האם סירבה להישאר בצפון ליד האב-בלית ברירה יעברו הילדים למשמורתה במרכז

א.        הקדמה:

1.         התובעת (להלן : " האם") הגישה כנגד הנתבע (להלן : " האב") תביעה למשמורתם של שני ילדיהם הקטינים של הצדדים ביום 12/4/10. במסגרת התביעה, היא טענה כי היא מתכוונת להתגורר עם הקטינים במרכז הארץ שם תקבל סיוע מהוריה.

2.         ביום 28/4/11 ניתן פסק דיני בתובענה, במסגרתו קבעתי, כי טובת הקטינים מחייבת, כי יימצאו במשמורת פיזית משותפת של שני ההורים. לפיכך, לא התרתי העתקת מקום מגורי הקטינים (להלן : " פסק הדין").

3.         האם שעודה מעוניינת להעתיק מקום מגורי הקטינים לשרון, לא השלימה עם תוצאת פסק הדין וערערה לבית המשפט המחוזי בנצרת. ערכאת הערעור השיבה לפתחי את הדיון לבירור נוסף תוך שקבעה, כי על הערכאה הדיונית להניח מראש שהאם עברה להתגורר באזור השרון ובמצב דברים זה לקבוע מהו הסדר המשמורת שמתיישב עם טובת הקטינים (ראה עמ' 9 שורות 31-33, עמ' 10 שורה 27, עמ' 11 שורה 6, 29, עמ' 12 שורות 1-2, שורות 8-11, עמ' 14 שורות 22-25, שורות 31-33 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 10/10/11 - להלן " החלטת הערעור").

4.         לצורך הכרעה על בסיס החלטת הערעור ולשם קבלת המלצות מתאימות ברוח אותה החלטה, מיניתי את דר' דניאל גוטליב כמומחה נוסף מטעם בית המשפט וביקשתי כי יחווה דעתו בדחיפות ביחס לשאלות שעל הפרק. לאחר קבלת חוות דעתו, קיימתי דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם ולבקשת ב"כ הנתבע ראיתי לנכון לאפשר לו למצות זכותו הדיונית לחקור המומחה ולפיכך קבעתי התיק לדיון הוכחות נוסף. לאחר דיון ההוכחות הוגשו סיכומי הצדדים וכעת הגיע תורה של ההכרעה השיפוטית.

ב.         פסק הדין המקורי והחלטת הערעור - היזון חוזר בבחינת טובת הקטינים:

ב.א.     שינוי שאלת ההכרעה אליבא דערכאת הערעור:

5.         במסגרת פרק י' לפסק הדין, אשר משתרע על 23 עמודים מתוך 57 עמודי פסק הדין, ביקשתי לבאר עמדתי, מדוע הסדר משמורת משותפת בצפון עדיף על הסדר של משמורת יחידנית בידי האם כאשר היא מתגוררת בשרון.

6.         נוכח מקום האב בחייהם של הקטינים ושורה ארוכה של פרמטרים נוספים אשר הרכיבו את תמונת "טובת הילדים" בנסיבות מקרה זה, ראיתי לנכון לקבוע, כי טובת הקטינים מחייבת הסדר של משמורת משותפת בצפון ועל כן לא היה לשיטתי מקום לאפשר העתקת מקום מגוריהם לשרון.

7.         יש לציין, כי בית המשפט לקח בחשבון את הצהרת האם, לפיה תכבד כל החלטה שיפוטית שתתקבל בעניין מקום מגורי הקטינים, אף אם זו לא תהא כמבוקש על ידה, והיא תתמודד עם הקושי, כפי שהיא הצהירה שכך גם היא צופה שהאב ינהג באם תיענה תביעתה בחיוב (עמ' 21 שורה 29-31).

8.         האם לא השלימה עם החלטת בית המשפט והחליטה להגיש ערעורה. בכך היא מיצתה זכותה הדיונית ואין לבקרה על כך, חלילה.

9.         בכך, הצהירה האם כי הלכה למעשה היא תעתיק מקום מגוריה לאזור השרון, אף אם בית משפט זה קבע שהעתקת מקום מגורי הקטינים אינו פתרון המתיישב עם טובת הילדים, כפי שגם העו"ס לסדרי דין סברה.

10.        מצב דברים זה שונה מהמצב שעמד בפני בית המשפט לאור הצהרתה של האם "בתחילת הדרך". מצב דברים זה הביא גם את ערכאת הערעור להשיב ההתדיינות לפתחו של בית משפט זה לשם קבלת הכרעה חדשה שעניינה: קביעת משמורת פיזית בחזקת האב ביישוב פלוני בצפון, או קביעת משמורת פיזית בחזקת האם ביישוב אלמוני בשרון.

11.        יוער, כי החלטת הערעור לא התערבה בקביעת בית משפט זה, לפיה הסדר המשמורת המשותפת הוא הסדר המשמורת שמגשים את טובת הילדים באופן האופטימלי (עמ' 8 שורות 19, 24, עמ' 11 שורות 25-26).

12.        ויודגש, אף אליבא דמומחה, דר' גוטליב, זהו פתרון המשמורת הראוי וההולם ביותר עבור הקטינים (עמ' 13 פסקאות 3-4 לחוות הדעת). זוהי כמובן גם עמדת העו"ס לסדרי דין שעודה מחזיקה בדעתה.

13.        אך הסדר של משמורת פיזית משותפת יכול להתקיים רק מקום שהאם הייתה נשארת להתגורר בצפון. מהשחליטה האם להעתיק מקום מגוריה לשרון, שוב לא ניתן להותיר על כנו את הסדר המשמורת הפיזית המשותפת. לפיכך, ראתה לנכון ערכאת הערעור הנכבדה להורות על בחינה מחדש של משמורת הקטינים לאחר שינוי מקום מגורי האם, בהנחה עובדתית שזה מה שעומד להתרחש.

14.        רוצה לומר, כי בניגוד למצב העובדתי הנוכחי ולהצהרות האם במסגרת ההתדיינות שקדמה לפסק הדין, כעת מוסרת מעל הפרק האפשרות של משמורת פיזית משותפת במסגרת מגורים סמוכים של שני ההורים בצפון. כעת הבחינה היא קוטבית : האם על הילדים להתגורר בחזקת אמם בשרון או שמא עליהם להיות בחזקת אביהם ולהמשיך להתגורר בצפון.

ב.ב.     טעמים המצדיקים העדפת המשמורת המשותפת על פני העתקת מקום מגורי האם:

15.        מודה ומתוודה אנוכי, כי במסגרת פסק הדין, ראיתי לנגד עיני את טובתם של הילדים ג.ג. ור.ג. ואת טובתם בלבד .