום המפגשים. טענת התובע, בדבר השארת הכרטיסייה בסניף הנבחר אינה תלושה מהמציאות. הנתבעת עצמה מאשרת קיומו של סידור מעין זה, אך טוענת שמדובר ב"נוהל עתיק", כלשונה, אשר אינו נהוג עוד בשירותיה.
כאן תשאל השאלה ,אם לשיטת הנתבעת מדובר בנוהל עתיק שעל פיו לא פעלו אצל הנתבעת בעת רכישת הכרטיסייה, כיצד ידע התובע אודות אותו נוהל, שהרי אין טענה לפיה רכש התובע בעבר כרטיסיות מאצל הנתבעת?
הנתבעת מפנה לנספח א לכתב הגנתה בו נכתב
"לשלוח את הכרטיסיה לכתובת המצוינת (חלחול 6 ירושלים, כתובתו של התובע -א.ח)
אבל בשם הנמען לכתוב ל:איציק מגן ינקוביץ", לביסוס טענתה כי שלחה את הכרטיסייה לכתובת מגוריו של התובע.
ראיה זו יכולה באותה מידה לתמוך בטענת התובע, אשר לא נסתרה, לפיה שבוע לאחר העסקה קיבל בדואר מעטפה מאת הנתבעת, שהכילה אישור על תשלום ועוד, אך לא את הכרטיסייה, ומשכך, פנה לנתבעת, אז נאמר לו כי הכרטיסייה נשלחה לסניף הנתבעת במושבה הגרמנית.
גם לו היינו מקבלים טענות הנתבעת ולפיהן לא נשלח הכרטיס לסניף, עדיין שוכנעתי כי התובע לא קיבל הכרטיס לידיו והנתבעת לא הוכיחה אחרת. משלא קיבלתי טענת הנתבעת לפיה הכרטיסייה נמסרה לתובע, לא תוכל לקום טענה לפיה ידע תנאי הכרטיס או שקיבלו ונמנע מלהשתמש בו.
לאור האמור, התביעה מתקבלת. על הנתבעת להשיב לתובע את ששילם לה.
הנתבעת תשלם לתובע סך בן 750 ש"ח צמוד ונושא ריבית כדין מיום הגשת התביעה.
בנוסף פוסק הוצאות משפט לטובת התובע בסך 250 ש"ח, וכן הוצאות בשל ביטול פסק הדין הקודם בהעדר התייצבות ,אף זאת בסך 250 ש"ח.
הסכום המופקד בקופת בימ"ש יועבר לתובע והנתבעת תשלים הסכום הנותר בהתאם לפסק הדין.
מזכירות תשלח לצדדים.