מנשה ואח' נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

התובעים, בני הזוג יעקב ושרה מנשה (להלן: "התובעים") הגישו תביעה כנגד הנתבעת רשת הסלולארית "חברת פלאפון תקשורת בע"מ" (להלן: "הנתבעת"). התובעים טענו בתביעתם, כי בעת הגיעם לסניף הנתבעת במטרה לתקן את אחד המכשירים (מתוך ארבעה) שברשותם, נציגת הנתבעת הודיעה להם במפתיע, כי אינם זכאים לקבל שירות. וזאת משום שלא שילמו חוב בסך 68 ₪.

לדבריהם, כשניסו לברר עם נציגת הנתבעת באיזה חובה מדובר, נענו כי מאחר שהעניין נמצא בטיפול משפטי אצל ב"כ הנתבעת, אליהם לפנות למשרדי ב"כ הנתבעת. וכי רק הם יכולים למסור פרטים אודות החוב. כמו כן ציינה נציגת הנתבעת בפניהם, כי החוב גדל ל- 3,000 ₪.

למשמע דברים אלה, התובעים הוכה בתדהמה, וזאת במיוחד משום שלטענתם, הם הקפידו לשלם את מלוא חשבונותיהם, כפי שאלו הומצאו על ידי הנתבעת, בין באמצעות הוראת קבע ובין באמצעות שוברי תשלום.

לטענתם, כשכל ניסיונותיהם לברר עם הנתבעת באמצעות שיחות טלפון ופקס על מקור החוב נכשלו. נאלץ התובע שהינו נכה וחולה סכרת לנסוע ביום 29.05.08 מירושלים אל משרדי ב"כ הנתבעת בנתניה. לדבריו, שם נאמר לו, כי מקור החוב הוא בגין "דמי מנוי בגין שיחה בלתי מזוהה" שלא שולם. לדבריהם, למרות שציינו שוב ושוב בפני הנתבעת כי החוב הנטען לא הובא לידיעתם, וכן הציגו בפניי חשבוניות חודשיות ששולמו על ידם, המשיכה הנתבעת לעמוד על שלה, ודבריהם נפלו על אזניים ערלות.

לא זו אף זו, לטענתם, ביום 04.11.07 הנתבעת ניתקה את כל ארבעת המכשירים שברשותם (לרבות של ילדיהם) לשיחות יוצאות ונכנסות במשך כחצי שנה. התובעים הדגישו בכתב תביעתם ובפניי, כי מעשיה של הנתבעת הסבו להם נזקים רבים, וזאת משום שבאותה תקופה ההתקשרות באמצעות המכשירים הסלולאריים הייתי חיוניות ביותר עבורם, בעיקר משום שבנם למד אז ביישוב הממוקם בסמוך לחברון. לדבריהם, בקשתם מהנתבעת להחזיר את המכשירים לסדרם נענתה בשלילה.

אם לא די בזאת, לדבריהם, ביום 24.12.07 הנתבעת פתחה כנגדם תיק בלשכת ההוצאה לפועל בנתניה. ובו תבעה לשלם סכום של 2,725 ₪ לא כולל הוצאות. לבסוף, לאחר שנה של תלאות וסבל, החליטה הנתבעת (ביום 25.09.08) לסגור את התיק כנגדם בהוצאה לפועל. ומשפנייתם של התובעים לנתבעת לפצותם בגין המעשה המתואר לעיל נדחתה, הוגשה התביעה שלפנינו. התובעים ציינו בפניי כי השתהו בהגשת התביעה עד עכשיו מכיוון שחשבו כי הנתבעת תפצה אותם.

מנגד, הנתבעת בכתב הגנתה, הכחישה את טענות התובעים בפרט על אי ידיעת החוב.

לטענתה, ביום 03.10.07 נתקבלה אצלה הודעה כי התשלום בגין השימושים שביצעו התובעים בחודש ספטמבר 2007, לא כובד בבנק, משום שהתובעים ביטלו את הוראת הקבע. עוד ציינה התובעת, כי המכשירים של התובעים נותקו רק ביום 04.11.07 לאחר שלא שולם החוב.

הנתבעת אף שללה מכל וכל את טענת התובעים לפיה לא נשלחה אליהם כל הודעה או חשבונית בדבר החוב שלא שולם, וכי הידיעה על קיומו של החוב הובאה לראשונה בעת ביקורם בסניף הנתבעת. לטענת הנתבעת, כבר בימים 03.12.07 ו- 07.12.07, נשלח מכתב /הודעה לתובעים, לפיה עליהם לשלם את החוב (עבור חודש נובמבר 2007) באמצעות שובר תשלום, וזאת משום שנמנעו מלעדכן הוראת קבע תקינה. לטענתה, אף נתנה לתובעים התראה שאם לא יעדכנו הוראת קבע תקינה וישולם החוב, יועבר הטיפול לב"כ הנתבעת.

עוד טענה הנתבעת בכתב הגנתה, כי לראשונה החלו התובעים לפעול רק לאחר שהעניין הועבר לטיפול ב"כ הנתבעת. לטענתה, משלא שילמו התובעים את החוב ומשלא עידכנו אמצעי תשלום הועבר הטיפול לב"כ.

מלבד זאת טוענת הנתבעת, כי לא אמרה מעולם שסכום החוב עומד על 68 ₪, אלא מדובר בחוב המורכב משני חלקים; חוב בסך 80 ₪ בגין חשבונית עבור חודש נובמבר שלא שולם, וחוב בסך 2,725 ₪ בגין יתרות תשלום עבור כל המכשירים שברשות התובעים.

באשר לעניין ביטול התיק בהוצאה לפועל, הנתבעת טוענת כי החוב בוטל רק מאחר שרצתה ללכת לקראת התובעים ולפנים משורת הדין בלבד.

אציין כי נציגת הנתבעת ציינה בפניי, כי התובעים שילמו את החשבוניות החודשיות בשתי דרכים: התשלומים בגין המכשירים עצמם שילמו התובעים באמצעות כרטיס אשראי ואילו את החשבוניות החודשיות באמצעות בהוראת קבע.

דיון

לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהופעתם בפניי, מאמין אני לתובעים כי הפעם הראשונה שהובאה לידיעתם הידיעה על החוב, הייתה ביום בו הגיעו לסניף הנתבעת לתקן את אחד המכשירים שברשותם. ולא לפני כן, כטענת הנתבעת. עוד אציין, כי למרות שהנתבעת מציינת בכתב הגנתה, כי שלחה מספר פעמים הודעות/ מכתבים לתובעים בצירוף שובר לתשלום, הנתבעת לא צירפה העתק מהודעות/ מהמכתבים לכתב הגנתה, אלא צירפה תיעוד שיחות בלבד.

נוסף לכך אציין, כי התובעים עשו עליי רושם אמין, לא התרשמתי מהם, כאנשים המנסים להתחמק מתשלום החוב, אלא נהפוך הוא, התרשמתי מתובעים הגונים העושים ככל שלאל ידם על מנת לשלם את חובם. אציין כי התרשמותי זו נובעת, בין היתר, גם מדבריה של נציגת הנתבעת שציינה כי התובעים שילמו בכל חודשו וחודשו את מלוא חובותיהם להוציא החוב מושא תיק זה. מה גם שהנתבעת מצא לנכון מיוזמת, היא למחוק את החוב הנטען כנגד התובעים, וכן לסגור את התיק שפתחה כנגדם בהוצאה לפועל.

בנוסף אציין, כי מוסכם לכל הדעות כי הסכום אותו נדרשו התובעים לשלם היה זעום יחסית (בין 68 ל- 80 ₪). בטוחני, כי אילו התובעים היו מקבלים הודעה מפורטת על מהות החוב, לא היו מהססים לשלם את חובם.

בשולי הדברים אציין, כי לא ברור לי כיצד חוב שהחל בסכום של 80 ₪ (כטענת הנתבעת) זינק לסכום של 4,390 ₪. תמוה הדבר בעיניי. ולא אוסיף בכך.

אין גם ספק שנגרם לתובעים נזק אולם הסכום שתבעו 27,000 ₪ נראה לא מידתי. גם אם נגרם להם נזק, יכלו תמיד לעבור לחברה אחרת ו/או לשלם את החוב שנדרש מהם ואח"כ לתבוע את המשיבה, כך שהסכום איננו מתאים.