1. כל הקביעות בהחלטה זו הן לכאורה בלבד, שכן הן נעשות לצורך הליך ביניים, בטרם נשמעו ראיות הצדדים בהליך העיקרי.
2. התובעים הינם בעלי בית פרטי בשכונת דניה בחיפה ברח' ...........
3. הנתבע 1 הוא בעל בית פרטי בשכונת דניה בחיפה, ברח' ..................
4. בתי הצדדים הינם בתים שכנים. הנתבע 1 השכיר את ביתו לנתבע 2 וזה השכיר אותו לנתבע 3.
5. הנתבע 3 מתכוון בימים אלה לפתוח בביתו של הנתבע 1 (להלן: "הבית") בית מגורים בו יגור עם עד 6 בני נוער הסובלים מלקויות שונות, כפי שפורט בעדותו (להלן: "פתיחת הבית").
6. התובעים מתנגדים לפעילות זו ומבקשים ליתן צו מניעה כנגד פתיחת הבית.
7. הנתבעים הגיבו לבקשה בעל פה בעת הדיון. כמו כן העיד הנתבע 3. עוד קודם לכן התובעים חזרו על בקשתם והעידה התובעת 1.
דיון
8. המגמה הרווחת בחברה הישראלית הינה, לשלב בקהילה בעלי מוגבלויות שונים, בעלי לקויות שונים, בעלי נכויות ואנשים קשיי השמה ושילוב. זוהי מגמה ברוכה שאין עליה מחלוקת. זאת מאחר וחברה מתוקנת ונאורה נמדדת בין היתר, ביחס לשונה, ביחס לבעל הנכות, ביחס לחולה, ביחס ללוקה, וביחס לאלה שהגורל לא העיר להם פנים. השיקום בקהילה הינו נדבך חשוב בטיפול ובשיקום של בעלי המוגבלויות. רואים בהם חלק מהחברה שיש לקרב לכלל הציבור ולא להוציאם מעבר לגדר ולהדחיק לקרן זוית הכללית. מגמה זו באה לידי ביטוי בשורה ארוכה של חוקים בשנים האחרונות, ביניהם חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות התשנ"ח-1998, חוק שיקום נכי נפש בקהילה תש"ס-2000, תיקון לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 משנת 1965 ו-2002 בדבר הקמת מעונות לחוסים בשכונות מגורים, ודברי חקיקה נוספים. מגמה זו אף באה לידי ביטוי במדיניות הרשויות השונות הממקמים בתים לחוסים ומוסדות טיפוליים ושיקומיים בשכונות מגורים ובמקומות שונים ומגוונים בקהילה.
9. כאשר מתוכננת פעילות כזו או אחרת בקרבת קבוצה מסויימת או אדם כלשהו, מיד עולה החשש ממנה. חשש זה הינו טבעי ומובן, שכן תמיד יש אי וודאות לתוצאות הנובעות מפעילותו של האחר, של השונה, של בעל הלקות ושל הלא מוכר. אותו אדם חושש מכך שיווצרו מטרדים בקרבתו, שתהיה הפרעה לשגרת חייו הרגילה, שתהיה פגיעה בתדמית האיזור בו הוא גר, או בתדמית שלו עצמו, וכן חשש לפגיעה בערך נכסי המקרקעין באותו איזור. לאור חשש זה עולה מיד התנגדות לפעילות השיקומית אותה מבקשים לבצע. תופעה זו תוארה בארה"ב בשם NIMBY, שהינה ר"ת של NOT IN MY BACK YARD. תופעה זו אף תוארה בפסיקה הישראלית. אדם המתנגד לפעילות בדרך כלל מכיר בחשיבותה ומברך עליה. אלא שהוא מתנגד שהיא תתרחש בסמיכות אליו. זאת מהחשש שהוא לבדו ישא בתוצאות הנובעות מהפעילות, דהיינו הוא יהיה זה שישלם את המחיר באופן אישי בעבור ביצוע פעילות זו, בעוד שמדובר בפעילות שנועדה לטובת החברה בכללותה, וכי על כל החברה לשלם בעבורה או לשאת בתוצאותיה.
10. על רקע חשש זה הוגשה התובענה ואף הוגשה בקשה זו, למתן צו מניעה זמני כנגד פתיחת הבית.
11. כאשר בית המשפט בא לבחון את השאלה האם ליתן צו זמני יש לבחון מספר דברים. האחד, האם לתובעים עומדת עילת תביעה חזקה מספיק על מנת ליתן צו של בית משפט ובמסגרת זו להגביל את חירותו של הנתבע בטרם יתברר ההליך לגופו של ענין. השני, האם מאזן הנוחות נוטה לטובת התובעים. דהיינו, האם הנזק שייגרם לתובעים מאי מתן הסעד, גדול לאין ערוך מהנזק שייגרם לנתבעים ממתן הסעד. השלישי, האם יש שיקולים שבשיקול דעת בית המשפט, כגון שיקולים שביושר, המונעים את מתן הסעד.
12. נדמה שהתנגדות התובעים מבוססת בעיקר על חששות כללים. התובעים לא הציגו ראיות משכנעות לכך שייגרמו להם מטרדים קשים או שזכויותיהם ייפגעו בצורה משמעותית כתוצאה מפעילות הבית. מהצד השני, נראה שהפעילות המתוכננת משתלבת היטב עם מגמת המחוקק, עם מגמת הרשויות השונות ועם התפיסות הרווחות בחברה, לצורך שיקום אנשים בקהילה. מעבר לכך, נראה שמדובר באכלוס במספר לא גדול של משתקמים, בתנאי מגורים יחד עם הנתבע 3, דבר שלא אמור ליצור מטרדים משמעותיים. עצם זה שלפעילות יש אלמנט עסקי מסויים, שכן יש הכרח, לממן את שהות החוסים בבית, ויש מרכיב של רווח לנתבע 3, לא פוגע בפעילות המתוכננת כפעילות המשתלבת במדיניות כפי שתוארה לעיל.
13. לא שוכנעתי מהבקשה שיש בסיס להוצאת צו מניעה. לא שוכנעתי שלתובעים יש עילת תביעה חזקה מספיק למנוע את פעילות הבית. כמו כן לא שוכנעתי שמאזן הנוחות נוטה לטובתם.
14. לפיכך, דין הבקשה להדחות.
15. במהלך הדיון חלה התפתחות, והיא ההתנגדות שהעלה הנתבע 1, בתור בעל הבית, לפתיחת בית ע"י הנתבע 3. זאת משום שלטענתו פעילות זו לא תואמת את הסכם השכירות עם הנתבע 2, וכי הוא לא נתן אישורו לו. מאחר והנתבע 1 לא נקט בהליך בבית המשפט , אינני מוצא ליתן צו כלשהו על סמך התנגדות זו. עם זאת מובהר לנתבע 3, שעליו לתאם את הפעילות עם הנתבע 1 בתור בעל הנכס ולקבל את אישורו. על פני הדברים, היה והנתבע 1 ינקוט בהליך כנגד הפעילות, כל עוד לא תהיה בהתאם לחוזה השכירות, נראה שבית המשפט ייעתר לבקשה מתאימה מצד הנתבע 1. עם זאת, מובהר כי אינני קובע מסמרות בענין זה, וככל שהליך מסוג זה יבוא לפתחו של בית המשפט, הוא יוכרע בהתאם להליך מבלי לתת משקל לאימרה זו.
16. מובן מאליו שיהיה על הנתבע 3 לקבל את כל האישורים וההיתרים הנדרשים לצורך הפעילות, ככל שאלה יידרשו, ולהקפיד על כל הכללים והחוקים הנוגעים לפעילות בסביבת מגורים ובכלל ה להמנע מיצירת מטרדים והקפדה על חוקי הסביבה.
17. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני.
18. מאחר והצדדים הינם שכנים ועל מנת שלא להרבות מחלוקת ביניהם, אני נמנע מלעשות צו להוצאות. זאת מתוך תקוה שהצדדים יוכלו להסדיר את היחסים ביניהם על דרך של יחסי שכנות טובים, ולפתוח ביניהם ערוץ הידברות, שוודאי יועיל להפגת חששות מצד התובעים מצד אחד, ולהתחשב בצרכי התובעים ע"י הנתבעים, מהצד השני.