מאור ואח' נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים

התובעים חפצו לקבל הצעת מחיר מאת הנתבעת על מנת להעתיק את שני קוי הטלפון שלהם אליה.

לפיכך, לטענת התובעים, שוחח התובע טלפונית עם נציגת שירות של הנתבעת וסיכם עימה תנאים מסחריים מסויימים, המפורטים בכתב התביעה.

לאחר מכן, אותה נציגה הפנתה אליו נציגה נוספת מטעם הנתבעת, בשם קריסטינה, שאישרה טלפונית את התנאים שסוכמו כאמור, ואף הגיעה ביום 25.1.11 לבית התובעים, על מנת להחתימם על חוזה ולסגור את העיסקה.

בפגישה כאמור נכחו שני התובעים וכן אותה קריסטינה. לדברי התובעים, מסרה להם באותו מעמד שני כרטיסי סים ו"החתימה" אותם על גבי צג מחשב חתימה אלקטרונית, ללא מסירת העתק מהחוזה, תוך שהיא מבטיחה לשלוח העתק הימנה בדואר אלקטרוני.

התובעים גורסים כי למרות דבריה, לא קיבלו עותק ורק במהלך חודש פברואר הבחין התובע כי חיוביו בחשבון אצל הנתבעת שונים מאלו שסוכמו בצורה מהותית, כמפורט בסעיף 4 לכתב התביעה.

התובעים מוסיפים כי באותה פגישה מיהרו מאד שכן היו אמורים לנסוע לבית החולים ביחד עם בנם, בענין שלא סבל דיחוי ולכן לא התעמקו בדבר וסמכו על נציגת הנתבעת.

התובעים עותרים איפוא להשבת החיובים ביתר (וכמובן שקביעה מעין זו תשליך על המשך ההתקשרות), וכן לפיצוי עבור אבדן זמן רב, עגמת נפש וכיוב' בסך 5,000 ש"ח. בהקשר זה מפרט התובע תלאות רבות שעבר בפניות לנתבעת, ומצרף מכתבים רבים ששלח לה ולטענתו לא נענה.

הנתבעת מצידה, מכחישה את טענות התובעים וגורסת כי הפרטים המופיעים בחוזה ההתקשרות נספח א' לכתב ההגנה הם הפרטים שסוכמו עם נציגת השירות. לכל היותר, טוענת הנתבעת, המדובר בטעות בכדאיות העיסקה.

הנתבעת מוסיפה כי החוזה הוצג לתובעים על גבי צג מחשב, אם כי לא נמסר באותו מעמד על גבי נייר ממש (סעיף 11 לכתב ההגנה; כן ראה הסבר נציג הנתבעת בעדותו, לפיו זהו הנוהל בו נוהגת הנתבעת בעת התקשרות בעיסקה בבית הלקוח).

דיון והכרעה

סעיף 5 (ב) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, קובע כך:

"עוסק, העומד לחתום על חוזה עם צרכן, חייב לתת לו הזדמנות סבירה לעיין בחוזה לפני חתימתו, וכן למסור לו עותק ממנו לאחר החתימה".

סבורני כי הנתבעת לא קיימה את הוראות סעיף זה.

משתמע מטענות הנתבעת, כי היא סבורה שמתן אפשרות לעיין בחוזה על גבי צג מחשב הינה "הזדמנות סבירה לעיין בחוזה". אינני מסכים עם הנתבעת.

המדובר במסמך לא קצר, בן ארבעה עמודים הכתובים בכתב צפוף, ומתן אפשרות לעיין בהם, כאשר הם מוקלדים על גבי צג מחשב, קטן יחסית, של מחשב נישא, אינו נראה לי כ"הזדמנות סבירה".

לטעמי, שומה על הנתבעת, כעוסק סביר והוגן, להנפיק חוזה כתוב על גבי נייר, ולאפשר ללקוח לקרוא אותו בניחותא, ואם אינה יכולה לעשות כן – עליה להימנע מהחתמת לקוחות בביתם כפי שעשתה או למצוא פתרון אחר שיפאשר קריאת חוזה כתוב מודפס ומסירת העתק מיידית.

ניתן לומר, כי מן המפורסמות הוא שחלק לא מבוטל מהאנשים מתקשים בקריאת מסמכים מתוך צג מחשב, ודאי בעל מסך קטן כמחשב נישא, ודאי בדפוס צפוף, המכיל מלל רב כנהוג בחוזים מסחריים אחידים, דוגמת החוזה כאן.

משלא עשתה כן הנתבעת – הרי שהפרה את חובתה ליתן הזדמנות סבירה ללקוח לעיין בחוזה טרם החתימה.