אמא של חייל שטבע בעת חופשתו מהשירות תבעה פיצויים ממשרד הביטחון

נתוני רקע ועובדות:

1.         המערערת הינה אימו של המנוח סרן אבנר ברדוגו ז"ל אשר טבע בעת חופשתו מהשירות בשייט בנהר בלאוס ביום 25.7.08 (להלן: "התאונה"), הגישה תביעתה למשיב לפי לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י- 1950, להלן: "חוק המשפחות").

המנוח שירת ביחידת 669 - יחידת החילוץ והפינוי הקרבי בהיטס של חיל האוויר בדרגת סרן בשירות קבע.

2.         התאונה תוארה במכתבו של סא"ל מתן שגיא מיום 25.8.08 שצורף להודעת הערעור וכן בתצהירה של המערערת ובתצהירו של  עמית שמיר מיום 1.9.09, שהיה עם המנוח במקום התאונה ותאר את שאירע כדלקמן:

" 12. בתאריך 24.7.08 יצאנו לטיול של יומיים באזור לואנג פרוונג שבלאוס. ביום השני לטיול הצטרפנו למטיילים נוספים שיצאו לשייט על הנהר או. (יובל של נהר המקונג). לפני היציאה לשייט חלקו לנו חגורות הצלה. מספר חגורות ההצלה לא תאם למספר התיירים ותיירת אחת נשארה ללא חגורת הצלה. אבנר נתן לתיירת את חגורת ההצלה שלו. זה היה אך טבעי שאבנר ימסור לתיירת את חגורת ההצלה שכן סמכנו על יכולותינו והכשרתנו בפעילות ימית להתמודד עם הנהר שנראה שקט ולא מאיים. אני מניח שאם אבנר לא היה מוסר לה את חגורתו אני הייתי עושה זאת. יצאנו לשייט בקיאקים כשלמיטב זכרוני היו כעשרה קייקים. נלווה אלינו מדריך ועוזר מדריך.

כשירדנו לנהר התרשמנו מרוחבו-הרבה מעבר לנחלים שראינו בעבר. נהר נראה שקט והתחלנו בשיט במצב רוח טוב וללא דאגה. לא הרגשנו שאנו לוקחים על עצמינו סיכון כלשהו שהרי ידענו לשחות והיינו מנוסים בפעילות במים במסגרת ההכשרה הצבאית שלנו. רק בדיעבד הבנתי כי מראה הנהר היה מטעה וכי השייט בו היה כרוך בסיכונים שונים לחלוטין ממה שהכרנו בפעילות בארץ."

13. לאחר שייט של כ-600 מ' הגענו לאזור צר יותר בו היו גלים ומערבולות והקיאק התהפך. אני נחלצת ונוכחתי שאבנר נעלם...".

לאחר היעלמותו בנהר, נערכו חיפושים נרחבים אחר המנוח אולם ללא הועיל. גופתו של המנוח נמצאה כעבור 3 ימים.

3.         המשיב דחה את התביעה בנימוק שאין קשר בין נסיבות מותו של המנוח לבין שירותו בשירות קבע בצה"ל כמשמעותו בחוק המשפחות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפנינו .

4.         לאחר שהוגשו תצהירים מטעם המערערת, הגיש המשיב בקשה לדחייה על הסף בטענו כי גם  אם כל העובדות בתצהירים נכונות דין הערעור להידחות.

בישיבה מיום 13.4.11 החלטנו להקדים את הדיון בטענת הסף וזאת לאחר שסברנו כי אין למעשה מחלוקת עובדתית באשר לנסיבות הטראגיות כפי שתוארו לעיל, אשר הביאו למותו של המנוח בטביעה.

תחילה בתמצית לטענות הצדדים.

טענות  המשיב (בבקשה לדחייה על הסף)

5.         המשיב עתר לדחייה על הסף של הערעור מהטעם כי בשלב זה בו המערערת הגישה כל ראיותיה לכאורה אפילו היו התצהירים מתקבלים ככתבם וכלשונם, אין באמור כדי להקים עילה כנגד המשיב על פי חוק המשפחות. המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור על הסף מכיוון שהערעור נשען על ערכי מוסר והתנהגות בעולם אידיאלי ולא מציאותי. יש לדחות את טענות המערערת הטוענת ל"אחריות" על חיי חיילי קבע שתתפרש לכל מקום בעולם מאחר ומדובר בתפיסה פטרנליסטית שאין לה מקום על פי חוק המשפחות. אין כל עילה לא שמץ של עילה לפי חוק המשפחות. המנוח לא היה בזמן השירות, אלא בחופשה, הוא לא היה בשליחות הצבא, הוא שט בנהר בלאוס. אין שום קשר ושום עילה לשירתו הצבאי. ועל כן יש לדחות את הערעור כבר בשלב זה.

טענות המערערת

6.         המערערת טוענת כי בראיות שהגישה יש ולו לכאורה ללמד על קשר עקיף, בין פטירת המנוח לבין ההכשרה הצבאית והשירות של המנוח ביחידת 669, אשר השאירה חותמה עליו ועל התנהגותו עובר לאסון הטביעה. המנוח בחר לצאת לשייט ללא חגורת הצלה כתוצאה מקהות החוש לסכנה שרחש המנוח בעת שירותו וכן בכך שכתוצאה מחינוכו בשירות הצבאי מסר את חגורת ההצלה שלו לתיירת זרה.התנהגות זו נובעת מהאחריות שרכש כחייל וכמפקד בעת שירותו.

טענה נוספת היא כי אנשי קבע אינם מיודעים בצורה מספיק ברורה לעובדה שכשהם יוצאים לחופשה הפעילות שלהם לא מכוסה על ידי החוק. במקרה הזה המנוח יצא לחופשה, חתם על טפסים לפיהם  אישר כי הוא מכיר את הוראות הביטחון ויודע את החובות שחלות עליו ולאן מותר לו ואסור לו לנסוע, אך לא הובהר לו כי אין ביטוח וכי אם הוא רוצה היה עליו לרכוש  ביטוח. המערערת טענה  כי בחוק משפחות קיימות שתי חזקות שונות נפרדות, וכי אין לקרוא את תנאי סעיף 2א (א) לחוק לתוך החזקה הקבועה בסעיף 2ב לחוק. בסעיף 2א (א) קבע המחוקק חזקה חלוטה לפיה פגיעה בחופשה, שארעה בדרך אל המחנה או ממנה תחשב תמיד כפגיעה תוך ועקב השירות. בסעיף 2ב' נקבעה  חזקה אחרת נוספת, שאינה חלוטה אלא ניתנה לסתירה. ולפיה כל פגיעה בתקופת השירות תמחשב כפגיעה עקב השירות, אלא אם הוכח היפוכו של דבר. חזקה זו משתרעת על כל תקופת השירות ואינה עומדת בסתירה לחזקה שבסעיף 2א (א).

כך, כאשר הפגיעה מתרחשת בחופשה בדרך מהבסיס או אליו, אין צורך להיזקק לחזקה שבסעיף 2ב' שכן המקרה נופל בגדר החזקה החלוטה שבסעיף 2 א (א) אולם במקרה של פגיעה בנסיבות אחרות , בסיס או בחופשה, עדיין יכול התובע להישען על החזקה שבסעיף 2ב לחוק המשפחות.

דיון :