נדחתה בקשה לתביעה ייצוגית כנגד החברה שהפיקה את ההופעה של מטאליקה באיצטדיון ר"ג

ביום 22.5.2010 נערכה הופעה של להקת הרוק מטאליקה (להלן " הלהקה") באצטדיון רמת גן (להלן "האצטדיון"), והמבקשים היו בקהל הצופים. המשיבה הפיקה את ההופעה. שישה ימים טרם הארוע שונה מיקום הבמה, שלכתחילה הועמדה בצד הדרומי של המתחם האליפטי,  כך שהצפיה היתה לאורך המגרש, ולאחר השינוי הועברה לצד המזרחי, הארוך בהרבה, באופן שהקהל יצפה בהופעה לרוחב המגרש. כתוצאה מכך נוצר צורך בהחלפת כרטיסיהם של מי שרכשו כרטיסים באזור שהפך להיות בגבה של הבמה (יציע מזרחי). השינוי הצריך גם העמדה שונה של מגדלי תאורה וקול ("סאונד"), ובשל כך הוסתרה הבמה חלקית מחלק מן הצופים.

על שני אלה מלינים המבקשים, ועותרים לאשר את התובענה הייצוגית שהגישו, לדון בה, ולחייב את המשיבה בנזקי הקבוצה, שאמדו ב- 4,250,000 ש"ח.

1.         המבקשים טוענים כי השינויים פגמו בהנאתם מן המופע; וכי המשיבה לא עמדה בהסכם עמם להושיבם במקומות שהועידה להם בקניה, ואף לא דאגה לכך שבמקומות החלופיים יוכלו לצפות במופע באיכות גבוהה, בהתאם למחירי הכרטיסים שרכשו. מיקום הבמה וזוית הצפיה בה חשובים לצופה, ואף משפיעים על מחיר הכרטיס שהוצע לצבור. המשיבה לא הודיעה על השינויים במיקום, ולא אפשרה שום חלופות.

            המבקשים סבורים כי השינויים נעשו מטעמים כלכליים של המשיבה, שפגעו בקהל שהגיע למופע, בנגוד להסכם שנכרת בין הצדדים ברכישת הכרטיסים. עוד נטען לרשלנות של המשיבה ולהטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, בכך שדבר השינויים לא נמסר למבקשים מראש. המבקשים מוסיפים וטוענים להשבה מכח עשיית עושר ולא במשפט. כיוון שמדובר בארוע ששותף בו קהל רב, וכולם חוו חוויות דומות, יש לברר שאלה עובדתית ומשפטית דומה, ועל כן ראוי לאשר את התובענה הייצוגית.

            אלו הן הטענות האישיות:

א.        מבקש מס' 1 רכש כרטיס במתחם עמידה "סילבר". בין השינויים החליטה המשיבה על איחוד מתחם הסילבר עם מתחם ה"ארד" שאמור היה להיות מאחוריו. כתוצאה מכך גדל הדוחק במתחם הסילבר, והמבקש 1 נדחק לאחור מן המקום שבו עמד בתחילת ההופעה וסבל מן הדוחק והצפיפות.

ב.         מבקש מס' 2 רכש כרטיס ליציע המערבי מס' 3. לטענתו העברת הבמה לצד המזרחי גרמה לכך שהמרחק בינו לבין הבמה גדל. מיקומם החדש של המגדלים פגע בשדה הראיה שלו ותרם לאכזבתו של מבקש זה מן המופע.

ג.         המבקשת מס' 3 רכשה כרטיס ליציע המזרחי מס' 11, וקבלה כרטיס חלופי. לטענתה היתה רחוקה יותר מן הבמה מאשר לפי מיקומה המקורי.

ד.         המשיב מס' 4 רכש כרטיס ביציע המזרחי מס' 10. לטענתו הכרטיס החלופי שקבל הרחיק אותו מן הבמה.

2.         המשיבה טוענת כי ציפתה למכירת כרטיסים משמעותית, שכן מדובר בלהקה ידועה ומובילה, שמלאה לאחרונה אצטדיונים בחו"ל. הכרטיסים תומחרו בהתאם, 300-1,200 ש"ח. לאחר שהחלה מחאה של מעריצי הלהקה, הופחת מחיר הכרטיסים. למרות ההפחתה, מכירת הכרטיסים נפלה מן הכמות המצופה, ועל כן ערכה המשיבה שינויים בהפקה שכללו את הזזת הבמה ועמודי התאורה והקול. שינויים אלו עלו לה, למשיבה, ממון רב (450,000 ש"ח), אך אלמלא השינוי היה האצטדיון ריק למדי, דבר שהיה פוגם בהנאת הצופים.

ההחלטה לשנות את סדרי המופע נתקבלה ביום 16.5.10, שישה ימים לפני מועד ההופעה. בעוד שאצטדיון מלא מחזיק למעלה מ- 40,000 צופים, באופן האמור הופחת מספר המקומות הכללי ל- 27,000, שמתוכם נרכשו בפועל כ-22,000 כרטיסים. אמנם אין בכך כדי מילוי האצטדיון, אך הדבר מאפשר הופעה חמה בהשתתפות הקהל, ולא ריחוק וניכור שעלולים היו להיות מנת חלקם של הצופים אלמלא השינוי. שינויים כאלו מקובלים למטרה זו, אליבא דמשיבה. 

בתשובה לטענות האישיות של המבקשים נטען כי היה צורך בביטול מקומות הישיבה ביציע המזרחי, משום שהבמה מוקמה שם. בעלי הכרטיסים ביציע המזרחי הועברו ליציע המערבי ולמתחם הסילבר. באופן זה רובם נהנו מקרבה רבה יותר אל הבמה, וכולם נהנו מזוית צפיה טובה יותר, רחבה יותר. גם רוכשי הכרטיסים ביציע המערבי זכו בשיפור, שכן הבמה היתה קרובה יותר, וזוית הראיה רחבה יותר. אשר למתחמי העמידה: מתחם הסילבר אוחד עם מתחם הארד, במחיר זהה. פיצול המתחמים היה מבזבז שטח יקר מתוך הדשא באצטדיון לצורך מסדרון שיפריד ביניהם. איחוד המתחמים לא הרע את מצבם של רוכשי הכרטיסים שכן המרחק בין המתחמים לבמה לא גדל ומאידך גדלה חשיפת הקהל לבמה.

מגדלי תאורה נהוגים בכל המופעים מסוג זה. בהעמדה רגילה ומלאה של האצטדיון נהוג להציב 4 מגדלים כאלו. כאן הותקנו רק שניים, על מנת שלא לפגום בחווית הצפיה. הקהל ששדה הראיה שלו הופרע על ידי המגדלים הועבר למקומות שנותרו ריקים ביציע המערבי או ירד לדשא והצטרף למתחם המאוחד.

המשיבה פרסמה את השינויים באמצעי התקשורת בהרחבה: בעתונות הכתובה: ידיעות אחרונות, מעריב, הארץ, ישראל היום, ישראל פוסט, כלכליסט וג'רוזלם פוסט; באתרי האינטרנט: Ynet, וואלה, מאקו, נענע, עכבר און ליין, NRG, אי און ליין, שירונט, יוסמיוזיק; ובתכניות הרדיו: גלי צה"ל וקול ישראל.

לפי הפרסומים רשאי היה כל רוכש כרטיס להחזיר את הכרטיס עד יום המופע, תמורת החזר כספי מלא. הקופות היו פתוחות לאורך כל היום, על מנת ליתן מענה למי שפנה ביום המופע עצמו, בין להחלפה ובין להחזרת הכרטיס תמורת החזר מלא. לאחר ההופעה קיבלה הנתבעת 42 מכתבי תלונה, כולם נענו, ולחלקם הוצע פיצוי כספי. 

3.         המשיבה סבורה שהתובענה אינה ראויה להתברר כייצוגית: אין עילה קבוצתית; המשיב 4 פנה וקבל פיצוי בסכום של 225 ש"ח (מחצית ממחיר הכרטיס שרכש) עוד לפני בירור הבקשה; הכרטיסים נרכשו מאת "לאן" סוכנות כרטיסים, ואין הסכם בין המשיבה לבין כל אחד מן הצופים; תפקידה של המשיבה הסתכם בהפקת הארוע, וכל פעולותיה אכן נעשו למען טיובו. אם כי המשיבה מסכימה שהיא חבה חובת זהירות מושגית כלפי רוכשי הכרטיסים, אין לה חובה קונקרטית משום שהנזק היה בתחום הסיכון הסביר שעל רוכש הכרטיסים ליטול על עצמו. פעולת המשיבה היתה סבירה ולטובת הצופים כולם, ועדיפה על פני השארת המצב כפי שתוכנן מראש, מה שהיה גורם יותר סבל ליותר אנשים. אין לראות בפעולותיה משום הטעיה או עשיית עושר ולא במשפט.

4.         חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 קובע את הכללים לדיון ולאישור תובענה ייצוגית. בין מטרותיו העקריות מתן תרופה ליחיד הנפגע, גם אם הפגיעה בו אינה גבוהה, כאשר רכוז תביעותיהם הדומות של הרבים הופך את העיסוק בנזק הצר לכדאי.

מטרה חשובה נוספת היא אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו, גם במקום שלא צפויות בו  תביעות אישיות בשל הנזק הנמוך שנגרם לכל אחד מהפרטים. האינטרס הציבורי מושג גם באמצעות חיסכון במשאבים של הצדדים ושל בית המשפט שדן בסוגיה במסגרת תובענה אחת, דבר שתורם  גם לאחידות בהחלטות בתי המשפט.

מנגד, טמונות בהליך סכנות מובנות, ועל כן נדרשת התובענה הייצוגית לעמוד במנגנוני הגנה שונים, לרבות הליך מקדמי לאישור תובענה ייצוגית (רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774 (1996); עע"ם 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים (לא פורסם, 7.12.10)).