אליהו נ' מכללת רמת גן ואח'

פסק דין

1.סעיף 10 בחוק זכויות הסטודנט, תשס"ז – 2007 (להלן "חוק זכויות הסטודנט") קובע :

"הרישום ללימודים יהיה תמורת דמי רישום אחידים שלא יעלו על 350 שקלים חדשים...".

המשיבה 1 (להלן "המכללה") והמשיבה 2 (להלן "האוניברסיטה") מקיימות לימודי תואר ראשון של האוניברסיטה בקמפוס של המכללה, וגובות בעת ההרשמה 300 ₪ בגין דמי הרשמה לאוניברסיטה ועוד 450 ₪ למכללה.

זוהי בקשה לאישור תובענה ייצוגית שמטרתה לחייב את המשיבות להחזיר את הסכום שגבו מעבר לסכום שנקבע בחוק זכויות הסטודנט, הן בהרשמה הסדירה הן בהרשמה מאוחרת.

הצדדים חלוקים בעיקר בקשר לחלות חוק זכויות הסטודנט על המכללה, שכן אינה עונה על הגדרת "מוסד" שבחוק. המבקשת סבורה כי יש להחיל את חוק זכויות הסטודנט על המכללה, וכי רישום לאוניברסיטה מהווה רישום למוסד, כשלעצמו, ומשום כך אין לגבות תשלום נוסף בגין דמי הרשמה למכללה. המכללה סבורה שאינה באה בגדר החוק ומבהירה כי אין מדובר במסלול למודים מקובל, כי אם במסלול הלמודים הרגיל של האוניברסיטה הפתוחה בצרוף קורסים והדרכות של המכללה, שניתנים לתלמידי המכללה בלבד, ולא לכל תלמיד אחר של האוניברסיטה הפתוחה.

2.אין מחלוקת כי המבקשת נרשמה למסלול הלימודים נשוא התביעה בתקופה המוגדרת על ידי המשיבות תקופת "ההרשמה הסדירה", ושלמה לאוניברסיטה דמי הרשמה בסכום של 300 ₪, ולמכללה - סכום נוסף של 450 ₪.

בטפסי הרישום למסלול הלימודים (סעיף 3 בנספח 3 לסיכומי המבקשת) צוין מפורשות "כי ידוע לי ומוסכם עלי כי אם תחליט המכללה שלא לקבל אותי ללימודים בתכנית לתואר "בוגר אוניברסיטה", תחזיר לי המכללה את התשלומים והשיקים שהפקדתי בידה, למעט דמי ההרשמה, למכללה ולאוניברסיטה, אשר לא יוחזרו" (ההדגשות הוספו – א"ש).

בנוסף אין מחלוקת בין הצדדים כי האוניברסיטה הפתוחה היא בגדר מוסד להשכלה גבוהה שחוק זכויות הסטודנט חל עליו, לרבות ההגבלה בדמי הרישום.

עילות התביעה הן הפרת חובה חקוקה, מצג שווא רשלני ועשיית עושר ולא במשפט.

בבקשת האישור הוגדרה הקבוצה כך: "כל אדם שהגיש בקשה לרישום ללימודי תואר ראשון של האוניברסיטה הפתוחה במכללת רמת גן לאחר מועד כניסתו לתוקף של חוק זכויות הסטודנט, התשס"ז – 2007, וזאת בין אם התקבל ללימודים, ובין אם לאו, וחוייב בדמי רישום בסכום העולה על המותר על פי הדין, ובכלל זה, הן סטודנטים ששילמו דמי רישום בסך של 700 ₪ במקום 350 ₪ המותרים על פי הדין והן סטודנטים ששילמו בעת הרשמה מאוחרת סכום של 1,050 ₪, הן סטודנטים שלומדים כעת במכללה והן כאלה שסיימו את התואר או הפסיקו את לימודיהם" (סעיף 2 בבקשת האישור).

לבקשת האישור צורף תצהיר המבקשת. לתשובת האוניברסיטה צורף תצהיר הגב' חנה קליין, ראש מערך שירותי הוראה באוניברסיטה, ולתשובת המכללה צורף תצהיר עו"ד עודד דברת, נשיא המכללה. מאוחר יותר הגיש עו"ד דברת תצהיר משלים, ולאחריו הוגשה גם תגובת המבקשת. הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים.

עיקר טענות הצדדים

טענות המבקשת

5. המבקשת טוענת כי מדובר במסלול לימודים אחד, שבסיומו מוענק תואר אחד, מטעם האוניברסיטה הפתוחה, וכי לא ניתן במסגרתו להרשם לאחד המסלולים, ולשלם דמי רישום רגילים בלבד.

לסברתה, כוונת חוק זכויות הסטודנט היתה לאפשר למועמדים להרשם למספר מוסדות להשכלה גבוהה, ולמנוע הגבלת רישום מסיבות תקציביות. קבלת עמדתן של המשיבות תאפשר עקיפת הוראות חוק זכויות הסטודנט באמצעות פיצול דמי הרישום באופן מלאכותי.

גם אם נכון שהאוניברסיטה אינה מגבילה את המבקש להרשם אליה בכל הגבלה שהיא, עדיין עלול התשלום להגביל את הסטודנט להרשם למסלולים אחדים, או כאשר הוא מבקש להחליף מסלול לימוד.

גם המכללה היא בגדר "מוסד" כמשמעו בחוק זכויות הסטודנט: הגם שלא ניתן למכללה רשיון למתן תואר ראשון, היא פועלת ברשיון של המועצה להשכלה גבוהה לשם למודי התואר השני. בע"ש (מחוזי חי') 328/00 המכללה העסקית הצפונית בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף (לא פורסם, 3.2.2002) נאמר כי לימודי החשבונאות של המכללה מוכרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה. שתי העובדות גם יחד מעידות על היותה מוסד שחוק זכויות הסטודנט חל עליו. מכל מקום, יש להחיל פרשנות תכליתית על הוראות חוק זכויות הסטודנט.

המשיבות עונות על הגדרת "עוסק" כאמור בחוק הגנת הצרכן: סעיף 26א בחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח – 1958 (להלן "חוק המועצה להשכלה גבוהה") מלמד כי חוק הגנת הצרכן יחול על היחסים שבין מוסד להשכלה גבוהה לבין ציבור המועמדים ללימודים. גם בספרות המשפטית הובאה דעה לפיה יש לפרש את הגדרת "עוסק" באופן רחב, כך שלא יוחרגו מתחולת חוק הגנת הצרכן גופים שהחוק לא החריג במפורש (סיני דויטש דיני הגנת הצרכן כרך א 243 (2001)). אכן, בת"ק (ת"א) 36975-03-10 גיא מור נ' אוניברסיטת תל אביב (לא פורסם, 19.8.2010) החיל בית המשפט חוק צרכני על האוניברסיטה ביחסיה עם סטודנט.

המבקשת הוסיפה והפנתה לפס"ד בת"א (מחוזי י-ם) 10/94 התאחדות הסטודנטים נ' האוניברסיטה העברית (לא פורסם, 3.6.1996), שם נקבע, במסגרת תובענה ייצוגית, כי שכר לימוד ולוחות מועדים של הלימודים האקדמיים הם עניין חוזי ושפיט במישור המשפט הפרטי שבין הסטודנט לאוניברסיטה.