שדה(אחר/נוסף) נ' לשכת עורכי הדין - ועד מחוז חיפה

פסק דין

לפניי ערעורו של עו"ד שמואל שדה על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין בישראל מיום 28.11.11 בתיק בד"א 27.11 (אב"ד עו"ד סולי ש' וואנו, חב"ד עו"ד יעל פנקס וחב"ד עו"ד דוד עבדי) (להלן: "פסק הדין").

בפסק הדין נדחה ערעורו של המערער לעניין ההרשעה והעונש, והתקבל ערעורו של הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בחיפה. בית הדין המשמעתי הארצי העמיד את תקופת השעייתו בפועל של המערער מחברות בלשכת עורכי הדין למשך 4 שנים, חלף שנה אחת כפי שנגזר עליו בבית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה בבד"מ 52/09), וזאת בנוסף ליתר רכיבי גזר הדין.

הרקע העובדתי וההליכים המשמעתיים

1.המערער עו"ד שמואל שדה מ.ר. 29503, הינו כבן 65 שנים, החל את דרכו במשרד עו"ד א' סגל בנהריה, ולאחר מכן כעורך די ן עצמאי.

במסגרת פעילותו ייצג המערער את ה"ה סופי מיכלסון ובעלה המנוח אלי מיכלסון ז"ל (להלן: "המתלוננים"), בתביעה לפיצויים בגין נזקי בניה. התביעה הוגשה בבית משפט השלום בקריות ביום 30.78.03 על סך 181,500 ₪, וביום 5.12.06 נפסק לזכות המתלוננים סך של 55,520 ₪ שכללו שכ"ט עו"ד והוצאות מומחים. הסכום הנ"ל הופקד אצל המערער ביום 20.12.06.

2.המערער הציע למתלוננים להגיש ערעור, אך נמנע מלעדכנם בדבר קבלת הכסף. הללו הודיעו למערער שהחליטו לא לערער, אך משדרשו לקבל את כספי התביעה התחמק הלה מפגישה עימם ונמנע מלהעבירם אליהם. משהתלוננו ללשכת עורכי הדין נשלחה למערער ביום 19.10.08 תלונתם עליה הוא לא הגיב, חרף הארכות שניתנו לו. ביום 21.5.2009 הוגשה הקובלנה.

למערער יוחסו העבירות המשמעתיות הבאות:

עבירה של חוסר נאמנות ללקוח, עבירה בניגוד לסעיפים 54 ו-61(1) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: "החוק");

עבירה של התנהגות שאיננה הולמת את מקצוע עריכת הדין, עבירה בניגוד לסעיף 61(3) לחוק; עבירה של אי שמירה על כבוד המקצוע, לפי סעיף 53 לחוק;

עבירה של עיכוב ואי-העברת פיקדונות שלא כדין, לפי סעיף 40 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1968 (להלן: "הכללים");

עבירה של אי מתן תגובה, עבירה בניגוד לכללים 1 ו-2 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים) וסע' 61(1) לחוק.

3.בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בחיפה (להלן: "בית הדין המחוזי") הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו לאחר שדחה את גרסתו כאילו נכרת חוזה בעל-פה, בינו לבין המתלוננים לפי ישולם לו שכ"ט בסך 50,000 ₪ אשר ייגבה מהכספים שיתקבלו בתום הטפול בתיק. קיזוז שכ"ט נעשה, לגרסת המערער, בהתאם להסכם זה ובידיעת המתלוננים.

בית הדין המחוזי גזר על המערער עונש של שנים עשר חודשי השעיה בפועל מחברות בלשכת עורכי הדין, וכן עונש של שנים עשר חודשי השעיה על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה על פי החיקוקים שבהם הורשע ללשכה וכן עונש של שישה חודשי השעיה על תנאי למשך שלוש שנים, בתנאי שלא יעבור במהלך תקופה זו על עבירה של אי-מתן תגובה ללשכה ויורשע בגינה. כן נפסק פיצוי למתלוננים בסך 10,000 ש"ח והוצאות לשכה בסך 3,000 ₪ אשר ישולמו עד ליום 1.4.11.

ביצוע גזר הדין נדחה על פי החלטת של בית הדין קמא נדחה בסופו של יום עד למתן פסק דין בערעור.

4.בגדרו של הערעור בבית הדין המשמעתי הארצי (להלן: "ביה"ד הארצי"), טען המערער טענות שונות נגד קביעות עובדתיות שנקבעו בבית הדין בבית הדין המחוזי.

ראשית, טען כי שגה בית הדין המחוזי בכך שדחה את טענותיו בדבר קיומו של הסכם שכ"ט בעל פה המתיר קיזוז, או התעלם מהן, וכן מכך שהוא דיווח למתלוננים בעל-פה על קבלת הכספים ועל הסכמתם לקיזוז.

שנית, לטענתו הוכח מבחינה עובדתית שהמתלוננים שיקרו באומרם כי שילמו לו שכ"ט, משום ששכ"ט היחיד ששולם היה לעוה"ד א' סגל.

שלישית, המתלוננים "שכחו" לציין כי הוא ייצגם בשלושה תיקים נוספים וגם בגינם לא קיבל כל שכ"ט. לטענתו, המסקנה מכל האמור היא שלכל היותר מדובר במחלוקת על שכר הטרחה שדינה להתברר בהליך אזרחי ולא בהליך משמעתי.

5.כן טען המערער כי בפסק הדין התגלו סתירות שלא ניתן לישבן, למשל בנושא מעמדו אצל עו"ד א. סגל. בעוד שבהכרעת הדין נקבע כי הוא היה שכיר, הרי שמעדותו עולה כי הוא היה מתמחה. לטענתו הסתירות שהתגלו יורדות לשורש עניין, ויש בהן כדי להשליך על ההליך כולו.