1. התביעה היא תביעה כספית בגין אובדן מזוודה (להלן-"האירוע") בבית מלון של הנתבעת 1 , שהונחה ע"י התובעת במלון. הנתבעת 2, היא המבטחת של הנתבעת 1.
2. המחלוקת בין בעלי הדין היא בשאלת אחריותה של הנתבעת 1 על המזוודה ולכך שהונחה ע"י התובעת באולם לא נעול, המצוי במלון (להלן - "האולם") . לטענת התובעת, היא הונחתה ע"י קציני ביטחון של הנתבעת 1 להניחה שם ואילו הנתבעת, מכחישה זאת. מחלוקת נוספת, היא בשאלת התכולה שהייתה מונחת במזוודה. התובעת, תמכה את טענותיה לעניין התכולה בהצגת קבלות לרכישת הפריטים שהיו במזוודה וכן קבלות המעידות על ביצוע רכישות לאחר האירוע של ציוד שניטען שהיה במזוודה.
הנתבעות טוענות כנגד ניסיון התעשרות של התובעת על חשבונן, בהפריזה בהיקף החפצים שהיו מונחים במזוודה בהתחשב בגודל המזוודה ובקיומן של שתי מזוודות נוספות ברשותה של התובעת. על כך השיבה התובעת,כי היא ארזה ציוד רב לאירוח של מס' ימים במלון , המחייב בהופעה בלבוש מתאים לכל אירוע בחופשה.
3. בנוסף טענו הנתבעות, בדבר פטור מאחריות לפי הוראות חוק השומרים, לחפצים יקרי ערך שהתובעת טוענת כי אבדו לה בהיותם במזוודה, כדוגמת: כסף במזומן, כרטיס אשראי, תכשיטי זהב, מחשב נייד, אייפוד, שוברי זיכוי שונים וכיוצ"ב ואין לה להלין כנגדה בגין אובדנם.
דיון ומסקנות:
4. שמעתי את עדותה של התובעת ממנה עולה כי בשעה שפינתה את חדרה במלון אך היה בידה להמשיך לשהות בו, היא פנתה לנציגי המלון , קב"טים שהיו בכניסה למלון ושאלה אותם היכן ניתן להניח את המזוודות (עמ' 1 שורות 12-14). נאמר לה, כי היא רשאית להניח את המזוודות באולם. לדבריה, היו מונחות מזוודות רבות באולם (ראו: תמונות ת/1 של האולם והמזוודות). בהימצאותן של מזוודות באולם, יש משום תמיכה בגרסתה על הרשות שניתנה לה להניח את המזוודה באולם לרבות, נוכחותם של קב"טים שם (עמ' 1 שורות 12-15).
5. הנתבעת הכחישה כי ניתנה הנחייה לתובעת להניח את המזוודות באולם שכן לדבריה, קיים במלון חדר מזוודות, נעול, המצוי במרחק לא רב מהאולם. לדברי העד מטעמה, קיים פיקוח צמוד של קב"ט על חדר המזוודות ורק בידו מפתח לאותו חדר ( עמ' 4 שורות 1-3). למרות זאת, לא היה בידי העד לסתור את גרסתה של התובעת על הימצאותן של מזוודות באולם בשעה שהיא הנחיה את המזוודה. לדבריו, אכן הונחו באולם מזוודות אך הן היו של אורחים שהגיעו למלון. הנחתן שם, היא עד למתן עזרה לאורחים להעלאת המזוודות לחדרים ולצורך כך, מצויים שם בין קב"ט אחד ל-4 קב"טים ( עמ' 3 שורות 32-33 , עמ' 4 שורות 1-2).
6. בנסיבות אלו, השתכנעתי מעדותה של התובעת כי ניתנה לה רשות להניח את המזוודה באולם מבלי שנציג המלון, טרח לשאול אותה עם היא אורחת שהגיעה למלון או שמא פינתה את החדר על מנת שתונחה להניחה בחדר הנעול. כך גם, הנחת מזוודות רבות באולם והימצאותם של מציגי המלון באולם, חיזקו את הבנתה של התובעת כי אכן כדברי נציג המלון, יש בידה להניח שם את המזוודה ללא חשש מפני אובדן של המזוודה.
7. סעיף 12 ב' לחוק השומרים, תשכ"ז - 1967 (להלן-"החוק") קובע: "
לעניין
נכסים של אורח הנמצאים במלון, דין בעל המלון כדין שומר שכר". בסעיף 2 ב. לחוק נאמר: "
שומר שכר אחראי לאובדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב ניסיונות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן, שהמטרה לשמור על הנכס, היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אובדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו".
8. לפי העדויות והנסיבות, אני קובעת כי הנתבעת 1 אחראית למזוודה, שהונחה באולם על פי הרשאה של נציגיה.
9. בין אם המלון הוא שומר שכר עיקרי, שהשמירה היא עיקר לאור מעמדו המיוחד של המלון לפי החוק ובין אם שמירתו היא טפלה למטרה העיקרית, היה על הנתבעת 1 לנהוג באחריות בשמירה על המזוודות וללא כל התרשלות מצידה.
גם אם כגרסתה של הנתבעת 1 ניתן היה להניח באולם מזוודות של אורחים שהגיעו למלון הרי שככל שהיה האולם מתרוקן ממזוודות של אותם אורחים, היה עליה לשמור על המזוודה של התובעת ו/או לברר כיצד זה נותרה שם מזוודה וקל וחומר אם האירוע ארע כשהאולם היה מלא במזוודות. היה על הנתבעת 1 לצפות אפשרות, שהמזוודה תילקח על ידי מאן דהוא שאינו בעליה או מורשה ליטול אותה , בהיעדר פיקוח רצוף וצמוד על האולם כפי שהוכח שארע בפועל (עותק תלונה והודעה במשטרה הוגש ע"י התובעת).
הנתבעות, לא הוכיחו כי היתה שמירה ראויה באולם ולא הוכח, מה הן ההנחיות שניתנו לקב"טים שנכחו באולם להבטחת שמירה על מזוודות, בין אם של אורחים חדשים ובין אן של אורחים כדוגמת התובעת, על מנת למנוע תקלה של אובדן המזוודה.
10. בנסיבות אלו ועל פי סעיפים 2 (ב) ו-12 (ב) לחוק השומרים, אני קובעת כי הנתבעת 1 אחראית לנזקי התובעת עקב אובדן המזוודה מחמת התרשלותה בשמירה עליה.
11. שאלת נזקי התובעת, צריכה להיבחן גם היא על פי הוראות חוק השומרים בהתייחס לחבותו של בעל המלון, על פי סעיף 12 ב' :
"היו הנכסים כספים, ניירות ערך, או חפצי ערך אחרים, לא יחול ס"ק (ב) (לעיין שומר שכר - מ.ל.)
אלא אם הודיע עליהם האורח לבעל המלון ומסרם, לפי דרישתו, להחזקתו".
אין חולק והוכח מעדותה של התובעת כי היא לא טרחה ליידע את המלון ובכלל זה את הקב"ט, אליו היא פנתה בשאלה לעניין מקום הנחת המזוודה, בדבר הימצאותם של חפצים ופריטים יקרי ערך במזוודה לרבות כסף מזומן . יתירה מכך, ניתן לראות לפי התמונות כי האולם אינו נעול וגם אם מצויים נציגים של המלון באולם, אין בכך כדי לפטור את התובעת מחובת הודעה למלון על חפצי ערך המצויים במזוודה.
12. לאור האמור, אין להטיל את האחריות על הנתבעות בגין חפצים יקרי ערך שהיו במזוודה לגרסת התובעת. מעדותה של התובעת עולה כי היא ביכרה ללכת לים ללא כל פריט עליה ומכאן ניתן ללמוד כי היא רצתה להבטיח כי לא יאבד או ייגנב רכוש יקר ערך בים. דווקא לנוכח זאת, היה עליה להבטיח שמירה על אותם פריטים, במסירת הודעה למלון לגביהם ומסירתם לחזקת המלון, לפי דרישתו.
התובעת, טענה לראשונה בישיבה מיום 21.11.11 כי אין במלון כספת (לפי בדיקתה שנערכה עובר לדיון). הדבר, הוכחש ע"י נציג הנתבעת וגם אם נכונה גרסת התובעת, אין בכך כדי לפטור אותה ממסירת הודעה למלון כמצוות החוק. אין זה מעניינה, איך וכיצד היה בידי הנתבעת לשמור על החפצים ובלבד, שהייתה מיידעת את המלון על קיומם של חפצים יקרי ערך במזוודה.
13. בהתאם לכך, הנתבעות פטורות מתשלום פיצוי לתובעת בגין כסף מזומן (3,000 ש"ח) , מחשב נייד (ששוויו לשיטתה 5,000 $) , מכשיר אייפוד (ששוויו 420 $), מצלמה (שמחירה 400$), תכשיטי זהב, 2 כרטיסי אשראי, שוברי זיכוי שונים, מפתח של הרכב , מסמכים ותעודות שונים , שהיו מצויים במזוודה לגרסת התובעת.