גל נ' הריבוע הכחול בע"מ ואח'

פסק דין

התובע עורך דין במקצועו מזה כשלושים שנה. בסוף שנת 2010, התובע קיבל לידיו כרטיס "רב קארד" שהיה בתוקף עד 30.06.11. לכתב התביעה צורף עותק צילומי של צד אחד משני צדדי הכרטיס, שעליו רשום: " הכרטיס טעון בסכום ראשוני של 1,500 ₪".

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1 שהנפיקה את הכרטיס וכן, כנגד הנתבעת 2 שהפיצה את הכרטיסים בקרב חברי המועדון.

ביום הדיון שהתקיים בפניי, התובע הודיע כי הגיע להסכם פשרה עם הנתבעת 2 וביקש למחוק את התביעה כנגדה.

הנתבעת 1 התנגדה למחיקת התביעה כנגד הנתבעת 2, וטענה כי אלמלא סברה שהנתבעת 2 נשארת בתמונה, הייתה דואגת לשלוח כנגדה הודעת צד ג'.

אין בידי לקבל טענה זו. אם הנתבעת 1 סברה שיש לה עילת שיפוי כנגד הנתבעת 2, חזקה עליה שהייתה מגישה כנגדה הודעת צד ג', וזאת ללא כל קשר להסכמות שהושגו בינה לבין התובע.

בנסיבות, אני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעת 2 וזאת, ללא צו להוצאות.

טענות התובע כנגד הנתבעת 1

מאחורי הכרטיס יש רשימת חנויות ומעליה כותרת "רב קארד – כרטיס קניות אלקטרוני יכובד ברשתות הבאות...".

אשת התובע מילאה סל קניות במגה בול (אחת הרשתות המופיעות בכרטיס) ונאלצה לרוקנו, לאחר שהושבה ריקה תוך ציון שהכרטיס לא שווה כלום.

בעקבות כך, התובע פנה לנתבעת 1, אך לא זכו לתשובה עניינית, הובטח לחזור אליו טלפונית, אך כלום לא קרה. כל זה היה לפני פסח 2011.

מאחר ותוקף הכרטיס עמד לפוג בסוף חודש יוני 2011, ומשלא התקבלה תשובה חיובית מהנתבעת, התובע נאלץ להגיש תביעתו לבית המשפט.

התובע טוען, כי משרשום על הכרטיס "הכרטיס טעון בסכום ראשוני של 1,500 ₪", אזי הנתבעת 1 אינה רשאית לשלול ממנו את הכרטיס.

לטענת התובע, הנתבעת 1 חייבת לכבד את הכרטיס ברשתות הרלבנטיות או לשלם לו סך של 1,500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק ובצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

טענות הנתבעת 1

התובע כמו כל עשרות אלפי חברי מועדון ממברס האחרים, קיבל מהנתבעת 2 שני כרטיסי רב-קארד המיועדים לטעינה ואשר מקנים הנחה ברשתות שונות.הכרטיסים הודבקו על גבי דף מידע בדבר אופן הטענתם וההנחה שניתנת לחברי מועדון ממברס במועד ההטענה, וכך מצוין באופן מפורש: "הכרטיסים יטענו לבקשתך ב 1,500 ₪...". זאת ועוד, על גבי הכרטיס עצמו, מצוין כי יש להטעינו וכן את מספר הטלפון המיועד להטענה.

עיון בדף המידע וקריאה של ההוראות המפורטות על הכרטיס על ידי אדם סביר ועל ידי עורך דין בפרט, הייתה מייתרת את פרשת התביעה. התובע מעולם לא קיבל מתנה בשווי 1,500 ₪ או התחייבות לתשלום 1,500 ₪ עבור קניות, כפי שמנסה לטעון.

דיון והכרעה

בברושור שצורף לכתב הגנתה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") נרשם במפורש כדלקמן: " ... מצורפים בזאת 2 כרטיסי רב קארד אשר יעזרו לך לחסוך מאות שקלים לפני החגים. הכרטיסים יטענו לבקשתך, ב- 1,500 ₪ כל אחד ויעניקו לכם 16% הנחה, בכ- 50 רשתות שיווק ארציות כמפורט על גבי הכרטיס. כל שעליך לעשות: להתקשר לטלפון 073-2100548. התשלום באמצעות כרטיס אשראי. עבור כל 1,500 ₪ תחויב ב 1,260 ₪. חסכון של 240 ₪ לכרטיס".

בעדותו בפניי, התובע העיד כי לא קיבל לידיו את הברושור שלטענת הנתבעת צורף לכרטיסים. הנתבע העיד כי: " הם טוענים ואני מכחיש שהיה מכתב לוואי, לא זכור לי ולא ידוע לי" (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 9-10). בהקשר זה, התובע שב והעיד כי: " אני לא זוכר ואני לא יודע אם קיבלתי את הכרטיס מודבק על הברושור. מזכירתי מוציאה את זה, יכול להיות שהיא שמה את המכתב בצד ויכול להיות שלא, במעטפה שאני קיבלתי אני מעיד שראיתי רק את הכרטיס הזה" (ראו: עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 18-20). עדותו של התובע יצרה עלי רושם אמין ומקובלת עלי במלואה. עדותו של התובע לא נסתרה על ידי הנתבעת. עדותו של התובע אף מתיישבת עם ניסיון החיים והשכל הישר. דבר הדואר התקבל במשרדו של התובע וטופל על ידי מזכירתו, וסביר מאוד להניח כי בשלב כלשהו הכרטיסים הופרדו מהברושור, וכי הברושור לא הגיע לידי התובע בסופו של יום.