ארליך נ' נעמן ואח'

פסק דין

רקע כללי:

לפני תביעה שהגישה התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה עקב מאבק אלים למדי שהסתיים בסופו של דבר במותו הטרגי של כלב התובעת (בשם אדי) מסוג פינצר מעורב, לבין כלב הנתבעים מסוג רועה גרמני ביום 16/7/10 בסמוך לגינה ציבורית ברחוב שבו מתגוררים הצדדים ביהוד.

האירוע התרחש ברשות הרבים, כאשר הכלב אדי קשור ברצועה, בעת שיצא לטיול עם עוד שני כלבים נוספים שנמצאים ברשותה של התובעת ושותפתה לדירה ומצוי בהשגחת האחרונה ואילו הכלב של הנתבעים יצא מהחצר כשהוא איננו קשור ברצועה לבעליו, למעשה הכלב של הנתבעים שהה באותה עת בחצר ביתם של הנתבעים כשהוא משוחרר ומבלי שהיו באותה עת מי מבני הבית בבית, לדברי הנתבעים דלת הכניסה הראשית נפתחה כתוצאה מהפסקת חשמל שהייתה ברחוב וניטרלה את מנגנון הנעילה החשמלי.

שני הכלבים היו ללא מחסום פה.

הכלב אדי כאמור הינו כלב קטן מגזע מעורב, בעוד שהכלב של הנתבעים הינו כלב מגזע זאב (רועה גרמני), שלטענת הנתבעים הינו נוח וידידותי לבריות בדרך כלל ומעולם לא היה מעורב באירוע אלים במסגרתו נשך או ננשך.

טענות הצדדים וראיותיהם:

על פי הנטען בכתב התביעה, עובר לאירוע יצאה השותפה של התובעת לטיול רגלי לצורך עשיית צרכים וטיול שגרתי בגינה הציבורית, המצויה בקרבת מקום בסמוך לביתם של הנתבעים כשהיא מלווה בשלושה כלבים, כולם קטנים וקשורים לרצועה, כשלפתע יצא מדלת הכניסה הכלב של הנתבעים בריצה לעבר הכלב אדי, אחז בו בחוזקה בפיו וניער אותו, עד אשר עלה בידי עובר אורח להפריד ביניהם היה זה מאוחר מדי, כאשר אדי היה שרוע על המדרכה שותת דם, הובהל לוטרינר שמטפל בו בתל אביב – אשר קבע את מותו.

כאמור לטענת התובעת, הכלב של הנתבעים הוא מגזע רועה גרמני ומכאן שהוראות תקנה 5(3) לתקנות להסדרת הפיקוח על הכלבים (יבוא והחזקה של כלבים מסוכנים), תשס"ה -2004 (להלן-תקנות הכלבים המסוכנים), יחד עם הוראות חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג-2002, אוסרות על הוצאתו לרשות הרבים אלא אם כן פיו חסום במחסום.

התובעת ייחסה אפוא רשלנות לנתבעים בכך שבעת האירוע לא היה פיו של הכלב חסום ולא היה קשור בחצר, למקרה שבו דלת הכניסה תפתח ולו גם בטעות, במיוחד יפים הדברים כאשר מי מבני הבית אינו מצוי בסביבה, ועל רקע זה תבעה מהנתבעים את הנזקים שנגרמו לה עקב האירוע.

נזקים אלה כוללים את פינויו של הכלב וקבורתו בסך של 9,593 ₪ וכן עוגמת נפש שהוערך על ידה ב- 2,000 ₪ נוספים.

הנתבעים מצידם מכחישים נמרצות את טענות התובעת, לגרסתם התובעת ו/או השותפה שלה נהגה ללכת צמוד לגדר תוך שהכלבים שברשותן היה מקנטרים ומתגרים בכלבם.

הנתבעת שהגיעה לפתע למקום, הבחינה כי כלבה היה מעורב בקטטה שבסופה הופרדו השניים באמצעות עוברי אורח וכי ככל הנראה הפציעה של הכלב אדי הייתה חמורה, כזו שלא הותירה לו כל אפשרות לשרוד.

הנתבעים כאמור טענו,כי כלבם הינו כלב נוח, מתוק וחברותי המסתדר יפה עם כלבים אחרים ועם בני אדם ומעולם לא היה מעורב בקטטה מהסוג הנ"ל.

לטענת הנתבעים, סכום התביעה מופרז, לראיה צירפו הצעות מחיר מבית קברות אחר בסכום של כ- 2,000 ₪ הכולל את הוצאות הקבורה ביחס אליהם הגישה התובעת תביעתה בסכום שהינו גבוה מהסכום שמופיע בהצעת המחיר ( פי חמש).

ביהמ"ש הציע לב"כ הצדדים לשמוע את העדים במסגרת הישיבה המקדמית, במהלכה נשמעה עדותה של התובעת וחברתה שטיילה עם הכלב אדי במועד האירוע ואילו מטעם הנתבעים נשמעו שניהם באופן תמציתי ומכאן פסק הדין.

דיון והכרעה:

כלל הזהירות הבסיסי והיסודי בהחזקת כלב ברשות הרבים בוודאי בשטח עירוני, מחייב את החזקתו כשהוא קשור היטב ברצועה המאפשרת למחזיק לשלוט בו. כמעט למותר לציין כי החזקת כלב ברשות הרבים, כשאינו קשור כאמור, עלולה לגרום לתקלות רבות וחמורות כגון כאשר ריצתו או נוכחות של כלב יגרמו לילדים לברוח למקום מסוכן ככביש או כאשר הכלב עצמו ירוץ לכביש או למקום מסוכן אחר.

יש להדגיש, כי חובת המחזיק בכלב ברשות הרבים לקשרו היטב אינה נגזרת של כלל הזהירות גרידא, אלא היא מעוגנת, מסתמא בשל חשיבות הכלל, בחקיקת העזר העירונית. לעניינו , החובה מעוגנת בהוראות סעיף 11 (א)לחוק עזר לתל אביב- יפו (פיקוח על כלבים ובעלי חיים אחרים), תשס"א -2000 , הקובעות כהאי לישנא:

לא יחזיק אדם כלב במקום ציבורי ולא יאפשר בעל כלב לכלבו להימצא במקום ציבורי, אלא אם כן הכלב קשור היטב ברצועה או בשרשרת(ר' גם בהוראות תקנה 18 לתקנות הסדרת הפיקוח על הכלבים , תשס"ה- 2005 , הקובעות כי קשירת כלב מחוץ לחצרים תהיה ברצועה שאורכה וטיבה יאפשרו למי שמחזיק בכלב לשלוט בו בכל רגע).