1. בקשה לסילוק על הסף של תובענה ושל בקשה לאישורה כייצוגית (להלן - בקשת האישור ו- התובענה; בהתאמה), מן הטעם שאין היא באה בגדרו של פריט 1 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן - החוק).
2. הבקשה לסילוק על הסף נסובה על בקשת האישור והתובענה, שבגדרן נפרשת טענת המשיב, יונתן בראונר (להלן - בראונר), מחברו של הספר "דברים שרואים שם" ובעל מלוא זכויות היוצרים בספר, כנגד המבקשת (להלן - גוגל), באשר להפרת זכויות יוצרים במסגרת פרויקט של המבקשת המכונה "גוגל ספרים", ובשמו הבינלאומי "Google Books".
3. כנטען בבקשת האישור ובתובענה, במסגרת פרויקט "גוגל ספרים" סורקת גוגל ספרים במלואם ויוצרת עותק דיגיטלי של הספרים, אשר נשמר בשרתי מחשב שבשליטת גוגל. עותק זה מוצג על-ידי גוגל לגולשי האינטרנט באופנים שונים. כנטען, עם סריקת הספרים פונה גוגל לבעלי זכויות היוצרים ומציעה להם להצטרף ל-"Google Books Partner Program" (להלן - תכנית השותפים). במסגרת תכנית זו, מוצע לבעלי זכויות יוצרים המעוניינים בכך לשלוח לגוגל עותק דיגיטלי ופיזי של הספר, על מנת שיוצג ברשת באופן מקוון, כך שקורא שיאתר ספר מסוים ב"גוגל ספרים", יראה תצוגה מקדימה של הספר, בהיקף כפי שייבחר בעל הזכויות בו, ייחשף לקישורים (לינקים) לרכישת הספר בחנויות מקוונות ובהתאם לרצון בעל הזכויות, גם לקישור המותאם אישית לפרטי הספר. על-פי הנטען בבקשת האישור ובתובענה, באותם מקרים שבהם לא מתקבל מענה חיובי להצעה להצטרפות לתכנית השותפים, נכלל עותק דיגיטלי של הספר במאגר "גוגל ספרים", כך ש"כאשר מתבצע חיפוש של טקסט באחד מהספרים נשוא התביעה, יציג "גוגל ספרים" את פרטי הספר (שם הכותר, שם המחבר, שם המוציא לאור, שנת ההוצאה לאור וכיוצ"ב) וכן תצוגה מוגבלת... עד שלוש מובאות - קטע הכולל 2-3 שורות) לכל חיפוש...." (סעיף 38 לכתב התביעה). לטענת בראונר, משנעשים הדברים ללא הסכמת בעלי הזכויות, הרי שמדובר בהפרת זכויות יוצרים. כן נטען, כי מדובר בעשיית עושר ולא במשפט. חברי הקבוצה שאותם מבקש בראונר לייצג הינם מוציאים לאור ומחברים, שהינם בעלי זכויות יוצרים בספרים על-פי דין, ואשר זכות היוצרים שלהם ביצירתם הופרה על ידי הנתבעת בקשר עם פרויקט גוגל ספרים.
4. בבקשתה לסילוק על הסף טוענת גוגל, כי נושא התובענה כפי שהוצג על ידי בראונר איננו נופל לגדר אחד העניינים המנויים בתוספת השניה לחוק, ומשכך לא ניתן לעתור לתובענה ייצוגית בעטיו. לטענת המשיב, מדובר בנושא הבא בגדרי פרט 1 לתוספת השניה, משכך יש לדון בבקשתו ובתובענה לגופה.
דיון והכרעה
5. ככלל בקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה כייצוגית תתקבל במקרים חריגים (רע"א 8332/96, 8377/96 שמש נ' רייכרט, פ"ד נה(5) 276, 291 (2001)). אחד המקרים אשר בהם ניתן לשקול חריגה מכלל זה, הוא מקרה שבו נראה כי קיימת טענה של ממש, הדורשת בירור פשוט יחסית, ואשר עשויה להביא לסיום התביעה בשלב מקדמי (רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר און השקעות בע"מ (פורסם במאגרים; 13.8.07)). כך הוא במקרה דנן, כאשר השאלה האם התובענה איננה מסוג העניינים המנויים בתוספת השניה לחוק, ניתנת להכרעה ללא בירור מורכב (ראו עניינים מסוג זה, כדוגמה לחריג לכלל בדבר אי סילוק על הסף, בעניין רע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' קדמי (פורסם במאגרים; 2.4.09); ת"צ 25015-10-10 דאוס נ' סיטיפס בע"מ (פורסם במאגרים; 11.5.11) (להלן - עניין סיטיפס)). בהתאם לכך, תידון הבקשה לסילוק על הסף דנן. יצוין כי כעולה מהודעות המשיב מיום 25.9.11 ומיום 22.11.11, לעת הזו ועל רקע החלטות דיוניות שניתנו, אין הוא מתנגד כי הבקשה לסילוק על הסף תידון, כשלעצמה, בטרם דיון לגוף העניין.
6. יוער עוד, כי ראיתי לדון בבקשה לסילוק על הסף לגופה, אף שאיננה נתמכת בתצהיר, אחר שהעובדות שבבסיס הבקשה לסילוק על הסף ואשר הביאו למסקנה אליה הגעתי בעניין, אינן שנויות במחלוקת ומבוססות בעיקרן על האמור בתובענה ובבקשה לאישורה כייצוגית.
7. סעיף 3(א) לחוק קובע את גדר העניינים שניתן לבררם במתכונת של תובענה ייצוגית:
"לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בעניין שנקבע בהוראת החוק המפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית...".
הוראה זו המגדירה "רשימה סגורה" של עניינים, אשר רק ביחס אליהם ניתן להגיש תובענה ייצוגית. קודם שנחקק החוק, נשמעו בפסיקה גישות שונות בעניין זה, אלו המרחיבות ואלו המצמצמות גדרי תובענה ייצוגית למקרים שהותרו במפורש בחקיקה ראשית. בית-המשפט העליון הכריע בין גישות אלה, ברוב דעות, בעניין רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ארגון פרויקטים וכוח אדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220 (2003) לכיוון שאיננו מרחיב, והוגבלה האפשרות לעשות שימוש בתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, לצורך הגשת תובענות ייצוגיות. אף בהליך שקדם לחקיקת החוק נשמעו שתי עמדות בעניין גדרי תחולתה של תובענה ייצוגית, וסופם של דברים, שהועדפה גישה שעל-פיה בשלב ראשון תותרנה בחוק תובענות ייצוגיות אך בעניינים מסוימים שהוכרו בדין. עם זאת, הובהר בדברי ההסבר להצעת החוק הממשלתית כי מדובר ב"מודל הדרגתי שבסופו יוספו בשלבים עילות, נושאים ותחומים" (ראו: תזכיר חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ה-2005, ע' 14, וכן דברי הסבר לסעיף 3 להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ה-2005, ע' 233). הלכה למעשה, העולה מהוראת סעיף 3 לחוק כפי שהובאה לעיל הוא כי "לא בכל עניין ניתן להגיש תובענה ייצוגית, ומה שלא הותר במפורש אסור" (רע"א 2598/08 בנק יהב לעובדי מדינה בע"מ נ' ליאור שפירא (פורסם במאגרים, 23.11.10); להלן - עניין בנק יהב). משכך, יש לבחון האם התובענה דנא באה בגדרי מה שהותר במפורש, שאלמלא כן, דין הבקשה והתובענה לסילוק על הסף.
8. בענייננו מבקש בראונר לסמוך את התובענה הייצוגית על פריט 1 בתוספת השניה לחוק, שזו לשונו:
"תביעה בין עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו".
9. הצדדים חלוקים בשאלה האם ניתן לראות בבראונר ובחברי הקבוצה הנטענת, בעלי זכויות היוצרים, כ"לקוח" של גוגל לצורך הליך זה, על-פי פרשנות נכונה של פריט 1 לתוספת השניה לחוק, והאם מדובר בתביעה שהיא "בקשר לעניין שבינו [העוסק] לבין הלקוח".
10. ככלל, פריט 1 לתוספת השניה לחוק עוסק בעניינים הנושאים אופי צרכני. מדובר בפריט שהוסף על מנת לאפשר ניהול תובענות הנושאות אופי צרכני על דרך תובענה ייצוגית, אף אם העילה איננה נובעת מחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, ואף אם מדובר בלקוח שאינו בא בגדרי "צרכן", כאמור באותו חוק. בהקשר זה נקבע, כי את המושג "לקוח" יש לפרש על-פי פשוטו, דהיינו; מי שרכש נכס או קיבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו (בש"א (ת"א) 24655/06 פרחן נ' מולטילוק בע"מ, פיסקה 15 להחלטה (פורסם במאגרים, 9.2.09)). מסגרתו של פריט 1 הינה נושאים בעלי אופי צרכני, במשמעות הרחבה של מושג זה (ראו: ע"א 4696/08 גפני נ' עמותת אגודת בעלי מוניות התחנה (פורסם במאגרים, 5.8.10); כן ראו דברי ההסבר להצעת החוק ולתזכיר, כפי שצוטטו בעניין גפני - תזכיר חוק תובענות ייצוגית, התשס"ו-2006 מיום 28.2.05, בע' 44; וכן עניין סיטיפס לעיל, בפיסקה 12 לפסק-הדין).
11. מקובלת עלי טענת גוגל, כי שעה שמאפשרת היא איתור פרטים בקשר לספרים נושא הבקשה והתובענה, בהיקף כנטען כתובענה ובבקשה, הרי שהיחסים שבין המחבר - בעל זכויות היוצרים - לבין גוגל, אינם יחסים צרכניים שבין גוגל כעוסק לבין בעל זכויות היוצרים כלקוח. בעל זכויות היוצרים איננו לקוח של גוגל בשעה שנעשית פעולה כאמור, שכן הוא איננו רוכש נכס מגוגל ואיננו מקבל שירות של ממש מגוגל (ראו: עניין מולטילוק לעיל). כך, למשל, כאשר גוגל מאפשרת ללקוחותיה חשיפה לספרו של בראונר "דברים שרואים שם", באמצעות מנוע החיפוש של גוגל, או במסגרת הפרויקט "גוגל ספרים", ומתקבל שם המחבר, שם הספר, שם ההוצאה ושנת ההוצאה, אינני סבורה כי ניתן לסווג סיטואציה כזו כסיטואציה "צרכנית" מנקודת מבטו של בראונר, ועל כן בראונר איננו לקוח של גוגל בסיטואציה זו. הוא איננו מקבל שירות מגוגל. הלקוחות, "משתמשי הקצה" של גוגל, הם אלו העושים שימוש במנוע חיפוש ומקבלים שירות מגוגל. במצב מעין זה, נכון יהיה יותר לסווג את בראונר, או כל בעל זכויות אחר דוגמתו, כספק של גוגל, באשר זו קולטת את פרי יצירתו ומעמידה אותו או את חלקו, במתכונת כזו או אחרת, לטובת ציבור לקוחותיה.
12. בתשובה לבקשה לסילוק על הסף טוענים ב"כ בראונר, כי יש לסווג את העניין כעניין צרכני, שכן גוגל מציעה לבעלי זכויות היוצרים הצטרפות לתכנית השותפים, ומציעה לבעלי הזכויות במסגרת זו שירותי פרסום. משכך, יש לראותה כמי שמצויה במערכת צרכנית עם בעלי זכויות היוצרים, אף אם לא התקשרו איתה בהסכם בסופו של דבר. עוד נטען, כי הלכה למעשה מעניקה גוגל שירות לחברי הקבוצה, אשר נמנעו מלהצטרף לתכנית השותפים, על דרך פרסומם של הספרים באמצעות פרויקט "גוגל ספרים".
13. אינני מקבלת את הטענה, כי הלכה למעשה מעניקה גוגל שירותים גם לבעלי זכויות יוצרים שלא הצטרפו לתכנית השותפים. כפי שמציינת גוגל בצדק, נראה כי מדובר בטענה שחידש מר בראונר בתשובה לבקשה לסילוק על הסף, והיא נראית כטענה מלאכותית, שלא באה לעולם אלא כדי להתמודד עם הבקשה לסילוק על הסף, אחר שבראונר עצמו איננו רואה את גוגל כמי שמעניקה לו שירות כיום, משאיננו חלק מתכנית השותפים. כך, בבקשת האישור תואר השירות המוצע לבעלי זכויות היוצרים בידי גוגל באופן הבא: "...גוגל מציעה כי תספק לבעלי זכויות היוצרים שירותי פרסום, כך שמשתמשי הקצה של גוגל בכל רחבי העולם יוכלו להיחשף ליצירותיהם ויוכלו לקבל קישור (Link) לרכישתן" (סעיף 66 לבקשה וסעיף 53 לתובענה). אלא ששירותי פרסום אלו ניתנים אך ורק למי שהוא חלק מתוכנית השותפים, כלומר, מי שהסכים לפעילותה של גוגל במסגרת "גוגל ספרים", וממילא איננו חלק מן הקבוצה אותה מבקש בראונר לייצג בהליך זה. אשר לבראונר ולחברי הקבוצה הנטענת - אלו אינם נהנים משירות הפרסום האמור, שכן על-פי האמור בכתב התביעה: "כאשר מתבצע חיפוש של טקסט באחד מהספרים נשוא התביעה, יציג "גוגל ספרים" את פרטי הספר (שם הכותר, שם המחבר, שם המוציא לאור, שנת ההוצאה לאור וכיוצ"ב) וכן תצוגה מוגבלת ... עד שלוש מובאות - קטע הכולל 2-3 שורות) לכל חיפוש...." (סעיף 38 לכתב התביעה). הא ותו לא. שירות הפרסום הניתן לחברי תכנית השותפים, הכולל לינק לרכישה מקוונת וחשיפת היצירה בהיקף כפי שיבחר בעל הזכויות, איננו ניתן למי שאינם חברים בתכנית זו. אינני סבורה כי ניתן להגדיר את תוצאות החיפוש המתקבלות בידי מי שמחפש טקסט באחד הספרים נושא התביעה, בהיקף מצומצם כאמור בסעיף 38 לכתב התביעה כפי שהובא לעיל, כ"שירות פרסום" שמעניקה גוגל לבעל זכויות היוצרים.
עיקרו של פרויקט "גוגל ספרים" בהנגשת מידע למשתמשי מנועי החיפוש של גוגל. הגדרת החשיפה המינימאלית שלה זוכה ספר שאיננו חלק מתכנית השותפים, כמתואר בכתב התביעה, כשירות פרסום לבעל זכויות היוצרים, תוך ניסיון להקנות לענין נופך צרכני, נראית בעיני מלאכותית. אמנם ייתכן שהכללת הספר במאגר, לצד חשיפה בהיקף מוגבל כאמור, מקימה לבעל זכויות היוצרים יתרון כלשהו. למשל, אדם שזוכר את שם הסופר ושכח את השם המדויק של הספר, יכול "לקצר תהליכים" באיתור הספר. אולם מדובר בענין שולי, אשר לדעתי איננו עולה כדי יצירת יחסי עוסק-לקוח בין גוגל לבין בעל זכויות היוצרים, ואיננו עושה את הענין שבפני לסוגיה צרכנית. אלמלא כן, יש לומר כי הכללת ספר בקטלוג של ספריה, מקימה אף היא יחסי "עוסק-לקוח" בין הספריה לבין בעל זכויות היוצרים ויוצרת סיטואציה "צרכנית". לטעמי, לא כך יש לסווג את העניין.
14. בהתייחס לטענתו השניה של בראונר, כי השירותים המוצעים לבעלי זכויות היוצרים במסגרת תכנית השותפים הם אשר מקימים יחסים צרכניים בין גוגל לבין בעלי זכויות יוצרים, גם אם אלו בחרו שלא ליטול חלק בתכנית השותפים, משיבה גוגל בשניים: ראשית, לגישתה, תכנית השותפים איננה מקימה יחסים צרכניים בין גוגל לבין בעלי זכויות היוצרים, אלא יחסים עסקיים, יחסי שותפות הדדיים של "תן וקח". במסגרת יחסים אלה מעבירים בעלי הזכויות לגוגל עותק של הספר לסריקה ונותנים את הסכמתם לפרסום, וגוגל מצידה מאפשרת לציבור גישה לחלקים נרחבים יותר מהספר באמצעות מנוע החיפוש שלה ואף יוצרת קישור המאפשר רכישת הספר באופן מקוון. שנית, כנטען, אף אילו סווגו היחסים עם מי שנוטל חלק בתכנית השותפים כיחסים צרכניים, אין הדבר נוגע לתביעה דנן, המובאת בשמם של מי שנמנעו מליטול חלק בתכנית השותפים וממילא אינם חלק מן הפרסום הניתן במסגרת תכנית השותפים, על דרך העמדת קישור לרכישה מקוונת.