נתוני רקע ועובדות
1. התובעת ילידת 1946, הגישה תביעה זו כנגד הנתבעות לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין") לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, ביום 24.2.06 (להלן: "התאונה"), עת השתתפה בטיול שאורגן ע"י הנתבעת (להלן: "הטיול"). התובעת השתתפה בטיול תמורת תשלום כפי שנקבע ע"י הנתבעת אשר אירגנה טיול זה. התובעת והמטיילים האחרים הגיעו לאזור של גבים, אשר היה צורך לחלוף על פניהם. באחד הגבים היה מקום למעבר אך ורק מצדו הימני של הגב אשר הכיל מים. התובעת ניסתה לחצות את הגב אולם לקראת סופו רגלה של התובעת החליקה מהשיפוע החלק התובעת מעדה ונגרמו לה נזקי גוף (להלן:"התאונה").
2. הנתבעות כפרו בנסיבות אירוע התאונה כנטען ע"י התובעת וכן כפרו באחריותן לאירועה. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובעת.
דיון
שאלת האחריות
3. תחילה למחלוקת המרכזית שבין הצדדים והיא שאלת האחריות. השאלה היא האם קמה אחריות הנתבעות לאירוע התאונה ולנזקי הגוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מכך.
למעשה לא יכולה להיות מחלוקת כי בתיק זה קיימת מצד הנתבעת מס' 1 (להלן "הנתבעת")
חובת זהירות מושגית כלפי התובעת (ראה: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז (1) 113 וכן ראה: ע"א 541/88 החברה להגנת הטבע נ' אורה פורמן פ"ד מו (1) 133). המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם קיימת
חובת זהירות קונקרטית של הנתבעת כלפי התובעת. התובעת סבורה כי קיימת חובה שכזאת, חובה אותה הפרה הנתבעת. הנתבעות טענו מאידך כי במקרה זה לא הייתה מוטלת על הנתבעת חובת זהירות קונקרטית ואף אם כן הייתה מוטלת חובה כזו, היא לא הופרה בנסיבות, מכיוון שמדובר בסיכון רגיל וטבעי. לטענתן, מדובר במסלול מוסדר ומסודר הכולל חציית גבים, כפי שהדבר הובא לידיעת המטיילים עובר להשתתפותם בטיול. מסלול הטיול היה מותאם להליכת חברי הקבוצה אשר הייתה מורכבת ממטיילים מנוסים ומוכשרים בטיולי שטח קשים ומאתגרים.
4. שקלתי את טענות הצדדים וסבורני כי למרות טענותיהן כבדות המשקל של הנתבעות, יש מקום לקבוע קיומה של חובת זהירות קונקרטית מצד הנתבעות ואבהיר;
כידוע חובת הזהירות הקונקרטית נבחנת על פי מבחן הציפיות. ולכן השאלה שיש להציב במקרה שלפני היא האם הנתבעת 1, על פי המבחן של האדם הסביר, יכולה וצריכה היתה לצפות כעניין טכני את התרחשות הנזק ולנקוט אמצעים למניעתו. מבחן האדם הסביר, הוגבל בפסיקה שכן ההלכה הפסוקה אינה מטילה חובת זהירות קונקרטית בשל "סיכונים סבירים", ואף נקבע כי גם אם היה על הנתבעת לצפות את נפילת התובעת במהלך הטיול, אין בכך כדי להטיל עליה אחריות בגין נזקיה, אם נפילה במהלך הטיול מהווה סיכון סביר. כבר נכתב בעבר כי חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון (ראה: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז (1) 113, עמ' 119-120). עם זאת, נראה כי בנסיבות המקרה שלפני, הסיכון היה מעבר לסביר ולפיכך בנסיבות, הייתה מוטלת על הנתבעת 1 חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת לנקוט באמצעי זהירות כדי למנוע את אירוע התאונה.
5. השאלה הנוספת הינה האם הפרו הנתבעות את חובת הזהירות? נראה כי יש להשיב גם על שאלה זו בחיוב. להלן אנמק מסקנתי זו.
אכן הסיכון של נפילה במיוחד בעת טיול רגלי בטבע, הינו שכיח וטבעי, וקיים גם ללא קיומה של רשלנות. אדם יכול למעוד או להחליק בשל חוסר תשומת לב לדרך, איבוד זמני של שיווי המשקל או הנחה לא נכונה של הרגל, ובעצם העובדה שהנפילה אירעה במהלכו של טיול, אין כשלעצמה, כדי להטיל אחריות ברשלנות. עם זאת, כאשר המעידה מהווה תולדה של התרשלות, או אז חדלה הנפילה מלהוות סיכון רגיל (השוו; ת"א (י-ם) 3225/01 יוגב באשר נ' יגאל מתנאל, ניתן ביום 17.11.05 (פורסם בנבו)). לשם ביסוסה של התרשלות יש להצביע על פעולה רשלנית שנעשתה בין בבחירת המסלול נוכח קשיים מיוחדים הטמונים בו, התאמת המסלול למטיילים, העדר הדרכה מתאימה, חוסר הקפדה על הוראות הבטיחות הנדרשות או כל גורם אחר שעלול להוביל לכך שהסיכון הצפוי יחרוג ממסגרת הסיכון הטבעי והרגיל של טיול בטבע. על רקע דברים אלו, נבחן את עדותו של מדריך הטיול מטעם הנתבעת, מר אליעזר אשכנזי (להלן: "המדריך").
6. ומן הכלל אל הפרט; במקרה שלפניי, כאשר המדריך נשאל על הטיול ביום הרלוונטי הסביר בעמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 30.3.11 (לשם נוחות הדיון, מעתה כל ההפניות לעמ' בפרוטוקול יהיו לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 30.3.11), כי לפני שהקבוצה נכנסה לנקיק הוא נתן הוראות בטחון לגבי נקיק ההליכה, שם היה חשוב לו להדגיש כי האפיק לא מסוכן ובטוח, ובנוסף הסביר כי יש נקודות במסלול שיכול להיות שיש מטיילים שיתקשו בהן ולפיכך בנקודת אלה הוא ייעזר בחבל. בעדותו טען לבסוף המדריך כי למיטב זכרונו לא היה צורך בחבל והוא לא זוכר שהשתמש בו בטיול. בהמשך הסביר המדריך כי יש הבדל בין כללי הזהירות בטיולים המתקיימים תחת חסותו של משרד החינוך ובין טיולים תחת חסותה של הנתבעת. כללי הזהירות בטיולים מטעם משרד החינוך קשיחים יותר וקפדניים יותר (ראה עמ' 18 לפרוטוקול). מאחר והטיול היה בחסותה של הנתבעת, פעל המדריך בהתאם לנהליי הנתבעת, שכאמור קפדנים פחות בכל הנוגע לנהליי בטיחות.
מעדותו של המדריך עולה תמונה מטרידה במידה מה. מסלול הטיול, בנחל אשלים, הינו מסלול לא קל. אישור לעובדה זו עולה מעדותו של המדריך אשר אף טרח לשאול את המדריך הקבוע של הקבוצה, אותו החליף, האם הקבוצה תעמוד במסלול המאתגר מבחינה פיזית (ראה: עמ' 18 לפרוטוקול הדיון).
7. הנה כי כן מתברר כי חלקים במסלול ההליכה דרשו הליכה אטית בנקיק מכיוון שהמטיילים יורדים שם אחד אחר השני ובנקודות מסוימות יש צורך להגיש עזרה למטיילים לרדת בנקיק. בשלב זה המדריך נעזר במטייל מחברי הקבוצה, כאשר הוא עצמו נשאר בנקודת הקושי ועוזר לאנשים לעבור, חלק מהקבוצה לפניו וחלק מאחוריו. עקב אופי המסלול למדריך לא היה קשר עם האנשים שעברו את הנקודה, ולמעשה יש נקודות במסלול בהן המדריך מאבד שליטה ומקווה כי המטיילים ממושמעים ואכן עוצרים במקום וממתינים לו (עמ' 25 לפרוטוקול). המדריך, שהיה מדריך לבדו בקבוצה של כ - 40 איש, טען בעדותו כי גם אם המטיילים מגיעים לגב מים, וסימון תוואי המסלול עובר בתוך הגב, על המטיילים לחצות את הגב, גם אם הם אינם יודעים מה גובהו, במקום לעקוף אותו. מעדותו של המדריך עולה כי הוא סבר שישנה אפשרות שהתובעת ניסתה לעקוף את הגב, בחרה בתוואי לא מסומן והחליקה (ראה: עמ' 23 לפרוטוקול). למרות השערה זו, המדריך טען לאורך כל עדותו כי כלל אינו יודע באיזה גב מדובר, הפגין חוסר ידע וזיכרון לגבי האירועים באותו הטיול. יצויין כי עד זה בקושי זכר את פגיעת התובעת ואף לא זכר כי באותו הטיול שבר מטייל אחר את רגלו. המדריך כלל לא כתב דו"ח תאונה בעקבות האירוע. חמור מכך, נראה כי נפילתה של התובעת לא העסיקה אותו והוא אפילו לא טרח לראות מה מצבה והסתפק בדיווחים מגוף שלישי. התובעת הייתה חלק מהקבוצה אותה הדריך, אולם מעדותו כלל לא ניתן להתרשם כי המדריך חש איזה שהיא אחריות לבריאותה ולשלומה של התובעת בעקבות התאונה. בעמ' 19 לפרוטוקול נשאל המדריך אם הוא יודע איפה נפלה התובעת. המדריך ענה:
"ת. אני לא יודע איפה נפלה התובעת היא הלכה לפניי היא לא נענתה להוראותיי... "
8. העד, מדריך הטיול הוסיף והשיב (בעמ' 22 - 23 לפרוטוקול):
"ש. שמענו שהתובעת נפלה והמתינה פרק זמן של דקות עד שהגיע החובש והחובש טיפל בה עשה קיבוע לרגל וכל זה אתה לא זוכר.
ת. אני זוכר שבאיזה שלב ראיתי שחלק מסוים מתקדם לאט.
ש. מדובר באשה שנפלה בא חובש מקבע את הרגל ואתה לא זוכר שום דבר מזה.