אמיר ציון נ' בזק-החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

פסק דין

לפנינו תביעה לתשלום פיצויים לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1998 (להלן חוק השוויון). לטענת התובע הוא הופלה לרעה בגין היותו כבד שמיעה. לטענתו הוא נמצא מתאים לתפקיד נציג שירות לקוחות במוקד טלפוני של הנתבעת, ואולם הנתבעת סרבה לקלוט אותו לעבודה בגין היותו לקוי שמיעה.

העובדות ועיקר המחלוקת:

התובע סובל מלקות שמיעה באוזנו ובשל כך נעזר במכשיר שמיעה קבוע. לדבריו, הליקוי אינו מפריע לו כלל בתפקוד במהלך היום, וכך גם התרשמנו בעת הופעתו בפנינו.

בחודש ינואר 2008 זומן התובע למרכז הערכה לצורך בדיקת התאמתו לתפקיד נציג שרות במוקד 166 (מוקד תיקונים /תמיכה תכנית) של הנתבעת. התובע עבר בהצלחה את בחינות ההתאמה לתפקיד.

התובע זומן לתחילת קורס הכשרה במוקד 166, אך בטרם תחילת הקורס הודיעה לו הנתבעת על כך שהקורס נדחה וטרם נקבע מועד חדש לפתיחתו. לאחר מספר ימים, הציעה הנתבעת לתובע לבחון את האפשרות להשתבץ בתפקיד נציג שירות במוקד 199 (מוקד שירות לקוחות) שמפעילה הנתבעת.

ביום 29.1.08 התראיין התובע אצל מנהלת מוקד 199 של הנתבעת, וזאת מתוך מטרה לשלבו בקורס הכשרה שנפתח למחרת. אין חולק כי בסיום הראיון התבקש התובע למלא טפסים שונים לצורך קליטתו לעבודה וכי בעת בדיקת הטפסים הודיעה רכזת משאבי האנוש במוקד 199 כי כחלק מתהליך הקליטה יהיה עליו להמציא אישור רפואי (הצדדים חלוקים ביחס לשאלה האם הדרישה הועלתה בזיקה למגבלה הרפואית שעליה הצהיר התובע - כטענת התובע - או שמא כל עובדי הנתבעת מתבקשים להמציא אישור רפואי עובר לקליטתם לעבודה (כטענת הנתבעת).

מכל מקום, אין חולק כי לנוכח סמיכות הזמנים לא היה בידי התובע להמציא לנתבעת אישור של רופא תעסוקתי עובר לפתיחת הקורס.

על רקע האמור לעיל, עוד באותו היום (29/1/08) התקשר אל התובע מר צביקה בן עמי, מנהל מחלקת גיוס וקליטה בנתבעת, על מנת להודיע לו כי לא יוכל להתחיל את הקורס.

באשר לתוכן הדברים שהוחלפו בין הצדדים קיימת מחלוקת.

לטענת התובע, אשר העיד בעצמו, מר בן עמי אמר לו כי הכלל אצל הנתבעת הוא כי עובדים עם ליקוי שמיעה אינם יכולים לעבוד במוקדים הטלפוניים וגם אישור של רופא תעסוקתי לא יוכל להכשיר זאת. לטענתו, המנהל הבטיח לנסות ולשבץ אותו בתפקיד אחר, ואולם, כאשר התקשר התובע בחלוף כשבוע, הודיע לו המנהל כי קיימת הקפאת משרות בנתבעת, וזאת שעה שבאתר האינטרנט של הנתבעת פורסמו מודעות "דרושים". על רקע האמור לעיל טוען התובע כי הנתבעת הפלתה אותו לרעה וכי הוא זכאי לפיצוי לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

לטענת הנתבעת, בעת שהתובע הגיש את מועמדותו לעבודה, הוא נשלח לבחינות התאמה שקבעו כי התובע איננו מצטיין במיומנויות מכירה, ולכן מלכתחילה הוא יועד לעבוד במוקד הטכני. לטענת הנתבעת זימונו של התובע לראיון במוקד 199 היה "לפנים משורת הדין", ובמהלך הראיון לא התרשמה המראיינת כי לתובע יש כישורים מתאימים לעבודה במוקד 199. בשיחה שקיים עם מנהל מחלקת גיוס וקליטה הובהר לתובע כי הוא לא נמצא מתאים לתפקיד במוקד 199, והוצע לו להמתין לפתיחת קורס במוקד 166 או לחילופין לבחון הצעות אחרות, וכן נמסר לתובע מספר הטלפון של מנהל משאבי אנוש לצורך המשך התקשרות. לטענת הנתבעת בחלוף כשבוע, בעת שהתובע התקשר עם מר בן עמי, לא ניתן היה להציע לו עבודה מחמת הקפאת קליטת עובדים בנתבעת.

מטעם הנתבעת העיד מר צביקה בן עמי - מנהל מחלקת גיוס וקליטה אצל הנתבעת (להלן: "מר בן עמי"). כן הוגש מטעם הנתבעת תצהירה של גב' מיכל אברהם (להלן: "גב' אברהם"), אשר שימשה בתפקיד רכזת כוח אדם במוקד 199 במועדים הרלוונטיים לתביעה.

בהתאם להסדר דיוני מיום 29.8.11 שהגישו הצדדים, התובע ויתר על חקירתה הנגדית של גב' אברהם.

הכרעתנו לעניין התשתית העובדתית

התובע העיד כי לאחר הראיון עם מנהלת מוקד 199, נאמר לו כי התקבל לעבודה, והוא התבקש למלא טפסים לצורך התייצבותו למחרת בקורס ההכשרה. התובע העיד לעניין זה הן בתצהירו והן בחקירתו (עמ' 4 לפרוטוקול):

"...בסיום הראיון היא אמרה לי שאם מבחינתי זה מתאים, אז בסדר ושאני אקח בחשבון שהעבודה היא בראשל"צ ולא בת"א.

ש.מה ענית?

ת.עניתי לה כן במקום. בזאת הסתיימה השיחה איתה. היא ביקשה שאמתין ואחר כך אעלה למעלה לקומה 1 או 2 למשאבי אנוש, למלא טפסים ולהתחיל למחרת קורס.

ובהמשך העדות: