נדחתה בקשה לאיסור פרסום-עקרון פומביות הדיון גובר על אי הנחת שחש האזרח.

בקשה להורות על איסור פרסום שמם של המבקשים וכל פרט העלול לחשוף את זהותם, בהסתמך על סעיפים 70(ד) ו-(ה) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

תמצית טענות הצדדים:

1.      ביום 04.08.11 הוגש כתב תביעה מתוקן בתיק זה, אשר עניינו מעילה שיטתית בכספים אשר לנטען, בוצעה ע"י המשיב 2, מנהל סניף בנק המזרחי טפחות בכרמיאל (להלן: "המנהל").

כנטען, למנהל סניף הבנק חברו מספר מידידיו, עליהם נמנים המבקשים 1 ו- 2 (להלן: "האחים"), כאשר הקבוצה עשתה בסניף הבנק כבשלה, נטלה כספים והתעשרה שלא כדין על חשבונו של הבנק.

2.      לטעמי המבקשים, פרסום שמותיהם או פרטים העלולים להביא לזיהויים, עלול להביא לפגיעה חמורה בפרטיותם ובמעמדם הציבורי, המבקשים הינם עמודי תווך בקהילותיהם, אנשיים ערכיים ונורמטיבים.

 עוד כנטען, חשיפת פרטי הפרשה עלולה לפגוע בחקירה המשטרתית המתנהלת, להשפיע על עדים ו"לזהם" ראיות.    

המבקשים עומדים על זכותם לפרטיות מתוקף חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומציינים את השלב בו נמצא הדיון השיפוטי - טרם בירור ההליך גופו. עוד מחדדים המבקשים את הטענה כי כתב התביעה המתוקן עומד על "כרעי תרנוגלת", כפי טעמם, מצייר מציאות מסולפת ושקרית, לפיה האחים נטלו חלק במעשי המרמה אותם ביצע מנהל סניף הבנק, כאשר כלל לא הובהר כיצד למעשה "התעשרו".

3.      מנגד, טוען הבנק לעיקרון פומביות הדיון. מדובר בעיקרון חוקתי מרכזי העומד בייסוד שיטת המשפט, בירור האמת זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי.

המבקשים לא הראו כי עניינם מצוי בגדר אחד מהחריגים שנקבעו בחוק, חריגים אשר מהווים רשימה סגורה ואשר יפורשו בצמצום. המבקשים לא הציגו כל "פגיעה חמורה" בפרטיותם, מעבר לזו האינהרנטית לכל הליך משפטי באשר הוא.

ממשיך וטוען הבנק, כי סעיף 70 (ה) לחוק בתי המשפט אינו חל בעניננו, שעה שעוסק באיסור פרסום שמו של חשוד, כאשר המבקשים לא הוכיחו כיצד הם נכנסים להגדרה זו.

לסיום נטען כי הבקשה לתיקון כתב התביעה הכוללת את פרטי המבקשים ומעורבותם בפרשה, הועברה ליתר הצדדים בטרם הוגשה הבקשה למתן צו איסור פרסום, משכך, אין לראות מידע זה כעלול לפגוע בחקירה.

דיון:

    יאמר כבר כאן עתה, דין הבקשה לדחייה וכפי שיובהר להלן:

4.      העיקרון המנחה בענייננו הוא עקרון פומביות הדיון בבית המשפט, יסוד מוסד במשטר דמוקרטי שמוצא את ביטויו בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט.

כפי שנקבע בפסיקה:

"בתי המשפט עמדו לא אחת על עקרון פומביות הדיון כמרכיב במשטר הדמוקרטי, ועל חשיבותו הרבה לתקינותו של ההליך המשפטי, לביצור אמון הציבור בבתי המשפט ולמימוש חופש הביטוי..."

(ראה: ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, 341 (1995), להלן: עניין מרום).

מרכיב הפומביות הינו עיקרון עתיק, עוד בתקופת התנ"ך, צווינו על ניהול משפט בשערו של עיר, בפומביות ובגלוי, שנאמר: