ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
9837-07
08/01/2012
|
בפני השופט:
ארנון דראל
|
| - נגד - |
התובע:
1. עזבון המנוחה קולסקי פנינה פסה פאולה ז"ל
2. אליהו דורון
3. איתמר פנחס דורון
4. אל דד דורון
עו"ד ד"ר אברהם רובינשטיין
עו"ד שמואל יקירביץ
עו"ד אליאור רוזנווסר
|
הנתבע:
1. המרכז הרפואי תל אביב (ע"ש סוראסקי)
2. עיריית תל אביב
3. מדינת ישראל - משרד הבריאות
עו"ד אמיר כצנלסון
עו"ד אביעד הראל
|
| פסק-דין |
מבוא
1. המנוחה, שעזבונה הוא התובע מס' 1, (להלן:
"המנוחה"), ילידת 1911 הגיעה ביום 16.4.2000 למרכז הרפואי תל אביב, הנתבע מס' 1, (להלן:
"בית החולים") והייתה מאושפזת למשך שלושה ימים. במהלך האשפוז שונה הרכב התרופות שנטלה כך שהוספה להן תרופה מסוג 'בטא בלוקר' או חסם בטא בשם DERALIN, (להלן:
"דרלין"). היא שוחררה לביתה.
2. כעבור חודש וחצי, ביום 2.6.00, הגיעה שוב לבית החולים עם תלונות על כאבים בחזה השמאלי. הרופאים בבית החולים החליטו להורות על החלפת השימוש בדרלין בתרופה אחרת, חסם בטא, בשם NORMITTEN, (להלן:
"נורמיטן")
, וזאת למרות קיומו של מדד דופק נמוך ביותר. לאחר שהמנוחה התלוננה על חולשה ניתנה הוראה על הפסקת השימוש בנורמיטן אך זו עדיין הייתה פעילה בדם.
3. כמתואר בכתב התביעה - במהלך האשפוז אירע למנוחה מקרה אחד של אבדן הכרה, סינקופה, ביום 4.6.00 בערב. בהמשך ביום 5.6.00 עמדה המנוחה מול עמדת האחיות ושוחחה איתן. לפתע היא התעלפה, נפלה ונחבלה בעוצמה בראש. חבלה זו גרמה לה לנזק קשה בחוט השדרה הצווארי, שיתוק בארבע הגפיים ואי שליטה על סוגרים. לאחר שנתיים וחצי של סבל ויסורים היא נפטרה.
4. התביעה שבפני היא תביעת העזבון והיורשים, התובעים מס' 2-4, כנגד בית החולים, עיריית תל אביב ומדינת ישראל המפעילות אותו בשל התרשלותם שהביאה לנפילתה של המנוחה.
5. טענותיהם המרכזיות של התובעים, כפי שעלו מסיכומיהם, נוגעות לשני נדבכים:
א. כשלים שנפלו בטיפול הרפואי נוכח הקושי שנובע משילוב השימוש שנעשה ביוזמת בית החולים בחסמי בטא, הדרלין, ולאחר מכן החלפתו בנורמיטן ביחד עם תרופות ה- PROCOR, (להלן:
"פרוקור"), שהמנוחה נטלה עוד קודם לכן. התובעים טוענים כי שני אירועי הסינקופה היו בשל שילוב זה ולכן היה על בית החולים להפסיק את השימוש בחסם הבטא מייד לאחר אירוע ההתעלפות הראשון ולא להמתין משך 17 שעות עד למתן ההוראה להפסיקו באופן שבו לא היה ניתן למנוחה כדור נורמיטן רק ביום 6.6.00.
ב. הכשל שנפל בהשגחה על המנוחה לאחר שעברה אירוע של סינקופה יום לפני נפילתה וזאת לאחר אותו אירוע סינקופה, שהיה ביום 4.6.00, ובמהלך יום 5.6.00.
6. הנתבעים חולקים על טענות התובעים לגבי אחריותם ועמדתם היא כי הטיפול הרפואי, במכלול היבטיו, היה ללא דופי ומכל מקום שוללים את האפשרות כי היא נפלה בשל מצב שנגרם מהטיפול התרופתי אלא בשל מחלות הרקע שלה והמעבר שלה משכיבה לקימה בהינתן גילה ומחלות הרקע. עוד טוענים הנתבעים כי בשל השיהוי שנפל בהגשת התובענה נגרם להם נזק ראייתי שבא לידי ביטוי בכך שלא ניתן היה לאתר מי מאנשי הצוות הרפואי שטיפל במנוחה לצורך מתן עדות.
7. פרט לשני המומחים הרפואיים: פרופ' מיכה לוי מטעם התובעים ופרופ' דוד עזרא מטעם הנתבעים העידו גם אחד מבניה של המנוחה. בית החולים הביא לעדות את מנהל המחלקה הנוכחי ואולם עדות זו לא הייתה בעלת ערך ראייתי בהתחשב בכך שהמנהל לא עבד בבית החולים במועד האירוע ועדותו הייתה למעשה תיאור הרשומה הרפואית.
העובדות
8. בהיעדרם של עדים נלמדות העובדות מתוך הרשומה הרפואית. כפי שאפרט להלן על מרבית הפרטים אין מחלוקת בין הצדדים:
א. ביום 16.4.2000 התקבלה המנוחה בבית החולים והתלוננה על כאבים בחזה. בתיאור המחלה הנוכחית נכתב כי היא בת 88, גרה לבדה ועצמאית בתפקוד. בלילה שטרם קבלתה הופיעו כאבים בהיקף החזה לראשונה בחייה, נמשכו שלוש שעות וחלפו מעצמם. בין התרופות שצוין כי המנוחה נוטלת אותן הייתה גם פרוקור. לחץ הדם שנבדק עמד על 185/73 והדופק על 59. בעת ששוחררה הומלץ למנוחה להשתמש בתרופה בשם דרלין. המלצה נוספת שנכללה בגליון הייתה 'ביצוע מיפוי לב'. שחרור המנוחה מבית החולים נעשה ביום 18.4.00.
ב. מגליון קבלת החולה עולה כי ביום 3.6.00 התקבלה המנוחה בבית החולים פעם נוספת בשל אותן תלונות על כאבים דוקרניים בחזה וביד השמאלית הנמשכים מספר שעות באותה עוצמה ללא הפסקה. מצוין כי היא נוטלת בין היתר את תרופות הפרוקור והדרלין. הדופק שנמדד עמד על 61.
ג. ביום 3.6.00 בשעה 08:20, מתואר בגליון מהלך המחלה, כי המנוחה חשה בטוב, נבדקה על ידי ד"ר אנה קויל וניתנה הוראה להמשך אותו טיפול.
ד. ביום 4.6.00 מתוארת בדיקה נוספת שנערכה על ידי ד"ר גיא רוזנר.
ה. ביום 4.6.00 בשעה 19:00 נכתבו על ידי ד"ר רוזנר בגליון סיכום המחלה הדברים הבאים:
"אירוע של חולשה כללית, פרה סינקופה, לאחר אכילה התאוששה מיד. לא איבדה הכרתה.