ביה"ד לעבודה: ידועה בציבור של נהג דן שנפטר אינה זכאית לקצבת שארים

1. התובעת עותרת לפנינו למתן סעד הצהרתי הקובע כי הייתה ידועתו בציבור של המנוח פ.נ. [להלן: "המנוח"], וכי היא זכאית לקצבת שארים מהנתבעת.
2. אין חולק כי המנוח, אשר היה בחייו חבר קואופרטיב דן, פרש לגמלאות בשנת 1982, ועד לפטירתו קיבל קצבה מהנתבעת. לטענת התובעת היא הייתה ידועתו בציבור של המנוח משנת 1996 ועד לפטירתו בשנת 2010.
3. הנתבעת טוענת כי התובעת לא הייתה ידועתו בציבור של המנוח, ומכל מקום, גם אילו היתה ידועתו בציבור בתקופה הנטענת, הרי שבהתאם לכללים שנקבעו בתקנון הקרן, כפי שתוקן בשנת 2005, ומאחר שהפכה לידועה בציבור של המנוח לאחר שהמנוח כבר היה בגמלאות, היא איננה זכאית לקצבת שארים.
4. יאמר מיד כי במהלך ישיבת ההוכחות העלתה התובעת טענות בדבר בטלות התקנון שאושר בשנת 2005 מטעמים מהותיים ומטעמים פרוצדורליים. בית הדין הבהיר לתובעת כי מדובר בטענות שלא פורטו בכתב התביעה, וככל שהיא מבקשת להרחיב את חזית טיעוניה בהקשר זה, מן הראוי לצרף כמשיב לדיון את הממונה על שוק ההון.

לאחר שניתנה לתובעת ארכה על מנת לשקול ולהודיע כיצד היא מבקשת להמשיך בבירור ההליך, הודיעה התובעת כי היא סבורה כי הוספת נתבעים לתיק תרחיק את מועד ההכרעה בתביעה. אשר על כן, ובשים לב לגילה המתקדם, ביקשה להמשיך בהליך כפי שהוא.

האם התובעת היתה ידועתו בציבור של המנוח

5. התובעת, ילידת שנת 1921  העידה כי נהייתה ידועה בציבור של המנוח בשנת 1996, לאחר שהתאלמנה. לדבריה היא התגוררה עימו יחד בדירה בפתח תקווה עד יומו האחרון, לרבות בשלוש שנות חייו האחרונות במהלכן סבל ממחלת אלצהיימר ואף הוכרז חסוי. יובהר, כי בעת עדותה בפנינו, התובעת המשיכה להתגורר באותה דירה, הרשומה על שם ילדיו של המנוח, והיא רשאית להמשיך ולהתגורר בה עד יום מותה, אז תועבר הדירה לחזקת ילדיו של המנוח (כך בהתאם להסכם פשרה שנחתם בינה לבין ילדיו של המנוח).
6. לתמיכה בעדותה, צירפה התובעת העתק מתצהיר שנחתם על ידה ועל ידי המנוח בשנת 2002, בתמיכה לבקשה שהגיש המנוח כי תונפק לתובעת תעודה לנסיעה חופשית בקווי "דן", בשל היותה ידועתו בציבור. מהתצהיר, עליו חתמו המנוח והתובעת, עולה כי הצהירו בשנת 2002 כי הם מתגוררים יחד מזה כשש שנים, מנהלים משק בית משותף, וכי המנוח מפרנס את התובעת (נספח ב' לכתב התביעה)
7. עוד צורף לתצהיר התובעת תסקיר שערכו ביום 28/4/08 עובדת סוציאלית ופקידת סעד מעירית פ"ת, ואשר הוגש לבית המשפט לענייני משפחה, בעת דיון בבקשה למינוי אפוטרופוס למנוח. מהתסקיר עולה כי התובעת התגוררה עם המנוח בדירה אחת, הכנסותיה של התובעת הן מקצבת המל"ל וכן מדמי שכירות שהיא גובה עבור דירה שבבעלותה, כאשר במהלך השנים הוצאות בני הזוג מומנו בין היתר מגימלתו של המנוח, אשר נמסרה לתובעת. כאשר היה המנוח זקוק לעזרה סיעודית, מימון הטיפול הסיעודי היה על חשבון ילדיו (הגם שנדמה כי לאחר שילדיו של המנוח קיבלו אפוטרופסות זמנית עליו, היה המימון של הטיפול הסיעודי גם מכספי הפנסיה ומקצבת הזקנה של המנוח). מהדו"ח עולה כי פקידות הסעד התרשמו מטיפולה המסור של התובעת במנוח, ועם זאת המליצו למנות את ילדיו כאפוטרופסים קבועים עליו (נספח ב' לתצהיר התובעת).
8. עדותה של התובעת נתמכה גם בהסכם פשרה שנחתם בין התובעת לבין ילדיו של המנוח. במסגרת הפשרה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 14/11/08, התובעת וילדיו של המנוח הסכימו כי במועד חתימת ההסכם התובעת היתה ידועתו בציבור של המנוח, תוך שכל אחד מהצדדים שומר על טענותיו לעניין המועד בו החלו להחשב כידועים בציבור.
9. עוד נציין בהקשר זה, כי הוגש לבית הדין הסדר גישור שנחתם בהמשך הדברים (ביום 3/9/09) בין התובעת לבין ילדיו של המנוח (הסדר הגישור הוגש לתיק בישיבה שהתקיימה ביום 15/3/11 וסומן  נ/2).  עיון בהסכם מעלה כי עיקרו בכך שהתובעת תהיה רשאית להמשיך ולהחזיק בדירת המגורים ששימשה אותה ואת המנוח עד יום מותה, ולאחר יום מותה תעבור החזקה בדירה לילדיו של המנוח.
10. לנספח נ/ 2 צורפו גם תמונות המנציחות אירועים שונים מחייהם המשותפים של התובעת והמנוח.
11. מטעם התובעת העידו גב' עליזה גורן (מחותנתה של התובעת), גב' טובה לויתן (חברה של התובעת), ומר אריה פריימן (בנה של התובעת), כל אלה העידו על כך שהתובעת והמנוח התגוררו יחדיו והיו ידועים בציבור כבני זוג.  
12. על אף כל האמור לעיל, הנתבעת טוענת כי התובעת לא היה ידועה בציבור של המנוח. לטענת הנתבעת אין להכיר בתובעת כידועה בציבור של המנוח מאחר שלא המציאה אישור מהמוסד לבטוח לאומי, לפיו היא הוכרה על ידי המל"ל כידועה בציבור של המנוח.
13. הנתבעת טוענת כי המצאת אישור המל"ל הוא תנאי להכרה בידועה בציבור על ידי הקרן. בהקשר זה הנתבעת מבקשת להסתמך על פרוטוקול של ישיבת הנהלת הנתבעת משנת 1979 (נספח 3 לכתב ההגנה) בה הוחלט כדלקמן:

"ידועה בציבור תהיה זכאית לקצבת שארים מהקרן, רק לאחר שתמציא אישור בכתב מהמוסד לבטוח לאומי לפיו הינה זכאית ואכן מקבלת מהמוסד קיצבת שארים כאלמנת המנוח, ובלבד שלא תהיה כל מניעה אחרת עפ"י תקנון הקרן מלשלם לה את הקיצבה. "

14.  טענה זו של הנתבעת אין בידינו לקבל, ובפרט מקום שהסייג האמור איננו נכלל בתקנון הקרן אלא בהחלטת הנהלה בלבד, ולפיכך ניתן ליחס לו משמעות ראייתית, ולא משמעות קונסטיטוטיבית.
15. הרישום במוסד לביטוח לאומי, כמו גם ברשומות מוסדיות דומות, אכן יכול לשמש כראיה בדבר מעמדו של אדם, וניתן אף לומר כי קיימת חזקה עובדתית כי רישום המצב המשפחתי ברשומות של המדינה ומוסדותיה, משקף את המצב לאשורו, אלא שחזקה זו ניתנת לסתירה.
16. התובעת העידה כי במהלך השנים לאחר שהתאלמנה מבן זוגה הראשון והכירה את המנוח, היא לא ידעה שעליה לדווח למוסד לביטוח לאומי על כי היא חיה חיים משותפים עם המנוח, הגם שבפועל כך היה. לא הובאה בפנינו כל ראיה לכך שבמהלך השנים התובעת התבקשה למסור לביטוח הלאומי עדכון בדבר מצבה המשפחתי או כי מסרה מידע כוזב או מטעה בהקשר זה, ולכן אין בידי להסיק כי פעלה בחוסר תום לב.