א. הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת כ. ג'דעון) מיום 10/01/11, בת.א. 12149/04, לפיו נדחתה תביעתו של המערער כנגד המשיבים והוא חוייב לשלם למשיבות מס' 1 ו-2 הוצאות משפט, וכן שכר טרחת עורך דין, בסך של 10,000 ש"ח, ובנוסף חוייב המערער לשלם למשיב מס' 3 הוצאות בסכום של 3,000 ש"ח.
ב. המערער הגיש את תביעתו לפיצויי נזיקין בגין אירוע שהתרחש ביום 02/11/01. לגירסת המערער, לאחר שהגיע בתאריך הנ"ל, יום שישי בשעות הצהריים, למשרדיה של המשיבה מס' 1, הממוקמים בשדרות ההסתדרות שבחיפה, כדי לטפל בפוליסת ביטוח שנרכשה על ידו, עלה לקומה השלישית, שהיא הקומה האחרונה בבניין.
כשיצא מן המעלית הבחין כי טעה בקומה וירד לקומה השנייה. משנכנס למשרדי המשיבה מס' 1 שבקומה השנייה הבחין כי המשרד אינו מאויש וכי דלתות המשרדים הפנויים סגורות ורק עובד שיפוצים (המשיב מס' 3) נוכח במקום, לבוש מדי עבודה, ועסוק בצביעת המקום.
לטענת המערער, הודיע לו המשיב מס' 3 כי "המנהל צריך לחזור". המערער ביקש ממנו להיכנס לשירותים הממוקמים בתוך המשרד. כאשר יצא מן השירותים, גילה המערער, לטענתו, שהמשיב מס' 3 עזב את המקום וכאשר רצה לצאת מן המשרד גילה לתדהמתו שדלת המשרד נעולה והוא נותר כלוא במשרדים.
ג. לגירסתו, ניסה המערער לפתוח בכוח את דלת הכניסה, ולטענתו אף שבר את ידית הדלת, אך לא הצליח בכך. למרות זאת, נמנע המערער מלהיכנס למשרדים הפנימיים ולחייג לעזרה מן הטלפונים שהיו במשרדים, הואיל וחשש שהמשיב מס' 3 יתנכל לו ויאשים אותו בפריצה.
לפי תיאור המערער, הוא החל לחפש, אחוז חרדה, אחר דרכים חלופיות לצאת מן המשרדים, ומשכך נטל את הסולם של המשיב מס' 3, שנותר במשרד, ובאמצעותו טיפס אל חלון שהיה ממוקם בגובה 3 מטרים.
משהגיע המערער אל החלון הוא פתח אותו לרווחה והחל לצעוק לעזרה, אולם במשך כשעה איש לא שמע אותו, כך לטענתו.
המערער החליט להוציא את הסולם מבעד לחלון ולהניחו מחוץ לבניין, על הרעפים של הקומה הראשונה, ומשם לטפס עליו כדי להגיע לקומה השלישית, לאחר מכן להמשיך ולטפס אל הגג, ומשם לרדת דרך סולם אותו ראה מחובר לגג.
המערער הניח את הסולם על גג הרעפים של הקומה הראשונה, יצא מן החלון, טיפס על הסולם והצליח להניח את ידו על אדן החלון של הקומה השלישית. לרוע מזלו, נפל הסולם והמערער נותר תלוי בין שמיים וארץ, ומשכוחותיו אזלו, הוא נפל מן הקומה השלישית, דרך גג הרעפים, אל הרצפה ונחבל בחלקי גוף שונים.
עד כאן גירסת המערער לאירועים שהתרחשו באותו יום.
ד. בית משפט קמא שמע את גירסאות הצדדים וראיותיהם והגיע למסקנה שלא עלה בידי המערער להוכיח את התביעה, הואיל וגירסתו, משמע, דרך כניסתו למשרדי המשיבה מס' 1 ונסיבות כליאתו במקום, התבססה על עדותו היחידה, שבית משפט קמא לא יכול היה ליתן בה אמון.
בית משפט קמא פירט בהרחבה ובאופן מנומק בפסק דינו את הסתירות, התמיהות וסימני השאלה, שעולות מתוך גירסתו של המערער ומכרסמות באמינותה.
סופו של דבר, כותב בית משפט קמא:
"כל הסתירות והתהיות שפורטו לעיל הובילו אותי למסקנה כי לא ניתן לסמוך על עדותו היחידה של התובע לגבי נסיבות כניסתו למשרדי הנתבעת ונסיבות כליאתו בהם, ומשכך הנני קובעת כי התובע לא הוכיח את תביעתו ו/או קיומה של אחריות של מי מהנתבעים לנזק שנגרם לו, ומשכך דין התביעה להידחות".
ה. ב"כ הצדדים הניחו בפנינו עיקרי טיעון. בנוסף גם הגיש המערער בקשה להגשת שתי ראיות חדשות, ונציין כבר עתה שאין מקום להיעתר לבקשה, הואיל ואת שני המסמכים ניתן היה להשיג ולהגיש כראיה לבית המשפט כאשר התנהל התיק בפני בית משפט קמא, ומעבר לכך נוסיף, שגם לא היה במסמכים אלה כדי להביא לשינוי במסקנתנו בתיק זה.
ו. לא נוכל להימנע מלהעיר שתביעה זו מוטב היה אלמלא הוגשה משהוגשה, ולא כל שכן הערעור שבפנינו, שכן לתביעה אין כל יסוד, לא במישור העובדתי ולא במישור המשפטי.
ז. נקדים ונציין את ההלכה הידועה, לפיה אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאים שבמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, לה הייתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדים אשר הופיעו בפניה. גם אם לכלל זה קיימים יוצאים מן הכלל, הרי בוודאי שהמקרה שבפנינו איננו אחד מהם.
בית משפט קמא צלל לעומק הראיות, דן באופן מפורט בראיות ובעדויות שהובאו בפניו, שקל ובדק את התשתית הראייתית שהונחה בפניו, והגיע למסקנה האחת המתבקשת, לפיה המערער לא עמד בנטל הנדרש להוכחת התשתית העובדתית הנטענת בכתב התביעה, ובמסקנתו זו של בית משפט קמא לא נפל פגם כלשהו.
ח. נוסיף ונציין, שגם אילו הייתה מתקבלת במלואה גירסתו של המערער באשר לנסיבות אירוע התאונה, לא היה בכך כדי לבסס עילה בנזיקין כנגד המשיבים או מי מהם, הואיל ומובן מאליו שאין כל קשר סיבתי בין כליאתו של המערער, אם אמנם הייתה כזו, לבין נפילתו מן הקומה השלישית, לנוכח היעדר ציפיות לכך שהמערער יבחר לצאת מבעד לחלון הקומה השנייה ולטפס לקומה השלישית, ממנה נפל.
על כל אלה יש להוסיף, שבנסיבות מקרה זה, אף עמדה לרשות המערער האפשרות לעשות שימוש בשיחת טלפון פשוטה באמצעות אחד ממכשירי הטלפון הרבים שהיו במשרדיה של המשיבה מס' 1, על מנת להזעיק עזרה. בעניין זה נציין, כי הסבריו של המערער, מדוע לא עשה שימוש במכשירי הטלפון, רחוקים מלהניח את הדעת.