מ.י. פרקליטות מחוז הדרום נ' אלעביד

החלטה

בפניי בקשת העיתונאית לימור גליק, לפרסום במסגרת כתבה בטלוויזיה, שחזור שנעשה על ידי המשיב 2, במהלך חקירתו במשטרה. המשיב 2 הורשע בעבירת רצח ומרצה עונש של מאסר עולם (להלן: "המורשע").

הבקשה הוגשה לפי סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב-2002 (להלן: "החוק").

לטענת המבקשת מדובר בתיק סבוך ומורכב שבסוף ההליך הראשון בבית המשפט המחוזי, הורשע המורשע באינוס ורצח המנוחה. על ההרשעה הוגש ערעור. לפני שמיעת הערעור נמצאה גופתה של המנוחה במקום אחר מהמקום אותו ציין המורשע בהודאותיו. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בו בשנית לאור הראיה החדשה. בית המשפט הרשיעו בשנית.

המורשע הגיש ערעור לבית המשפט העליון אשר התקבל בחלקו והוא זוכה מעבירת הרצח. על כך הוגשו בקשות, הן מטעם הנאשם והן מטעם המדינה, לדיון נוסף. הבקשות נתקבלו והדיון התקיים בהרכב של 9 שופטים. בדיון הנוסף המורשע הורשע ברצח על פי דעת הרוב של 6 שופטים.

לטענת המבקשת, המורשע טען בראיון שנערך עמו לפי מספר שנים, כי במהלך כל שחזור הרצח הונחה והודרך על ידי השוטרים אשר שמו מילים בפיו.

לטענת ב"כ המבקשת, פסק הדין המנחה בענייננו הינו ע"פ 10994/08 מדינת ישראל נ' תורג'מן (פורסם בנבו (להלן: "פרשת תורג'מן")), שם עמדה השופטת פרוקצ'יה על שיקול הדעת שעל בית המשפט להפעיל בבואו להחליט בבקשה מסוג זה ועל העקרונות עליהם מבקש סעיף 13 לעיל להגן.

המבקשת טענה, כי על פי פסק דינה של השופטת פרוקצ'יה, אחד העקרונות העומדים בבסיס הסעיף הנ"ל, הוא עקרון הפומביות שבסיסו שלושה רציונאלים, האחד - זכות הציבור לדעת המאפשרת ביקורת ציבורית על הרשויות וזהו אחד מאבני היסוד של המשטר הדמוקרטי; השני - תרומה לשיפור איכות ההחלטות הניתנות בסופו של הליך; והשלישי - אמון הציבור ברשויות הציבוריות.

לכך הוסיפה, כי עקרון הפומביות עשוי לסגת מפני עקרונות אחרים, כמו פגיעה אפשרית בפרטיות הנחקר וכן יעילות עבודת המשטרה והשפעה על ניהול המשפט.

לטענת המבקשת על בית המשפט לשקול שלושה אינטרסים:

החשיבות הציבורית הטמונה בפרסום, ההשפעה האפשרית על ההליך המשפטי והפגיעה האפשרית בפרטיות של מי שמצולם ובמסגרת זו יש לקחת בחשבון את הסכמתו של המצולם.

באותה פרשה אישר בית המשפט את פרסום הקלטות.

המבקשת טוענת כי בענייננו מתקיימים שלושת השיקולים התומכים בפרסום קלטת השחזור.

המבקשת טענה, כי בעניין החשיבות הציבורית, לא ניתן לחלוק על העניין הציבורי שעוררה הפרשה לאור היותה סבוכה ומורכבת כמפורט לעיל.

לטענתה, שוחחה עם סנגורו דהיום של המורשע אשר איננו מתנגד לבקשה ואשר על פי דבריו היעדר התנגדות פירושה הסכמה וכי רק בשל אילוצים טכניים אין בידה מסמך כתוב על הסכמה מפורשת.

ב"כ המבקשת טענה כי ישנה חשיבות לשידור הקלטת הגם שאין המורשע בעצמו מבקש זאת, משום שאחת המטרות העיקריות של חוק חקירת חשודים הינה הבטחת תקינות הליכי חקירה ולכן בתי המשפט אף ציינו בפסקי דין שונים שטענות בדבר ניהול חקירה שלא כדין מהוות שיקול התומך בפרסום קלטות חקירה ולא התנו זאת בהשפעה על ההליך. בעניין זה הפנתה ב"כ המבקשת לבש"פ 6516/09 ידיעות אחרונות נ' מדינת ישראל (פורסם באתר הרשות השופטת (להלן: "פרשת ידיעות אחרונות")), בעניין הרצח של החיילת דפנה כרמון ז"ל.

ב"כ המבקשת טענה, כי אין כרגע הליכים משפטים המתנהלים בעניינו ולפיכך אין חשש להשפעה על ניהול תקין ויעיל של ההליך ועובדה זו תומכת בפרסום הקלטת.

לטענת ב"כ המדינה לא על פרטיותו של המורשע באה המדינה להגן שכן, המורשע ויתר עליה מספר פעמים והעניק ראיונות. כך גם במקרה זה הוא אומנם אינו משתף פעולה עם המבקשת כעולה מתגובת ב"כ, אולם אינו מתנגד לפרסום.

לטענת המשיבה, הדבר הבעייתי בבקשה זו הוא העיתוי. אומנם, אין הליך פורמאלי שמתנהל בתיק אולם, ישנו הליך בלתי פורמאלי, בחודש אפריל השנה פנה עורך דינו של המורשע לפרקליטות, וטען כי הוא שוקד על הכנה בקשה למשפט חוזר בשם המורשע והגיש רשימה של חומרי חקירה שאינו מצליח לאתר והמשיבה סייעה לו לאתרם.

השאלה הנשאלת, כך לטענת המשיבה, היא האם הפרסום ישפיע על תקינות הדיון שכן, בתוך זמן קצר יחליט בית המשפט העליון האם אותו שחזור פגע במורשע ומצדיק משפט חוזר.