בר און נ' אלקון

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי בגין חתך באוזן שנגרם לכלבתו של התובע במהלך ביצוע תספורת.

התובע הגיש תביעתו נגד הנתבע ונגד נתבעת נוספת – אדרת אלבחר-פרידמן, היא הספרית שביצעה את התספורת לכלבה (להלן: "הנתבעת"). במסגרת הליך גישור בין התובע לבין הנתבעת הגיעו השניים להסכם פשרה, שלפיו הנתבעת תשלם לתובע סכום של 500 ₪ ובנוסף תזכה אותו בשני טיפולי טיפוח במספרה שלה, ששווים 250 ₪. בעקבות זאת תיקן התובע את כתב התביעה, והקטין את סכומה ל-1,750 ₪.

לטענת התובע, הוא הביא את כלבתו לביצוע תספורת במרפאתו של הנתבע. התספורת בוצעה על ידי הנתבעת, אשר חתכה חלק מאוזנה של הכלבה וגרמה לפציעתה. התובע מסר כי התספורת עלתה 150 ₪. לטענתו קיים קשר בין הנתבע לבין ביצוע התספורת, שכן הנתבעת עבדה במרפאתו של הנתבע, הנתבע הוא שקבע לו את התור לתספורת אצל הנתבעת, ואף הקבלה שהונפקה לו (ת/4) היא קבלה של מרפאת הנתבע. התובע טען כי סכום הנזק שהוא תובע כולל את עלות התספורת, ובנוסף עוגמת נפש שנגרמה לו כתוצאה מכך שכלבתו האהובה נפגעה.

הנתבע טען כי אין לו כל קשר למספרה של הנתבעת. המספרה והמרפאה הן שתי יחידות נפרדות. הקשר בינו לבין הנתבעת מסתכם בכך שהשכיר לה חדר במרפאתו, כמפורט בהסכם השכירות שסומן נ/1. באשר לקביעת התור לתספורת מסר הנתבע, כי השיב לטלפון בעת שהתובע התקשר וביקש לקבוע מועד לתספורת, וחלקו הסתכם בתיאום המועד.

לגופו של עניין טען הנתבע, כי כשבוע לאחר ביצוע התספורת הגיע למרפאתו התובע עם הכלבה, ובבדיקתו את אוזנה של הכלבה מצא פצע שתואם עקיצת קרציה.

דין התביעה להידחות הן מחמת העובדה שלא קיים בסיס לחיוב הנתבע בנזקים שנגרמו כתוצאה מביצוע התספורת, והן מחמת העובדה שלא מצאתי כי נזקיו של התובע עולים על סכום הפיצוי שקיבל מהנתבעת.

אומנם בכתב התביעה לא ציין התובע מהו הבסיס המשפטי לתביעתו, ואולם למקרא התביעה ניתן להבין כי מדובר בתביעת נזיקין. דא עקא כי האחריות למעשה נזיקין מוטלת על עושה העוולה עצמו, בהתאם לסעיף 3 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). אומנם בסעיפים 12-15 לפקודה מפורטות מספר קבוצות מקרים שבהם מוטלת האחריות לביצועה של עוולה גם על אנשים נוספים. ואולם ענייננו אינו בא בגדר אף אחת מקבוצות מקרים אלה.

באשר לסכום הנזק הנתבע - התובע פוצה על ידי הנתבעת בסכום של 750 ₪. עלות התספורת לכלבה הייתה 150 ₪, דהיינו היתרה, בסך 600 ₪, הינה פיצוי שקיבל התובע עבור נזק לא ממוני. לא מצאתי כי יש הצדקה לפצות את התובע בסכום נוסף עבור נזק לא ממוני.

מטעמים אלה אני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ב, 11 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.