תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה בנצרת
|
9371-08-09
03/02/2012
|
בפני השופט:
סארי ג'יוסי
|
| - נגד - |
התובע:
נ.ס.
עו"ד סמאהר זועבי - מטעם הסיוע המשפטי
|
הנתבע:
מ. ה.ס.
עו"ד לואי ערפאת
|
| פסק-דין |
1. לפני תביעה כספית ע"ס של 500,000 ש"ח אותה הגישה התובעת נגד גרושה - הנתבע, לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב גירושיה בעל כורחה.
התובעת טוענת, כי הנתבע התיר את קשר הנישואין באופן חד צדדי, במתכוון ומתוך מודעות לתוצאות והשלכות מעשיו, ללא נטילת רשות מבית הדין השרעי וללא הסכמת התובעת אשר הצהירה בפני בית הדין כי היא מתנגדת לגירושין. בכך טוענת התובעת, הפר הנתבע את הוראת סעיף 181 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "
חוק העונשין") ועל כן קמה לתובעת זכות תביעה נגדו בהתאם להוראת סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], וזאת בגין הפרת חובה חקוקה.
2. התובעת והנתבע, שניהם מוסלמים, נישאו זה לזו ביום *** ונולדו להם שני ילדים, האחד יליד *** והשני יליד ***.
3. הנתבע הגיש לבית הדין השרעי במהלך שנת 2009 תביעה להוכחת גירושין בגדרי תיק בית דין מס' ***/***. בהתאם לפרוטוקול הדיון בביה"ד השרעי מיום ***, טען הנתבע ובתמיכה לתביעתו האמורה, כדלקמן:
"אמרתי לה ביום 23.5.09, אחרי שהוציאה דיבתי רעה וקיללה אותי, אמרתי לה: 'את מגורשת', יצאתי וחזרתי ואמרתי לה: 'את מגורשת', ואז יצאתי מהבית, ולמחרת היום פניתי למופתי ד"ר מ.א. , מ- ***, והוא מסר לי כי היא אסורה עלי אלא אם כן היא תינשא לאחר, שכן בעבר גירשתי אותה פעמיים, ופעמיים קודמות אלה נרשמו בבית הדין השרעי".
4. התובעת אישרה במהלך אותו דיון כי כך היו פני הדברים, אלא שהיא ציינה שלמרות שמדובר בפעם שלישית בה אמר לה בעלה "את מגורשת" הרי שלאחריה חזר ואמר לה:
"את אישתי, שותפתי לחיים ואני האמנתי לו ואף המשכתי לחיות איתו ולקיים עימו חיי זוגיות רגילים יותר מ- 5 פעמים".
מיד ובתגובה לדברים אלה מסר הנתבע באותו דיון, וכעולה מפרוטוקול בית הדין:
"אני מאשר את מה שמסרה, אולם אני פניתי וביררתי אצל ד"ר מ.א. ומאז אינני מקיים עימה כל קשר לאחר שהבנתי את עמדת השריעה במקרה זה".
בהמשך ובאותו דיון מסר הנתבע:
"הייתי במלוא כושרי המנטלי שעה שהודעתי על הגירושין בפעם השלישית. בפעם השניה אלה הוכחו לפני בית הדין והוא אישר אותם ואילו הגירושין הראשונים נערך אחריהם ה'עקד' הרשמי".
בתגובה לכך אמרה הנתבעת שם:
"אינני מסכימה עם גירושין אלה".
לעומתה הנתבע טען מיד לאחר מכן:
"אני מתעקש על הגירושין שבאו מצידי בהיותי מודע להם ומשהם ניתנו כשאני ניחן במלוא כוחותיי המנטליים, ואני נשבע באלוהים שהייתי במלוא כוחותיי המנטליים כשהודעתי על הגירושין".
על רקע דברים אלה ומיד לאחר שהנתבע מסר הצהרתו זו, הורה בית הדין כדלקמן:
"ההודאה היא בגדר הראיה הטובה ביותר... זכות הגירושין נתונה לבעל... ומאחר ושני המתדיינים הודו בגירושין פעם שלישית, ולאחר שהתובע מתעקש על אלה, שעה שהגירושין היו כשניחן במלוא כושרו המנטלי, לא נותר בפני בית הדין אלא לאשרר את הגירושין... והנתבעת אסורה על התובע כל עוד ולא נישאה לאחר.
באשר להתנהלות הצדדים אשר קיימו חיי זוגיות לאחר הגירושין, בית הדין הבהיר להם את עמדת הדין השרעי וכן מבהיר להם כי הינם אסורים האחד על השני.
נוכח כל מה שנאמר לעיל, אני מאשר את הגירושין האמורים מיום 23.5.09. אי לכך האישה מחויבת בתקופת 'אלעדה' השרעית החל מיום 23.5.09.
מורה על רישום הגירושין.