האם שהחזיקה בטלוויזיה נפטרה - הבן לא ישלם את האגרה

1.         בפניי תביעה בסדר דין מהיר (בסכום קצוב) על סך 3,296 ש"ח שהוגשה על ידי רשות השידור כנגד הנתבע בגין אי תשלום אגרת הטלוויזיה על פי חוק רשות השידור התשכ"ה - 1965 (להלן: החוק).

            על פי כתב התביעה ונספחיו, החזיק הנתבע בכתובת רחוב אנטיגונוס 30 ירושלים מקלט טלוויזיה בין השנים 2003 ו- 2007, אך למרות דרישות הרשות לא שילם את האגרה בגינו.

2.         הנתבע טוען בכתב ההגנה כי לא התגורר בכתובת הנ"ל בשנים הרלוונטיות. לטענתו, מדובר בדירת אמו המנוחה שנפטרה בשנת 2003. הדירה נמכרה בשנת 2005 על ידי כל היורשים (7 בניה של המנוחה). תכולת הדירה נמכרה עם הדירה, למעט חלק מהדברים שנתרמו לעמותות צדקה. הנתבע מצהיר כי אינו יודע מה עלה בגורלו של מקלט הטלוויזיה.

3.         ביום 4.1.2011 התקבלה ההתנגדות לביצוע התביעה על סכום קצוב על ידי כב' הרשם נמרוד פלקס (כתוארו דאז). ביום 11.4.2011 התקיימה ישיבה מקדמית בפני כב' השופטת דורית פיינשטיין. היום התקיים בפניי הליך של הוכחות וסיכומים.

4.         אין מחלוקת כי חובת האגרה מוטלת על מי שהחזיק במקלט טלוויזיה (סעיף 28א.(א) לחוק רשות השידור). על פי הפסיקה, החזקה נקבעת על פי "בעל הזיקה הקרובה ביותר למקלט" (ע"א 935/00 מדיק מדיה קורפוריישן בע"מ נ. רשות השידור פד"י נ"ו (2) 582). המחלוקת בענייננו הייתה בשאלה האם יש לראות בנתבע כמחזיק במקלט בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה.

5.         על פי עדות התובע, בשנים הרלוונטיות, הוא התגורר בדירה שכורה ברחוב יהודה הנשיא, פינת רחוב הורקניה 21 בירושלים (עמוד 7 לפרוטוקול). עדות זו מקבלת חיזוק מחוזה מכירת דירת המנוחה בין יורשיה (וביניהם הנתבע) לבין רוכשי הדירה משנת 2005. בכותרת להסכם, הצהיר הנתבע כי כתובתו היא רחוב הורקניה 21 ירושלים. עוד עולה מעדותו של הנתבע, כי כתובתו במשרד הפנים נשארה ככתובת דירת המנוחה עד שנת 2010, כאשר שינה את הכתובת לכתובת של דירה שהוא שוכר מזה כשנתיים ברחוב משה יוסטמן, ירושלים. ב"כ התובע הגיש את חוזה השכירות של הדירה המושכרת מיום 1.9.2010, שבו הצהיר הנתבע כי כתובתו לצורך ההסכם, היא בכתובת דירת המנוחה, למרות שדירה זו כאמור נמכרה לאחרים על ידי יורשי המנוחה עוד בשנת 2005. יש בכך כדי להוכיח את צדקת טענות ב"כ הנתבע כי אין לייחס משמעות במקרה זה לכתובת הנתבע הרשומה במשרד הפנים, משום שאינה משקפת את המצב לאשורו באשר למקום מגוריו של הנתבע לתקופות הרלוונטיות לתביעה. בהקשר זה, הפנה ב"כ התובע לחוק עדכון כתובת, התשס"ה - 2005, הקובע כי תושב שלא מסר לפקיד הרישום הודעה על כתובת למשלוח דואר, יראו את המען שנרשם במרשם האוכלוסין ככתובתו למשלוח דואר (סעיף 2(ב) לחוק). ברם, חוק זה מתייחס  אך ורק לכתובת למשלוח דואר ואינו מהווה אסמכתא משפטית לקביעת מקום מגוריו של תושב.

6.         מעדותו של נציג רשות השידור מר הרצל לוי, עולה כי הרשות ביקשה לחייב את הנתבע בגין האגרה, משום שכתובתו הרשומה במשרד הפנים באותה תקופה, הייתה כתובת הדירה (עמוד 8 לפרוטוקול).  העד מסר בתצהירו כי הנתבע מסר בשנת 2005 כי הוא גר אצל אחותו, ואולם בעת ביקור של פקח של רשות השידור בכתובת האחות, נאמר על ידי האחות לפקח כי הטענה אינה נכונה. האחות ובני המשפחה האחרים סירבו לשתף פעולה עם הפקח ולמסור את כתובת הנתבע. בהקשר זה יצוין כי הנתבע הודה בחקירתו הנגדית כי אכן התגורר תקופה קצרה אצל אחותו, משום שהיה מסוכסך באותה תקופה עם גרושתו. בכל הקשור לעדותו של מר לוי אודות הדברים שנמסרו על ידי הפקח, מתקבלת התנגדותו של ב"כ הנתבע שמדובר בעדות על פי השמועה. התובעת לא טרחה להזמין את הפקח לעדות, ואף לא ביקשה להגיש דיווח  מזמן אמת אודות הביקור במקום. גם אם הייתי מקבל את גרסתו של הפקח, כפי שנמסרה על ידי מר לוי, לא היה בכך כדי להוכיח שהנתבע גר בכתובת המנוחה באותה תקופה.

7.         לסיכום, התובעת לא הוכיחה כי הנתבע החזיק אי פעם במקלט הטלוויזיה שהייתה של המנוחה נשוא האגרה ו/או התגורר בתקופה הרלוונטית לדרישת האגרה בכתובת המנוחה.

8.         לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה.

9.         באשר להוצאות משפט, מדובר במקרה מובהק של התנהלות הרשות השלטונית בשרירות מול האזרח הקטן. רשות השידור, מתוך ידיעה כי מדובר במקלט טלוויזיה של אישה שנפטרה, ולא של הנתבע, "רדפה" אחרי הנתבע לקבלת האגרה מבלי שהיו בידיה ראיות ברורות לכך שהנתבע אכן החזיק בטלוויזיה או התגורר בדירת המנוחה אחרי פטירתה.  להסתמכות העיוורת והמוטעית על רישום הכתובת במשרד הפנים, מבלי שהחוק והפסיקה קובעים כי יש לראות  בכתובת זו, כתובת מגורים  לצורכי חוק רשות השידור, או קובעים חזקה כלשהי ביחס לכתובת הרשומה, מתוך התעלמות מטיעוניו השונים של הנתבע, הולידה הליך משפטי ארוך שהעסיק  רשם ושני שופטים בבית המשפט במשך למעלה משנה. לא זו בלבד אלא שהיה כאן גם בזבוז משאבים מטעם הלשכה לסיוע משפטי שייצגה את הנתבע, שלא נדבר על בזבוז הזמן והטירחה שנגרמו לנתבע עצמו.

            במקרה של פטירתו של חייב בתשלום האגרה, על רשות השידור לפנות ליורשים על מנת לברר לחזקת מי הועבר מקלט הטלוויזיה. בהעדר קיומן של ראיות לסתור, על הרשות להסתפק בהצהרת היורשים, לרבות הצהרה שהמקלט יצא מרשותם.

            אני מחייב את התובעת לשלם ללשכה לסיוע משפטי הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח ולנתבע עצמו הוצאות בסך 1,500 ש"ח.

המזכירות תשלח העתקי פסק-הדין לב"כ הצדדים בפקס.

ניתן היום,  י"ב חשון תשע"ב, 09 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.