1. צדדים לתובענה אזרחית השתתפו בהליך גישור במחלקה לניתוב תיקים שבבית המשפט (להלן - המנ"ת). בתום ישיבת הגישור נחתם הסכם גישור, שבמסגרתו התבקש בית המשפט ליתן להסכם תוקף של פסק דין. יומיים לאחר חתימת הסכם הגישור הגיש אחד הצדדים בקשה שלא ליתן להסכם תוקף של פסק דין בטענה שההסכם אינו משקף כראוי את מלוא הסכמות הצדדים. בית המשפט העביר את הבקשה לתגובת הצד שכנגד. ואולם, בעטייה של תקלה טכנית - שטיבה המדויק לא הובהר - הסכם הגישור הוגש לתיק בית המשפט וניתן לו תוקף של פסק דין עוד בטרם מתן ההחלטה בבקשה האמורה. מה דינו של פסק הדין?
א.
רקע כללי והשתלשלות ההליכים בתובענה המקורית:
2. לפניי תובענה למתן פסק דין הצהרתי, שיצהיר כי פסק דינו של כב' השופט צ' דותן מיום 25.12.08 בת"ט 5518-06-08
דוק השקעות 1988 בע"מ נ' ישיבה וכולל אבן חיים ואח' (להלן - התובענה המקורית ופסק הדין, בהתאמה), אשר ניתן בו תוקף של פסק דין להסכם גישור שנערך ונחתם בין הצדדים ביום 11.12.08, הינו בטל וחסר תוקף.
3. הצדדים שבשתי התובענות - הנוכחית והמקורית - הינם אותם הצדדים, הגם שבהיפוך תפקידים: התובעים דנא היו הנתבעים בתובענה המקורית, והנתבעת (דנא) - התובעת.
4. ראוי להעיר, כבר בפתח הדברים, כי במסגרת התובענה המקורית נפתח תיק בית משפט נוסף לתיק הנ"ל, והוא ת"ט 5641-06-08 (להלן - מספר ההליך הנוסף). ייתכן שעל רקע זה - כאשר, למשל, על הסכם הגישור מופיע רק מספר ההליך הנוסף - נפלו הפגמים בהליך המקורי, אשר יתוארו בהרחבה להלן.
5. התובענה המקורית היתה תובענה שטרית, שראשיתה בבקשה לביצוע שיק ע"ס 900,000 ש"ח, ז"פ 30.4.08 (להלן - השיק), אותה הגישה הנתבעת ללשכת ההוצאה לפועל בהרצליה. השיק נמשך על ידי תובעת 1, שתובע 2 הוא מורשה מטעמה, לפקודת עו"ד שלמה ולד, הבעלים של חברת צמרות המושבה ייזום והשקעות בע"מ (להלן - חברת צמרות). עו"ד ולד, מצידו, הסב את השיק ומסר אותו לנתבעת - חברה העוסקת בניכיון שיקים - במסגרת עסקת ניכיון שנערכה בינו לבינה.
6. בקשת הביצוע הוגשה נגד התובעים בלבד ולא נגד המסב (עו"ד ולד), חרף חבותו לפי הדין לפירעון השיק, כאמור בהוראות סעיף 55 לפקודת השטרות [נוסח חדש], והגם שבבקשת הביצוע עצמה, בפרטי הסמכות לדיון בהתנגדות, צוין כי הסמכות נתונה לבית משפט השלום בתל-אביב משום ששם "
מקום ההסבה של השטר".
7. התובעים הגישו התנגדות לבקשת הביצוע, בה העלו שלל טענות כנגד חבותם הנטענת לפי השיק. בקצירת האומר יצוין, כי לטענת התובעים השיק נמסר לעו"ד ולד כשיק ביטחון בלבד במסגרת עסקת מכר של חלקת מקרקעין, המצויה בפרדס חנה, אשר נערכה בין תובעת 1 לבין חברת צמרות (להלן - עסקת המקרקעין).
8. ואולם, כך לטענת התובעים, לא זו בלבד שחברת צמרות לא מילאה את חלקה בעסקת המקרקעין, אלא שהיא אף התקשרה בעסקה נוגדת בה מכרה את המקרקעין לצדדים שלישיים; ובעניין זה נאלצה תובעת 1 להגיש תובענה נפרדת (ר' ת"א (מחוזי חיפה) 610/08
ישיבה וכולל אבן חיים נ' חברת צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ
ואח' (להלן - התובענה בבית המשפט המחוזי). יש להעיר כי בינתיים ניתן פסק דין בו נדחתה תובענה זו, ותובעת 1 הגישה ערעור התלוי ועומד לפני בית המשפט העליון (ע"א 4445/10
ישיבה וכולל אבן חיים נ' חברת צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ
ואח')).
9. בתצהיר, אותו הגיש תובע 2 במסגרת ההתנגדות, נטען כי חרף היות השיק לביטחון בלבד, ולמרות שחברת צמרות לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי תובעת 1, הסב עו"ד ולד את השיק לנתבעת במסגרת עסקת ניכיון, שבה קיבל עו"ד ולד מהנתבעת, כך על פי טענתו, סכום של 765,000 ש"ח בלבד.
10. עוד נטען בתצהיר ההתנגדות, כי עו"ד ולד ביקש מתובע 2 להיפגש עם מר יוסי אמודאי, אשר הציג עצמו כבעלים של הנתבעת וכבעל זיקה למקרקעין. במהלך אותה פגישה, כך לטענת תובע 2, הבטיח מר אמודאי לתובע 2 כי אם יעביר את תמורת השיק ישירות אליו (אל מר אמודאי), הוא ידאג לכך שעסקת המכר תצא אל הפועל; אך אם ימאן לעשות כן הוא ידאג שהעסקה לא תצא את הפועל. ואולם, תובע 2 סירב להצעה זו שכן אין ולא נערכה התקשרות כלשהי בינו לבין מר אמודאי.
11. על רקע עובדות נטענות אלה, כמו גם עובדות נטענות נוספות, טענו התובעים להיעדר חבותם על פי השיק ולקבלת ההתנגדות לבקשה לביצועו. ב"כ התובעים הדגיש - במהלך הדיון בתובענה דנא - כי התובענה המקורית הינה מקרה ברור של קנוניה בשוק האפור אשר במסגרתה חברו עו"ד ולד והנתבעת נגד התובעים; והא ראייה לכך היא העובדה שהנתבעת נמנעה מלתבוע את עו"ד ולד חרף זכותה לפי דין לעשות כן (ר' בפרוטוקול, עמ' 8 שורה 23 ואילך).
12. התובענה המקורית נקבעה לדיון בבית משפט זה, לפני כב' השופט צ' דותן. הצדדים השתתפו בהליך של גישור, אשר נערך במנ"ת. ביום 11.12.08 התקיימה ישיבת הגישור, בה נכחו תובע 2 ועו"ד יסמין דדוש מטעם התובעים, מר אמודאי ועו"ד אייל לוי מטעם הנתבעת, ומגשרת מטעם המנ"ת. בתום הישיבה נערך הסכם גישור מודפס, שבכותרתו מופיע מספר ההליך הנוסף בלבד (להלן - הסכם הגישור). הסכם הגישור נחתם, בתום הישיבה, הן מטעם הצדדים והן על ידי המגשרת.
13. בסעיפיו העיקריים של הסכם הגישור הועלו על הכתב ההסכמות הבאות:
בסעיפים 1 ו-2 - לשם סילוק המחלוקות בין הצדדים ישלמו התובעים לנתבעת סך של 910,000 ש"ח בהסדר תשלום, שפרטיו נקבעו.
בסעיף 4 - היה והתובעים (הנתבעים דשם) לא יעמדו בהתחייבויותיהם לביצוע התשלומים המוסכמים, יעמוד סכום של 1,000,057 ש"ח לפירעון מיידי. בסוף משפט זה ישנה נקודה, שלאחריה מופיע הכיתוב הבא: "
ולנתבע (צ"ל ולנתבעים - ש.א.)
לא תעמוד כל טענת הגנה לרבות כנגד השטר נשוא תיק ההוצל"פ (דהיינו השיק - ש.א.)" (להלן - הסיפא לסעיף 4 להסכם הגישור).
בסעיף 5 - בית המשפט מתבקש ליתן תוקף של פסק דין להסכם הגישור.
בסעיף 6 - "
התובע (צ"ל מר אמודאי - ש.א.)
מצהיר כי השיק... על סך 9,000,000 ש"ח (על פני הדברים מדובר בטעות סופר שכן סכום השיק הוא, כזכור, 900,000 ש"ח - ש.א.)
... נמסר לידיו על ידי עו"ד שלמה ולד אשר טען והציג מסמכים כי השיק... ניתן בעבור עסקת מקרקעין לרכישת קרקע המצויה בפרדס חנה...".
14. ביום 13.12.08 הגישו התובעים לתיק בית המשפט בתובענה המקורית, בפקסימיליה, "
הודעה ובקשה", בה ציינו כי הם "
מתכבדים להודיע" שהסכם הגישור "
בטל", וכי הם מבקשים לקבוע את התיק להמשך ההליכים בהתאם לסדרי הדין הרגילים (להלן - ההודעה והבקשה).