כב' השופט דורי ספיבק:
1. בפסק דין זה אנו נדרשים לשאלת מעמדה במשפט העבודה של עיתונאית המוגדרת על ידי כלי התקשורת בו היא הועסקה כ"פרילנסרית". שאלה זו העסיקה רבות את בתי הדין לעבודה מאז פרשת צדקא {עע (ארצי) שאול צדקא נ' גלי צה"ל, פד"ע לו 625 (2001)}.
התובעת הינה עיתונאית שכתבה לעיתון "מעריב" במשך למעלה מעשור ידיעות בעיקר אודות תיקי תביעות קטנות. העיתון שילם לה "שכר סופרים" כפרילנסרית (משתתפת חופשיה), שחושב לפי מספר הידיעות שפורסמו. בפנינו תביעה שהגישה עם סיום העסקתה להפרשי שכר מינימום, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות.
התשתית העובדתית
2. תחילת העסקתה של התובעת כעיתונאית במעריב היתה ביום 1.1.92. לאורך השנים התמקדה בכתיבתה בסיקור בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב. לעיתים פרסמה ידיעות גם בנושאים צרכניים ונושאים משפטיים אחרים.
בתחילת הדרך, בשנים 1992 ו- 1993, קיבלה התובעת "שכר סופרים", שלא עלה על מאות בודדות של שקלים, וגם זאת לא בכל חודשי השנה. החל מאוקטובר 1993, שבו שולם לתובעת סך 1,950 ש"ח, קיבלה התובעת לאורך כל שנות ה-90 שכר סופרים ממוצע בסך כ- 2,000 ש"ח. החל מנובמבר 1,999 חל גידול נוסף בשכרה. עד סוף 2001 השתכרה כ- 4,000 ש"ח בממוצע מדי חודש. בשנת 2002 פחת שכרה לפחות מ- 3,000 ש"ח לחודש, ובחודשיים האחרונים של השנה לא השתכרה כלל. לקראת סוף דרכה במעריב, בשנת 2003, השתכרה התובעת ברוב חודשי השנה 925 ש"ח בלבד, עד לחודש אוקטובר 2003, בו קיבלה את "שכר הסופרים" האחרון (פירוט מדויק של "שכר הסופרים" אותו קיבלה התובעת לאורך שנות עבודתה מצוי בתלושים שצירפה לכתב תביעתה, וכן בנספח ק' לכתב התביעה).
בשנים 2004 ו- 2005 המשיך מעריב להנפיק לתובעת תעודת עיתונאית, והתובעת המשיכה להעביר למעריב ידיעות בודדות שחלקן פורסמו. מחומר הראיות עולה שהתובעת לא קיבלה תמורה כלשהי בגין ידיעות אלה. מכל מקום, החל מסוף 2005 פסקה התובעת לחלוטין לכתוב ידיעות לעיתון.
דיון והכרעה
3. במסגרת תביעה זו אנו מתבקשים לפסוק לתובעת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, דמי הבראה, הפרשי שכר מינימום, פדיון ימי חופשה, נסיעות ופיצוי על עוגמת נפש. בטרם נפנה לדיון ברכיבי התביעה השונים, נתמצת את שנפסק בפרשת צדקא, שפסק הדין בה סולל לנו את הדרך להכרעה בתיק זה. בהמשך ניישם את הלכת צדקא על המקרה של התובעת, ורק אז נעבור לדון ולהכריע ברכיבי התביעה השונים, אחד לאחד.
הלכת שאול צדקא
4. בפרשת צדקא התבקש בית הדין הארצי להכריע בזכויותיו של כתב גלי צה"ל שאול צדקא, ששימש במשך כשמונה שנים בתפקיד כתב גל"צ היחיד בבריטניה. תפקידו של צדקא הסתכם בהכנה של כתבות ובמסירתן למחלקת החדשות של התחנה. במרבית המקרים, צדקא הוא שיזם ובחר את הכתבות שהעביר, אולם לעתים הונחה על ידי מחלקת החדשות לכסות אירועים ספציפיים או להעביר כתבות בנושא מסוים. לא נקבעה לו מכסת כתבות. לעתים חלפו ימים ואף שבוע בין כתבה לכתבה, ולעומת זאת, לעתים העביר כמה כתבות ביום. שכרו עמד על 30$ לכל כתבה, ושכרו הממוצע לאורך תקופת עבודתו היה 500$ לחודש. במקביל לעבודתו העיתונאית עסק צדקא גם בלימודים אקדמיים בבריטניה.
חוות דעת הרוב בפרשת צדקא ניתנה על ידי כב' השופטת (כתוארה אז) נילי ארד, ולפיה נמצא צדקא זכאי לזכויותיו של עובד בגין תקופת עבודתו בתחנה. מתוך חוות הדעת להלן נביא את עיקרי הדברים הרלוונטיים אף לענייננו:
"את מכלול המרכיבים של פעילותו של צדקא ככתב-חוץ ניתן להביא בגדר 'המבחן המעורב' שהוא מעצם מהותו מבחן מעטפת רחב יריעה.... בייחוד יש לתת את הדעת לכך שמדברים אנו בעיתונאי אשר מילא תפקיד של כתב חוץ שההתקשרות עימו מעצם טיבה וטבעה הניחה לו כר פעולה נרחב ביותר, במסגרתו היה עליו לאתר את הנושאים החדשותיים ואת אלה הראויים או הצריכים דיווח. אין אנו מדברים במי שממלא תפקיד של טלפן, או פקיד, או כיוצא באלה תפקידים, בהם יושב העובד ליד שולחנו ונתון להוראותיו הישירות של המעביד לכל דבר ועניין כיצד לבצע את עבודתו; או בתפקידים אשר מעצם מהותם מחייבים את העובד להיות נוכח במקום במשך כל שעות העבודה, או בעיסוקים בהם מקום העבודה מוגבל לדל"ת אמותיו של המשרד, או המפעל, או מערכת העיתון.
מדברים אנו בעיתונאי, שהוא בעל מקצוע חופשי, אשר בהסתמך על כישוריו כעיתונאי מצפה ממנו המערכת כי יאתר נושאים בעלי חשיבות חדשותית, בענייני אקטואליה; כי הוא זה שיביא את האירועים והתרחשותם לשידור. מעצם העניין ברור מאליו, כי לא ישב רתוק לשולחנו כאותו מגיה.... מדברים אנו, בתקופה או באספקת 'התוצר' על פי קיבולת, על ידי כתב שניתנו לו חופש פעולה ויוזמה במשלוח כתבות שנמצאו הולמות את צורכי התחנה ואשר בפועל אף שודרו על-ידיה במהלך שמונה שנים רצופות.... אכן בסממנים אלה בלבד אין כדי להכריע את הכף, שכן לא מן הנמנע הוא שיתקיימו גם בעיתונאי אשר נקשר עם התחנה כ'משתתף חופשי', אולם, בהתקיימותם של סממנים אלה אין כדי לשלול קיומם של יחסי עבודה בין צדקא לבין התחנה".
בהמשך חוות דעתה קובעת הנשיאה ארד כי במקרה של צדקא התמלא הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, שכן:
"גם אם תאמר כי סקירת חדשות בחו'ל איננה מעיקר פעילותה של התחנה... עדיין אין לומר כי עבודתו ככתב חוץ הייתה זרה לעבודתה של התחנה, או חיצונית לה... על מהות הקשר בין הצדדים, חיוניותו לעבודת התחנה והשתלבותו בה, לומדים אנו גם מהתמשכות הקשר, רציפותו וסדירותו. ההתקשרות הסדירה, העקבית והממושכת שבין הצדדים ליחסי העבודה, יש בה כדי להעיד על כך שהצדדים התכוונו למערכת מקצועית קבועה, שאיננה ספורדית או חד-פעמית"
{לאופן שבו התמשכות הקשר, רציפותו וסדירותו משפיעה בכיוון של הכרה ביחסי עובד-מעביד ראו גם: בג"צ 5168/93 שמואל מורנ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628, 659 (1996)}.
באשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות, קובעת הנשיאה ארד שלא הוצגה בפני בית הדין כל ראיה לכך שצדקא ניהל עסק עצמאי זעיר של הכנת כתבות. נקבע שהעובדה שהייתה לו הכנסה נוספת ככתב עיתון הארץ אין בה כשלעצמה לשלול אפשרות לעבודה הנוספת כ'עובד' גם בשירות גל"צ. עוד נקבע שלא הוצגה כל ראיה לכך שצדקא התבקש לשדר כתבה בנושא מסוים וסירב לעשות כן, או כי סירב לעמוד לרשות התחנה בעיתות כוננות, למעט במקרה אחד. כן לא נמצאה ראיה פוזיטיבית לסיכום בכתב בין הצדדים לפיו יהיה צדקא "משתתף חופשי ולא "עובד".