האם מתמחים בטכנולוגיה רפואית זכאים לקבלת זכויות בסיום הסטאז'?

בפנינו תביעותיהם של שני התובעים בתביעות המאוחדות שבכותרת: מר גבי דאו (להלן - התובע) וגב' גדיר אסמאעיל (להלן - התובעת) (להלן ביחד  - התובעים), כנגד ש.ר.ם. שירות רפואי מתקדם בע"מ (להלן - הנתבעת), להצהיר על קיומם של יחסי עובד ומעביד בינם לבין הנתבעת במהלך תקופת הסטאז' שביצעו התובעים במקצוע טכנולוג רפואי, במכון הרפואי ש.ר.ם ברח' חורי בחיפה (להלן- המכון) אותו מפעילה הנתבעת, וכפעל יוצא מכך לחייב את הנתבעת בתשלום שכר עבודה בתוספת פיצויי הלנת שכר, פדיון ימי חופשה, דמי חגים, דמי הודעה מוקדמת, הוצאות נסיעה ופיצוי כללי.

העובדות

ואלו העובדות שביסוד התובענות שבנדון:

1.         הנתבעת הינה חברה פרטית המנהלת בין היתר את המכון שעיסוקו במתן שירותים רפואיים של בדיקות גסטרואנטרולוגיה, קרדיולוגיה, רנטגן ואולטרה-סאונד משנת 1997, ומעניקה שירותי בדיקות רפואיות בהתאם לדרישות קופות החולים. 

2.         התובעים  הינם הנדסאי מכשור רפואי (להלן גם - טכנולוגים רפואיים). התובע - למד במכללה הטכנולוגית נשר (להלן - המכללה) במגמת מכשור רפואי והתובעת למדה במכון הטכנולוגי לישראל השייך לטכניון והנמצא בפיקוחו של המכון הממשלתי להכשרה בטכנולוגיה ובמדע במגמת מכשור רפואי (להלן - המכון הטכנולוגי).

3.         הלימודים הנ"ל במכללה ובמכון הטכנולוגי כוללים שנתיים של לימודים עיוניים במכללה/מכון הטכנולוגי ולאחריהן נדרשים הסטודנטים, כתנאי לקבלת תעודת הכרה מטעם משרד הבריאות לסיים בהצלחה בין 10 ל-12 חודשי סטאז', אשר מתבצע במחלקות בתי החולים ומוסדות רפואיים אחרים שאושרו לעניין זה על ידי משרד הבריאות.

בסיום הסטאז' בהצלחה כאמור לעיל והגשת פרוייקט גמר, מקבלים התלמידים תעודה מהוסד הלימודי בו למדו, על פיה הם זכאים לתעודת הכרה מטעם משרד הבריאות, כטכנולוג רפואי בתחום בו סיימו את הסטאז' בהצלחה.

4.         התובעים נשוא התביעות שבכותרת, עברו את הסטאז' בנתבעת, בתקופות שונות, כפי שיפורט להלן בהמשך, לגבי כל תובע בנפרד.

5.         אין חולק בין הצדדים כי מלבד משכורת אחת לתובעת בגין חודש 9/08 (לגביה יידון להלן בהמשך), הרי שבתקופת הסטאז' לא קיבלו התובעים שכר עבודה או זכויות נוספות מכח דין.

6.         וכך, הסטאז' שביצעו הסטודנטים בנתבעת הוסדר באמצעות שני הסכמים.

הסכם אחד - אשר נקרא "הסכם לביצוע הכשרה קלינית", הסדיר את היחסים בין הנתבעת ובין המכללה/המכון הטכנולוגי בו למדו הסטודנטים.

בהסכם זה נקבעה הסכמתה העקרונית של הנתבעת לקבל סטודנטים לתכנית הכשרה.

הסכם שני - אשר נקרא "הסכם מיוחד להכשרת משתלם", הסדיר את היחסים בין הסטודנט לנתבעת.

בשני ההסכמים, הובהר כי אין בביצוע ההכשרה המעשית על ידי הסטודנטים כדי ליצור יחסי עובד-מעביד בין הסטודנטים לנתבעת. 

7.         בתביעותיהם שבנדון עתרו התובעים להצהיר כי לאור מהות העבודה שביצעו לשיטתם בתקופת הסטאז', התקיימו בינם לבין הנתבעת בתקופה זו יחסי עובד ומעביד, וכפעל יוצא מכך לחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מהם (לפי נתוניו) שכר עבודה בשיעור שכר מינימום, פדיון חופשה, הודעה מוקדמת, דמי חגים, הוצאות נסיעה, ופיצוי כללי עונשי בגין עוגמת הנפש, שנגרמה להם, לטענתם.

            להלן יפורטו הנסיבות הרלוונטיות לכל תובע ורכיבי תביעתו:       

א.         התובע גבי דאו - התובע בתיק ס"ע 9610-03-09

                        עשה את הסטאז' בסניף הנתבעת בחיפה החל מיום 1/11/05 ועד ליום 31/8/06.

לציין, כי לא הוצג בפנינו "הסכם מיוחד להכשרת משתלם" עליו חתם התובע ואף לא "הסכם לביצוע הכשרה קלינית" בעניינו של התובע.